נאחזות בסבך: סיור עם מהנדסת הליקוט אביבית ברקוביץ'

את מה שאני רואה כגוש ירוק ומקורזל בשולי שכונה מנומנמת בפרדס־חנה, היא רואה כמזווה ענק פלוס בית מרקחת. יום שני בשבוע, יום אביב שמקדים את הסערה הגדולה, ואביבית ברקוביץ' לא מפסיקה להוציא שפנים מהכובע הירוק: גדילן, אספסת, עולש, שום, קלנדולה, בוצין מפורץ, לכולם היא מצרפת מתכונים וסגולות רפואיות, איך לא ראיתי אותם בתוך הסבך?

"לתופעה שאת מתארת יש שם: חוֹמה ירוקה. מי שלא מכיר את הצמחים רואה מולו חומה ירוקה בצורה, כשמה שיש פה באמת זה מזון־על, אבל חכי עם זה, בואי רגע קחי אחד כזה ותטעמי", היא מגישה לי תרמיל דקיק שעד לפני רגע היה מחובר לפרח צהבהב, סגול עורקים. אני טועמת ומגלה שהוא טעים, חריף קלות וקראנצ'י להפליא. "עכשיו תדמייני סלט עלים, עם תרמילים כאלה קצוצים בפנים, תוסיפי עלי חרצית שיוסיפו טעם וצבע ואת מסודרת. הצמח שטעמת הוא צנון מצוי והוא אחד המצליבים – מה לעשות, כל הבוטנאים היו נוצרים וחשבו במונחים שלהם – וכמו חרדל הוא נחשב לאנטי־ויראלי ומנקה רעלים מהדם, והוא עשיר בוויטמין סי ובי, באשלגן, באבץ ובחומצה פולית.

"תראי כמה צנון יש כאן, וכמה קל ללקט אותו. לא סתם פגשתי אותך כאן, הרי יכולנו להיפגש ביער אלונה היפהפה שממש לא רחוק, אבל לי חשוב להראות לאנשים שכדי ללקט ולצרוך אוכל טבעי לא צריך לצאת ליער ולנסוע במיוחד. אל תצאו ללקט את פרח לב הזהב שנמצא בהרים הרחוקים, צאו ללקט את הגדילנים והחוביזות והחמציצים והשומים שנמצאים ליד הבית. זה מה שעשו אבות אבותינו, או הסבתות שלנו שקטפו ליד הבית ובישלו במטבח שלהן".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כבר לא מתחת לשטיח: אלימות נגד נשים עולה על המסך
– נלחמים בסרבנות: האם מידע על מתנגדי חיסונים יועבר לרשויות?
– שתייה בפורים: להוסיף דעת ולא לאבד את דעת

הקראנצ'יות ממכרת, ובזמן שאנחנו פוסעות בשבילי הירוק אני קוטפת מיד עוד תרמיל אחד, ורק מקווה שזה אכן תרמיל של צנון מצוי ולא במקרה צמח רווי בציאניד או משהו. הרי רק לפני כמה שבועות קטפה מישהי את הפטרייה הלא נכונה והגיעה במצב קשה למיון. "הדאגה שלך נכונה, אבל הצמחים שבחרתי לספר עליהם והצמחים שאני מדברת עליהם בסיורים הם לא צמחים שקשה לזהות. במקרה שלנו טווח הטעות אפסי וגם לא מסכן חיים. מי שדומים לצנון הם המצליבים: ארבעה עלי כותרת בעלי צבע בהיר ועורקים סגולים, זה יכול להיות צנון מצוי או בן חרדל מצוי שאנחנו מכירים כארוגולה.

"בעלי קם בבוקר עם מנהלת ב־ebay, והלך לישון עם לקטית. אמרתי לו שאני לא יכולה יותר, כי יש לי כל כך הרבה ידע שיכול לשנות את האופן שאנשים רואים בו את הטבע"

"אני חושבת שכשנותנים מידע לציבור הוא צריך להינתן באחריות. את יודעת, בשבוע שעבר פרסמתי מידע בפייסבוק על צמחים שיכולים לשמש לטיפול בתסמיני תחלואה קלים יותר בקורונה, ואנשים התחילו לשאול אותי אם אני ממליצה להתחסן. אמרתי שאני לא סמכות בנושא. אתם רוצים לדעת אם להתחסן? תלכו לרופא שלכם. אני מומחית לליקוט צמחים".

