הבית // בית עתיק בלב עין כרם, 61 מ"ר, עם מדרגות המובילות לשער כחול ("מאפיין של רוב הבתים בעין כרם"), ומעבר לו פטיו קטן ושתי דלתות דמויות שער. מימין הדלת לגלריה של אביגיל, שמשמשת גם כסלון. הקירות עשויים אבן מקומית והתקרה מקושתת. "אין הרבה קליטה, אז אם יש לך שיחה חשובה עדיף לשבת בחוץ. בחורף זה פחות נעים". אם ממשיכים הלאה מהסטודיו מגיעים למטבח ומשם לחדר השינה, שמשמש את אביגיל גם לציור. סמוכים לו חדר השירותים והחדר של הבנות, וממנו יש דלת יציאה החוצה – ישר אל הפטיו של הכניסה. "הבית שלנו בנוי במעין צורה מעגלית – אפשר לעשות סיבוב בתוכו ולחזור לנקודת ההתחלה".
עין כרם // הם גרים בשכונה כבר חצי שנה. "עברנו בין הגל הראשון של הקורונה לגל השני. זה כפר אמנים מבוקש, ובדרך פלא מצאנו את הדירה שלנו – נדיר שדירה מתפנה ואין עליה קופצים. הבית הזה התלבש עלינו בול, עם הסטודיו, והגלריה יום אחד תחזיר את השכירות הלא נמוכה שאנחנו משלמים. יש פה הרבה סגנונות של אנשים, וגם יש פה תחושה של יישוב אבל מצד שני גם תחושה של עיר. יש גם קהילה סביב בית הכנסת, ודאגה ליולדת כמו שיש בכל קהילה".
הבוקר // הם קמים בשעה חמש וחצי, "אם נרצה או לא. נצח הודיה מתמידה וקמה בשעה הזו, ודואגת שכולנו נקום ביחד איתה. לרוב שנינו מתגרדים לאט מהמיטה". אביגיל מארגנת את נצח, וההסעה שלה מגיעה ברבע לשבע ולוקחת אותה לגן סולם במרכז רוממה. אביגיל בדרך כלל מכינה לה קורנפלקס בצלחת כחולה, ונצח אוכלת מהר. מחמש וחצי עד שבע יש שעה וחצי, אבל תמיד רגע לפני שההסעה מגיעה הם נזכרים לעשות את כל הדברים שלא עשו כל הבוקר. בשבע הפעמונים של המנזר ממול הבית מצלצלים ומעירים את נעם שחרי. גם היא מקבלת קורנפלקס, בצלחת הוורודה, ולוקחת סנדוויץ' עם קוטג', טונה, שמנת ומלפפון, ויוצאת לגן. הדר קם אחרי ששתיהן בגן, אוכל שמנת עם ביסקוויטים, ויוצא לאוניברסיטה. אם אביגיל לא עובדת בחוץ, היא מכינה קפה ומשמיעה לעצמה מוזיקה, פותחת את הסטודיו למבקרים, אוכלת פריכיות ומתחילה לצייר.
ציירת // אביגיל היא ציירת, מורה לאמנות באולפנת דרכי נעם בפתח־תקווה וסטודנטית לתרפיה באומנות במכללת בית ברל.
אוניברסיטה // הדר הוא עוזר מחקר של פרופסור בפקולטה לפיזיקה. "עבדתי בהייטק עד לפני חודש, והחלטתי להמשיך לתואר שני עם מלגת מחקר. אני חוקר אלקטרואופטיקה, ושמח שחזרתי לאקדמיה. אין בי געגוע להייטק".
שאלה ותשובה // הדר הוא הנכד של הרב יוסי שריד, אמו צורפת ואביו פילוסוף; הם חזרו בשאלה, והתגרשו. הוא נולד בירושלים, השלישי מחמישה אחים. בגיל 13 הוא חזר בתשובה לבדו במהלך לימודי הבר מצווה.
בתים // אמו מתגוררת בעין כרם ואביו בזכרון־יעקב. "עברתי יותר מעשרה בתים בתור ילד. ממש גרנו בכל הארץ. התרגלתי שבכל סוף שנה אנחנו עוברים, והיינו משכנעים את ההורים להגיע למקומות מסוימים – לגולן, לזכרון, לירושלים, לכפר־אדומים, לאלון. ההורים שלי היו בחיפוש מתמיד".
