העולם, קצת אחר כך

המערכת הבינלאומית עוברת שינוי. העולם שאנו חיים בו נבנה במהלך המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, לאחר שהתפרקה השותפות הזמנית במלחמת העולם השנייה. כדי לנצח את הסובייטים, האמריקנים ייסדו לצידם מערכת ליברלית של שוק חופשי ושלטון החוק, החולקת את ערכיהם. מערב אירופה אוחדה בברית צבאית אחת (נאט"ו), יפן פורזה, וארה"ב הבטיחה יציבות עולמית והגנה על קווי השיט באוקיינוסים. הסדר הזה היה יעיל עד כדי כך ששכחנו שהוא החריג, ולא הכלל: בתולדות האנושות, מדינות נדרשו להיאבק על משאבים ולהגן על הסחר שלהן, עד שהאמריקנים פטרו את רובן מהצורך לעשות זאת. עכשיו העולם משתנה.

כמה כוחות מעצבים מחדש את המערכת הבינלאומית. הכוח החזק ביותר הוא התחרות האסטרטגית בין סין לארה"ב על ההגמוניה במזרח אסיה. סין מעוניינת בעמדות שליטה באזור כדי להבטיח את עצמה, וארה"ב אינה מוכנה לאפשר זאת משום שהדבר יאיים על ביטחונה. הסינים מגדילים את כוחם הצבאי, האמריקנים מתגברים את כוחותיהם בחלק זה של כדור הארץ, והקשרים הכלכליים והטכנולוגיים בין שתי המעצמות מתחילים להיפרם.

1.האנגלוספירה והמזרח הרחוק

ארה"ב לא נאבקת בסין לבדה. בעשור הקרוב אנו צפויים לחזות בפירוקו של "המערב"  – צפון אמריקה, אירופה, יפן, אוסטרליה – למחנות נבדלים: המחנה הדומיננטי החדש יהיה האנגלוספירה (Anglosphere), שתורכב מארה"ב, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו־זילנד. חמש המדינות האלו, הדוברות אנגלית ומחזיקות בערכים דומים, כבר חולקות הסכמי ביטחון ומודיעין, והן יהפכו לגוש כלכלי ודיפלומטי מאוחד יותר בזירה הבינלאומית.

אל חמש מדינות האנגלוספירה יצטרפו הודו ויפן. הודו, שבאמצע העשור צפויה להפוך למדינה המאוכלסת ביותר באסיה ובעולם, מודאגת מכוחה של סין, והיא תחפש בעלות ברית לבלימתה. יפן עתידה להיות אחד הכוחות החזקים ביותר במזרח אסיה. המפקפקים בתחזית הזו מסתמכים על כך שאוכלוסייתה של יפן מתבגרת ומתמעטת, אך הם שוכחים שרוב מדינות מזרח אסיה עתידות להזדקן במהירות: בסין ובדרום־קוריאה, למשל, אוכלוסיית המבוגרים מעל גיל 65 תוכפל בתוך עשור. המגמה הזו תיצור קפיצה חדה בביקוש לשירותים סוציאליים, אי־שקט אזרחי וירידה בתפוקה הכלכלית. יפן, מנגד, תיהנה מיציבות חברתית ומיצרנות גבוהה, משום שהיא כבר עברה את שלב ההזדקנות המהירה. חשוב גם לזכור שיפן היא לא בדיוק ננס דמוגרפי או כלכלי: עם 126 מיליון בני אדם ותמ"ג של 5 טריליוני דולרים, יפן היא אחת המדינות המאוכלסות והעשירות בעולם.

מזרח אסיה תהיה מוקד של מירוץ צבאי, כלכלי וטכנולוגי. בין האנגלוספירה־פלוס ובין סין תתנהל תחרות על השפעה בדרום־מזרח אסיה ועל השליטה בימים. ככל שהעולם שלנו יתקדם טכנולוגית, כן יעלה הערך האסטרטגי של דרום־קוריאה וטאיוואן, הודות ליכולות ייצור השבבים של שתי המדינות.

2. מגרש המשחקים הישן

זירה משנית תהיה מזרח אירופה, שם ארה"ב ובריטניה יבקשו לבלום את רוסיה, בעזרת המדינות שהיו בעבר חברות בגוש הקומוניסטי.

באיחוד האירופי שורר היום מתח בין שלוש מדינות גדולות:

צרפת האסרטיבית, המעוניינת לראות את האיחוד כשחקן גיאופוליטי עצמאי בעולם;

פולין, שמבקשת לגבש סביבה את מזרח אירופה נגד רוסיה, וסומכת על הגב הצבאי של ארה"ב;

וגרמניה, החוששת ממתיחות מול רוסיה וסין, ומעדיפה שהיא והאיחוד יהיו ביחסים טובים עם כולם.

בעשור הקרוב תעורר גרמניה תסכול בכולם: באמריקנים, בגלל קשריה עם סין; בצרפתים, כי גרמניה תקדם פסיביות אירופית בזירה הבינלאומית; ובפולנים, בגלל הקשרים הכלכליים ההדוקים בין ברלין למוסקבה. האיחוד האירופי לא יתפרק, אבל מבחינה ביטחונית ודיפלומטית יהיו לו שלושה ראשים: קואליציה של מדינות מערב אירופה, בראשות צרפת ואיטליה, שתתמקד באפריקה ובמזרח התיכון; קואליציה של מדינות מזרח אירופה, שיבקשו לבלום את ההשפעה הרוסית ולהדק את הקשרים עם האנגלוספירה; ובתווך גרמניה, שוב מבודדת בין שתי קואליציות גדולות.

3. הפינה הקטנה שלנו

והמזרח התיכון? האמריקנים יתמקדו במזרח אסיה, ולכן המדינות באזורנו יידרשו לקבל על עצמן יותר אחריות לשמירת היציבות. סביר להניח שנרמול היחסים בין ישראל למרחב הערבי יימשך, פשוט מפני שאין לאזור הזה ברירות רבות: כדי לאזן את לחצי טורקיה ואיראן, רוסיה וסין – מדינות המרחב הערבי, ובמיוחד מדינות המפרץ, יצטרכו מישהו שיספק להן יכולת טכנולוגית וצבאית מתקדמת. ישראל צפויה לקבל את התפקיד.