אביבית (43) הפכה ל"מהנדסת ליקוט", לפי הגדרתה, רק לפני שבע שנים. עד אז חבשה את ספסלי ההייטק: אינטל, אלביט, IBM, ebay. התארים הראשון והשני שלה – בטכניון – עסקו במערכות מידע. "הייתי אז אמא לשניים מתוך השלושה שיש לי היום, והגעתי במקרה לסיור ליקוט בסוף שבוע", היא משחזרת. "פשוט התאהבתי בתחום. אז זה עוד היה בגדר תחביב מוזר. לקחתי כל קורס בנושא וקראתי כל ספר בעברית ובאנגלית, והתחלתי להרגיש שיש הבדל בין איך שליקוט נראה בארץ לעומת איך שהוא נראה בחו"ל. בארץ הוא מתבסס בעיקר על פולקלור, 'מישהו פעם אמר לי'. פרופ' אמוץ דפני אומר שאוזנו של הסקרן מושכת בלשונו של השקרן – אנחנו מרגישים מתי מתחילים לספר לנו סיפורים. וכך התחלתי לבחון מה אמת ומה לא".

היא לוקחת אתנחתא כדי לספר משהו על התורמוסים הארץ־ישראליים שמזדקרים כאן בהמוניהם במרבד משובב נפש. "אחת הסיבות שכיף לי לעבוד עם הטבע היא שהוא גאוני. באמת. אני אוהבת חוכמה ויופי, וכאן תמצאי את שניהם. מה יפה בתורמוסים: את רואה את ההבדל בצבע הפרחים? יש פה מנגנון גאוני שדרכו הצמח מאותת למאביקים שלו לאיזה פרח כדאי ללכת, איפה יחכה להם גמול – אבקה וצוף – ואיזה צמח כבר הופרה ואין סיבה לבוא אליו. הוא עושה את זה באמצעות צבע – הכהים יותר מופרים, הבהירים טרם. זרעי תורמוס מבושלים, אגב, הם מעדן של ממש".

אנחנו חוזרות לביוגרפיה. אביבית שקעה בסבך מאמרים מדעיים, הלחם והחמאה של מנהלת מחקר ב־ebay, וגילתה שצמחיית הליקוט הישראלית מככבת במאמרים באנגלית. "פתאום הבנתי שזה לא סתם שמישהו אמר פעם שהצמח הזה והזה הוא אנטי־דלקתי, בדקו את זה מדעית. עכשיו למשל יצא מאמר שמראה שעלי דפנה עוזרים בהפחתת תחלואה קשה בקורונה", היא מספרת. "בקיצור, ישבתי וחקרתי והמשכתי לעבוד בהייטק ולא דמיינתי הסבה, אבל בשלב כלשהו זה התחיל לתסכל אותי. המשכתי ללכת לסיורים, ושמעתי דברים ואני כבר ידעתי שהם לא נכונים – אני יקית, אם משהו לא נכון קשה לי להכיל את זה – אבל אני לא אסתור את המדריך כמובן. ואז, אני ממש זוכרת את היום שבו נפלה ההחלטה. איך אני תמיד מספרת? בעלי קם בבוקר עם מנהלת ב־ebay, והלך לישון עם לקטית. אמרתי לו שאני לא יכולה יותר, כי יש לי כל כך הרבה ידע שיכול לשנות את האופן שאנשים רואים בו את הטבע, ואני במקום זה עסוקה בדברים שלי, זה לא הגיוני. הוא פרגן לי. הודעתי שאני עוזבת והיממתי את סובביי, אבל אני במקום הנכון".

בעלה הוא גם מי שעומד מאחורי המצלמה בסרטונים שהיא מעלה לעמוד הפייסבוק שלה, בהם היא מספרת מה קטפה בקרבת ביתה ולמה. הסרטון האחרון, למשל, עסק במרור הגינות. כמעט 27 אלף עוקבים אחריה שם, ועוד כמה אלפים באינסטגרם, וחוץ מזה היא גם הוציאה לאור את "הטעם שבטבע", מעין חוברת הוראות לטבע, "כמו חוברת שאת מקבלת כשאת קונה מדיח". את הספר כתבה בשביל קבוצות התלמידים שהיא מלמדת ומסיירת איתם בשטח ובעולם הווירטואלי. חומר עצום המשיך להצטבר, והיו לה בראש עוד עשרה ספרים – אבל העובדה שזה לא ממש פתרון אקולוגי, לכרות עצים כדי לכתוב על עצים, וממש לא נוח ללכת עם ערמת ספרים בטבע, גרמה לה לייצר אפליקציה נוחה וידידותית לשימוש. בעזרת היישומון LUKIT אפשר לראות תמונות של צמחים מכל הכיוונים, ליהנות מהוראות בישול ומסרטונים על שימושים וסימני זיהוי, ולקרוא שפע מאמרים מדעיים. "לספר הייתה ביבליוגרפיה של 80 עמודים בפונט 10, ולא רציתי להכביד על הספר אז היא מופיעה רק באתר. אני חושבת שאפליקציה היא ללא ספק הדור הבא של הליקוט", היא אומרת.

