ממשרד החקלאות ופיתוח הכפר נמסר:
"לא ניתן רישיון כריתה לעצים למדורת ל"ג בעומר. עצים למדורות נאספים ברחבי הארץ על ידי ילדים מכל הבא ליד ואינם תוצאה של כריתה"
"בוא למירון ותבין הכול", אמר לי אחד מחבריי השבוע. אבל אני לא אוהב את ל"ג בעומר; אף פעם לא אהבתי אותו, וככל הנראה גם לא אוהב. לכלוך ועשן, תפוחי אדמה לא אכילים ומרשמלו דביק מדי לא עושים לי את זה, על אף שורשיי החסידיים. גם שרפת העצים לא חביבה עליי. היא גורמת לנזק גדול מדי; לא עדיף לציין את האירוע בדרך אחרת – במדורה וירטואלית, אולי – שאינה כרוכה בכריתת עצים?
"כריתת עצים היא מעשה בלתי הפיך, ולכן היא מותרת כאופציה אחרונה", הסכימו איתי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. "אנו מאמינים שההגנה הטובה ביותר לעצים היא בדאגה שלא ייפגעו. תרומתם רבה לטבע, לנוף, לאקלים, לסביבה ולרווחת האדם ובריאותו. ביכולתם גם להגדיר סביבה היסטורית, מודרנית ועתידית. הציבור הרחב, תושבים המתגוררים סמוך לעץ הם 'העיניים' של פקיד היערות ברחבי הארץ: כאשר מתעורר חשש לגבי עץ כלשהו, חשוב לבדוק אם ניתן היתר לכריתתו או להעתקתו".
פקיד היערות הזה, שאתם העיניים שלו, הוא הגורם המוסמך במדינת ישראל למתן רישיות לכריתת עצים. משימתו העיקרית היא להגן ולשמור על עצי ארצנו – עצי בר ועצים "מתורבתים", הצומחים בערים, בהתיישבות הכפרית, בצידי הדרכים ובשטחים הפתוחים. לפי אתר קק"ל, בעבר הייתה היא האחראית על פקידי היערות ברוב היישובים בישראל. ב־1 ביולי 2020 האחריות לנושא נמסרה למשרד החקלאות, למעט ביישובים מסוימים; קק"ל עדיין ממלאת את משימות פקיד היערות בשטחי היער בישראל.
לפי קובץ האקסל המפרט את האישורים לכריתה, אישורים ניתנו לקיבוצים ולרשויות מקומיות, לרכבת ישראל ולחברת החשמל, וגם לאנשים פרטיים, בשל ענייני בטיחות או סכנה לציבור, על פי צווי בית המשפט, בהתאם לצורכי בנייה, לצורך הכשרת קרקע לחקלאות ולשם ייצור עץ הסקה לכפריים. רוב אישורי הכריתה ניתנים בשל צורכי בנייה ופיתוח או משום שהעץ מת או פגוע. עצים רבים נכרתו או הועתקו, למשל, לצורך עבודות הרכבת הקלה, או סלילת מחלף זה או אחר. גם בנייה פרטית מערערת שורשים: "שדרוג הגינה", נכתב על אחד האישורים. על היביסקוס אחד ברמת השרון עלה הכורת משום שהוא "מפריע לכניסה לחניה". אחרים חוסלו בגלל "נזק לגדר", או כי העץ היה "צמוד לבית ופוגע בתשתיות ביוב".
"ריקבון בגזע המרכזי", נכתב על עץ אחר; גם החיפושית המזיקה חדקונית הייתה סיבה נפוצה למדי לבקשת רישיון כריתה. "בעיית עכברים", נכתב על עץ תות אומלל; "יש עטלפים", הלינו בכפר־סבא על ושינגטוניה חסונה. "נוטה", "מטרד", "מסוכן", "צמוד לקו חשמל", "המלצת שירותי הכבאות" ו"סכנה מיידית" היו גם הן סיבות נפוצות לבקשת רישיון. בבית ספר אחד ביקשו לכרות אזדרכת כי פירותיה רעילים; בגן ילדים ביקשו לכרות איקליפטוס כי "הילדים אוכלים את הפירות". תושבת רעננה ביקשה להעתיק את הזית האירופי הסמוך לביתה בגלל "אלרגיה קשה".
אישורים ניתנים גם לשם הכשרת קרקע לחקלאות. מטע זיתים שלם בן 121 גזעים נכרת כדי להחליף זן. 120 עצי איקליפטוס המקור נכרתו כי הם "צמודים למטע אבוקדו". אלף עצי זית נכרתו כדי לנטוע במקומם כרם גפנים.
בקובץ האקסל המפרט את רישיונות הכריתה לא נמצא אפילו אחד שניתן לצורך ל"ג בעומר, אבל במשרד החקלאות לא חוששים שעצים נכרתים לצורך המדורות החגיגיות. "לא ניתן רישיון כריתה לעצים בשל ל"ג בעומר", נמסר מהמשרד. "למיטב ידיעתנו עצים למדורות נאספים ברחבי הארץ על ידי ילדים מכל הבא ליד (לרוב – פסולת תעשייה, מסחר ובנייה), ואינם תוצאה של פעולות כריתה". מה אעשה עם כל טיעוני פקיד היערות מול החבר שאומר לי "בוא למירון ותבין הכול"?
לא אמרתי נואש: אצליח להצדיק את הימנעותי מהמדורה, בדרך כלשהי. "תפקיד העצים בטבע הוא לאגור פחמן דו־חמצני", הסביר לי פרופ' מרסלו שטרנברג מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית ואקולוגיה של צמחים בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז באוניברסיטת תל־אביב. "בשרפת העצים בל"ג בעומר נגרם זיהום אוויר, ולצידו עלייה בפליטות גזי חממה. זהו זיהום בקנה מידה מקומי, אך הוא מוסיף תוספת מיותרת לזיהום הכללי. אפשר לעשות מדורה קטנה מדי פעם, אך הבעיה היא שבל"ג בעומר אנשים מתאגדים סביב מדורות ענק".
מה לגבי עצי ההסקה המשמשים לקמין הביתי, מאיפה הם מגיעים?
"רבים מהם מגיעים מעצים שמתו כבר או נפלו. אחרים יכולים להגיע ממקומות שהעצים בהם נכרתו לצורך סלילת כבישים והכנת תשתיות, ואז פשוט כורתים את העצים להבערת הקמין".
לייצור נייר, לעומת זאת, משתמשים ביערות מיוחדים וייעודיים שגדלים לשם כך. "התעשייה של ייצור הנייר לא משתמשת בעצים שגדלים ביערות הטבעיים. אם מנהלים את היער נכון, הכריתה של העצים בעייתית פחות". אז לקרוא עיתון אפשר, אבל מדורה היא רעיון פחות מוצלח; אם התקהלתם אמש במירון – בזהירות המתבקשת – עשיתם את זה בלעדיי.