ספרדית // אביגיל היא השנייה משלושה אחים, ילידת ירושלים. אלו הנישואים השניים של הוריה, שעלו מארגנטינה ומצ'ילה, ויש לה ארבע אחיות נוספות מהנישואים הראשונים שלהם: "יש לי אחות שגדולה ממני ב־25 שנה". אמה דוברת ספרדית, ומדברת אותה עם בנותיה: "דיברתי ספרדית לפני שדיברתי עברית".
לימודים // הדר למד במצפה־רמון וגר בגבעות: "הייתי חלק מנוער הגבעות, ולפני הגיוס הוזמנתי לשיחת שב"כ ואמרתי שאני רוצה להתגייס. יום למחרת קיבלתי זימון למיון טיס". לבסוף הוא התגייס לחטיבת כפיר. אחרי הצבא למד הנדסת חשמל באריאל, ואז עבד בהייטק ועזב, וכרגע לומד לתואר שני באוניברסיטה העברית. אביגיל למדה באולפנת צביה בירושלים, שירתה שירות לאומי ברמת אביב עם קשישים בתוכנית "והדרת", ולמדה במכללת אמונה.
ההכרות // אביגיל הייתה סטודנטית בת 19, בשנה הראשונה ללימודים, כשראתה את הדר מחוץ למכללה והייתה בטוחה שהוא בן זוג של אחת הסטודנטיות. היא החליטה לצלם אותו במצלמה החדשה שקיבלה באותו היום ממש, ולאחר מכן ניגשה לאחת הסטודנטיות ששוחחה איתו וסיפרה שיש ברשותה תמונות שלהם ביחד והציעה שהיא תשלח לה אותן. הסטודנטית צחקה ואמרה שזה אח שלה וממש לא בן זוגה, ולאחר דקה של שתיקה מביכה הסטודנטית אמרה לאביגיל שהיא תכיר לה אותו, ושאין לה ספק שהם הולכים להתחתן. אחרי חודש וחצי התארסו, ואחרי חצי שנה התחתנו.
בונים // בהתחלה גרו בתקוע. כשהיו בני 21 הדר בנה להם את ביתם בעדי־עד בבנימין. הדר: "אני זוכר את אביגיל בחודש השביעי להיריון, צובעת עצים לתקרה. הרמנו את הבית בתוך חודש, בית מעץ כמו שבונים באמריקה".
המעבר // "נצח הייתה צריכה מסגרת מיוחדת, שידענו שקיימת רק בעיר. אז החלטנו לעלות לבירה. לא ידענו איך נעבור מהכפר אל העיר, אז פשוט החלטנו לרכך את המעבר ולעבור מכפר לכפר, וזו גם הייתה הזדמנות לקדם את האמנות של אביגיל במקום הכי מתאים".
האמנות של אביגיל // אביגיל מציירת בצבעי מים. היא למדה אצל מרק ינאי, מומחה לצבעי מים, הציגה לא מעט תערוכות, והיא פותחת את הסטודיו שלה למכירת הציורים. "הגעתי לצבעי מים לאחר שהפכתי לאמא. הציור היה כלי להתמודדות עם האתגרים סביב הלידה הראשונה. הכרתי את עולם המים ועפתי איתו קדימה. משהו בלידת בכורתי גרם לי להגיע לשם, ומאז זו אהבה, הקשר הזוגי הכי טוב שלי – להניח את המים על הדף ולהוסיף פיגמנט, ומשם פשוט לרקוד עם הצבעים. לבסוף נוצרת יצירה מופלאה ומרגשת".
אנשים ונופים // "אני אוהבת לצייר פורטרטים – בעיקר את בני המשפחה שלי. בשנה שעברה הוזמנתי לנשיא המדינה כדי להגיש לו באופן אישי ציור שציירתי אותו ואת אשתו. אני רוצה לספר את הסיפור שלי בכל דמות שאני מציירת. לאחרונה התחלתי לצאת ולצייר גם את נופיה של ירושלים, ואני אוהבת להסתובב בעיר, להציב את כן הציור ולתפוס דרך העיניים שלי את מה שעומד מולי. החלום שלי הוא שיכירו אותי כציירת".
צלילים // הדר, בזמנו הפנוי, מנגן בכל חליל אפשרי.
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