 

 

מה שקטפו הסבתות. שום משולש. צילום: יעל (פרוינד) אברהם

מנגנון גאוני. תורמוס. צילום: יעל (פרוינד) אברהם

"תראי איזה יופי, נזמית לופתת", היא מראה לי על כף ידה צמח בעל שני פרחים שונים: אחד ארוך ופתוח ואחד כפתורי וסגור. הצמח היפה, מתברר, נהנה משני העולמות. אם הצמח בודד בסביבתו, הפרח הסגור יעשה האבקה עצמית, וכך יהיו לו זרעים לשנה הבאה. אם הוא נמצא בסביבת פרחים אחרים, הפרחים הפתוחים יקבלו את האבקה מצמחים אחרים וכך ייווצרו צמחים מגוונים גנטית. "התואר השני שלי משלב בין תורת המשחקים לבינה מלאכותית", אביבית אומרת, וקובעת: לנזמית יש אסטרטגיה מנצחת. "תמיד יש ויכוח אם טוב יותר לעשות האבקה עצמית ולשמור על 'הגנים הטובים' של הצמח, או לעשות האבקה זרה שפתוחה להשבחה. מורי ורבי פרופ' אבי שמידע אמר פעם: אם נולד בן לפיזיקאי חכם מאוד ודוגמנית יפה מאוד, הוא עלול להיות חכם כמוה ויפה כמוהו".

אנחנו ממשיכות לצעוד ורואות את צמרנית הסלעים, שכשמותחים אותה נשלף ממנה פתיל, והיא משמשת לייצור פתילים; קידה שעירה, שבעזרת הריח הנפלא של פרחיה "אפשר להרשים כל חמות"; וכמובן חמציצים. "בחמציץ יש חומצה אוקסלית שחלק מהאנשים חוששים ממנה, כי אבנים בכליות בנויות מאוקסלט, אבל במחקרים התברר שאחד החיידקים הטובים במעי הגס יודע לקחת את החומצה ולפרק אותה לפני שהיא מגיעה לכליות ולמערכת השתן. אנשים שנטלו אנטיביוטיקה במשך תקופה ממושכת נטו לפתח אבנים בכליות, כי החיידק הטוב שמפרק את החומצה הזו חוסל באמצעות האנטיביוטיקה. בואי, תטעמי קצת".

תתארי לי איך המטבח שלך נראה, זה צריך להיות מעניין.
"יש לי שלושה מקררים ושלושה מקפיאים, כי יש לי הרבה חומרי גלם שצריך לשים בקירור, בלוטים או דבש חרובים למשל. אני אוהבת אוכל טוב ומשתדלת לבשל אוכל טוב, אבל את יודעת, אני חיה עם ילדים שנהנים מדברים רגילים ופחות משתפים פעולה. הם אוכלים כל מה שיוצא 'רגיל'. אני עובדת עם שפים בטבע, שאנשים משלמים הון כדי לטעום מהמנות שלהם, אבל כשאני מביאה את התוצרים הביתה הילדים שלי אומרים: 'עוד פעם הבאת את הדברים מהליקוט שלך?'"

כעבור שעתיים החוֹמה הירוקה הופכת גם בעיניי למכולת בלתי מתכלה. ואז אנחנו רואות גבר שצועד לפנינו עם שקית עמוסה ירק, ואני ירוקה מקנאה. "זה לוף, מה שיש שם", היא מזהה מרחוק. "יש בנו געגוע לחיים האלה, להיות כמוהו. מה שמעניין הוא שאני מלמדת ליקוט בוואדי ערה, כי גם שם המיומנות העתיקה נעלמה, גם אם הצמחים האלה עדיין במטבח. אני חושבת שתפקידי הוא להחזיר עטרה ליושנה. פעם הכול היה פתוח לנו, היום אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות עם השפע האדיר הזה שאת רואה כאן, היצירה של אלוהים. את זה רק אלוהים יכול לעשות".