מיזם "נורד סטרים 2", הצינור החדש המוביל גז מרוסיה לגרמניה דרך הים הבלטי, הוא התגלמות המתח האסטרטגי בין ארה״ב, רוסיה והאיחוד האירופי. האמריקנים הטילו לפני כשנה עיצומים על קו הגז הנבנה, גרמניה מתעקשת להמשיך במיזם למרות הלחץ, והרוסים, המבינים את ההשלכות האסטרטגיות שלו, מתעקשים שהוא ״פרויקט כלכלי בלבד״. את זה טוען גם קנצלר גרמניה לשעבר גרהרד שרדר, מנהל הפרויקט.
לכאורה, נורד סטרים 2 הוא מפעל תשתית אנרגיה סטנדרטי – צינור רוסי המזרים גז מצפון אסיה למרכז אירופה, הרעבה לאנרגיה בעלת פליטת פחמן דו־חמצני נמוכה. כמחצית מאספקת הגז הטבעי של האיחוד מגיעה מרוסיה, ונורד סטרים 2 רק מצטרף לצינור נורד סטרים של חברת גזפרום הרוסית, הפעיל כבר עשור. אז למה מרעישים עולמות על עוד צינור באירופה, אחד מעשרות?
התשובה היא שנורד סטרים 2 מעורר שתי בעיות אסטרטגיות. ראשית, הוא מבטיח את המשך התלות של האיחוד האירופי בגז הרוסי, ומגביר את התלות של מרכז אירופה במוסקבה. מזרח אירופה כבר תלויה כמעט לחלוטין בגז מרוסיה, מורשת מהתקופה שהמדינות שם התקיימו בחסות ברית המועצות. כעת מתגבר זרם הגז גם למרכז אירופה, ומגרמניה הוא יוכל לזרום לצרפת, לאוסטריה ולאיטליה. בעידן של תחרות אסטרטגית בין האיחוד האירופי וארה״ב ובין רוסיה, הגדלת התלות בגז הרוסי היא שגיאה אסטרטגית.
שנית, הצינור החדש על קרקעית הים הבלטי יאפשר לרוסיה לסגור את זרם הגז בצינורות היבשתיים העוברים בפולין ובאוקראינה. מהלך כזה ישלול הכנסות מיסוי מוורשה ומקייב; וגם, אם רוסיה לא תחשוש עוד מחסימת הגז שלה בשתי המדינות, היא עלולה להרגיש חופשית לפעול בהן צבאית. מדינות מרכז אירופה, היא יודעת, יהססו להגיב. נורד סטרים 2 עלול לפצל את האיחוד האירופי, ולאפשר לגרמניה להקריב את מזרח אירופה לרוסים.
כמובן, החשש מהנחת הצינור לא נובע רק מדאגה לטובתה של אירופה. בוושינגטון לוחצים על ברלין לחסל את המיזם גם מפני שהאמריקנים צפויים להיות שחקן מרכזי בשוק הגז העולמי בשנים הקרובות. הודות למהפכת פצלי השמן, עד סוף העשור ארה״ב תהפוך לאחת משלוש יצואניות הגז הגדולות בעולם, לצד רוסיה וקטאר. האמריקנים כנראה רוצים לפתוח את השוק האירופי לגז שלהם, ולשם כך הם צריכים לבטל את החלופה: בעודם אוסרים לייצא חומרי גלם לצורך הקמת הצינור מרוסיה, הם מעודדים הקמת מתקני "גז נוזלי", שיוכלו לקבל את הגז שיגיע מאמריקה בספינות.
בין רוסיה לארה״ב, כרגיל, תקועה גרמניה. ממשלתה הנוכחית מתנגדת לביטול הצינור. היא חוששת כנראה מזעמה של מוסקבה, אבל גם מאמינה שבעידן של תחרות בין המעצמות, כדאי לשמור על יחסים טובים עם שני הצדדים. יש גם משהו מאוד לא גרמני בביטול של חוזה חתום. לעומת הממשלה, המפלגה הירוקה בגרמניה ופוליטיקאים רבים באירופה מתנגדים להקמת הצינור, ורואים בו איום על ביטחונה של היבשת.
מה יעלה בגורלו של נורד סטרים 2? הקמתו כנראה תושלם עוד השנה, אחרי עיכוב של שנתיים בגלל העיצומים האמריקניים, והוא יהפוך לעובדה מוגמרת בתשתית האנרגיה של אירופה. פרלמנט האיחוד האירופי הצביע אמנם בסוף אפריל בעד קריאה רשמית לכל חברות האיחוד לחדול מקידום הפרויקט, אך הפרלמנט אינו משפיע על המדיניות של הממשלות, ואלה פועלות לפי האינטרסים שלהן. פולין ואוקראינה יצטרכו לחשוב כיצד להגדיל את כוחן מול הרוסים, וארה״ב תקווה שהממשלה הבאה בברלין, שתקום אחרי הבחירות בספטמבר, תהיה יותר פרו־אמריקנית, או קצת יותר אנטי־רוסית.
