את הדרמה שהתחוללה השבוע בחצר סדיגורה, אפילו התסריטאי הנועז ביותר לא היה מעלה בדעתו. זהו סיפור על אב שהלך לעולמו בטרם עת, שישה יורשים ואם נחושה בדעתה; רבי מול רבנית, משפחה מול קהילה. מעורבים בו נכסים בשווי עשרות מיליונים ואדמו"רים מכל הקשת החסידית, אך בעיקר עתידה של חסידות ותיקה המיוחסת עד המגיד ממזריטש, תלמידו הגדול של הבעל שם טוב – מול גורלה של משפחה אחת בעין הסערה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
היהודים באים – לנחל האסי: הנושאים שהסעירו באמת את הטוויטר
כדי לשרוד במערכת הפוליטית, גנץ צריך להיפטר מהחשומה
הצצה אל אחורי הקלעים של מאהל בלפור
עד בוקר יום שני השבוע לא ידעו חסידי סדיגורה מי היורש שינהיג אותם לאחר פטירת רבם, שבוע ימים קודם לכן. האדמו"ר ר' ישראל משה פרידמן בן ה־65 מת לאחר מחלה קשה והותיר שישה בנים. הוא נחשב למנהיג חרדי כריזמטי ואהוד, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ומפטרוניו הפוליטיים של סגן השר מאיר פרוש, והשתייך לקבוצת המתונים במועצה בסוגיות כמו חוק הגיוס ועוד. בנושאים מדיניים הוא נחשב לסמן הימני מבין אדמו"רי המועצה, ובזמן תוכנית ההתנתקות, כאשר אביו ר' אברהם יעקב פרידמן כיהן עדיין על כיסא ממלכתו, הובילו השניים בתוך ההנהגה החרדית קו של התנגדות עזה לפינוי גוש קטיף ודרשו לפרוש מקואליציית שרון, זאת בניגוד ל"סיעה השמאלית" שזוהתה אז עם חסידויות בעלזא וגור.
מאז פטירת אביו בינואר 2013, בנה וביסס הרבי האחרון את כוחה וגודלה של חצרו, הפך עצמו ללשון מאזניים במועצת גדולי התורה והעניק לחסידיו גאוות יחידה כמי שמשתייכים לחצר הגדולה והוותיקה מבית רוז'ין.
בעולם החסידי נהוג לרוב שזהות ה"ממשיך" מוכרזת בעת ההלוויה, מול הקבר הפתוח, ונענית על ידי החסידים בקריאות "מזל טוב רב'ה". כך ציפו כולם שיקרה כעת גם בסדיגורה. אך כבר לקראת צאת ההלוויה, שהתאחרה בשל בואם של הבנים המתגוררים בחו"ל, הבינו בחצר שמשהו לא כשורה. בני המשפחה ומקורביה שמרו בסוד את דבר הצוואה, שהופקדה בידי נאמני הרבי המנוח ובישרה על טלטלה אדירה בחסידות הקטנה: במקום להכתיר את בנו הגדול כממשיך דרכו, ציווה הרבי את המשך ההנהגה, לא פחות ולא יותר, לבנו החמישי, בן עשרים וארבע שנים בלבד, שזקנו הפלומתי אפילו לא התמלא די צרכו.
"ידעתיו שהוא ראוי להיות איש על העדה", כתב הרבי על בנו, והוסיף לבקש "בכל לשון, לבל יהין מאן דהו לערער על צוואתי זו, ואבקש מכל אנשי שלומנו וכן מבני, חתני וכל הנלווים עליהן… לדבוק בו כמו שדבקו באבותי הקדושים ובי".
צוואה תחת איפול
הניסוחים החד־משמעיים הותירו את בני המשפחה המומים. שום מתיחות לא נרשמה בין הרבי המנוח לבנו הבכור, שבחיי האב הוביל לצידו את התפתחות הקהילה. הוראה כזו, שכמוה כנישול מזכות הירושה הטבעית, היא עניין דרמטי בהחלט. בצעד זריז החליטו הגבאים לדחות את ההכתרה והקראת הצוואה לתום ימי השבעה, כדי להעניק לכולם שהות ולעכב בינתיים את הפגיעה בבן הגדול מרדכי שלום יוסף, או כפי שהוא מכונה בין החסידים בראשי תיבות – מש"י.
דחיית ההודעה על זהות הממשיך הולידה גל של ספינים ושמועות ברחבי העולם החסידי: מה קורה בצמרת המשפחה? והאם פניה של החסידות לקראת פיצול? סדיגורה, צריך לומר, איננה קהילה גדולה במיוחד, ובקנה המידה המקובל נחשבת לחסידות מדרג קטן עד בינוני. במפקד החצרות שערכה אגודת ישראל לקראת מערכת הבחירות בספטמבר, נמנו כמה מאות משפחות המשתייכות לסדיגורה, ואליהן ניתן להוסיף עוד כמה עשרות מעבר לים. מרכז החסידות שוכן בבני־ברק, לאחר העתקתו אליה מצפון תל־אביב. בזכות תנופת הפיתוח שהוביל הרבי האחרון נפתחו שלוחות נוספות באלעד, בביתר־עילית, באשדוד ובבית־שמש, זאת מלבד הקהילות הוותיקות בבני־ברק, בתל־אביב ובירושלים.
הדיונים, שנשארו בתחום המשפחה והאחים, הגיעו לעיתים לטונים גבוהים במיוחד. האם הנלחמת על כבוד בנה הבכור, מול הבנים הדורשים לקיים את רצון אביהם. ביום ראשון בלילה, שעות לפני תום ימי האבל, דווח כי האלמנה המותשת התעלפה בביתה,
ואמבולנס הוזעק למקום כדי להשיב את רוחה
העניין הרב שעוררה השבוע סאגת הירושה בסדיגורה נבע מהתלכדות של כמה מרכיבים משמעותיים בעולם החסידי־שושלתי: שאלת ירושת הבן הבכור, סמכות הצוואה של הרבי הקודם, רצונה של הרבנית־האם, והשפעתם של העסקנים וראשי החסידות. חצרות רבות בוחנות בעניין רב את ההתפתחויות, מתוך הבנה שההכרעה בסדיגורה עשויה להשפיע על שאלות הירושה אצלן בבוא היום.
ימי השבעה חלפו אפוא תחת איפול מלא על תוכן הצוואה ועל המגעים הפנימיים באשר לקיומה. בצד אחד ניצב האח הגדול (בבנים) מש"י, ולצידו אימו הרבנית־האם, שסירבה לראות בהשפלת בנה הגדול, היורש הטבעי. בצד השני ניצבים רוב בני המשפחה, עסקני החסידות ובכירי החצר, המעוניינים לקיים את צוואת האב ולהכתיר את הבן החמישי יצחק יהושע השל, המכונה שיעל'ה. בתווך ישנם אחים נוספים, שבסביבתם רומזים כי אם החסידות תתפצל בין השניים, הם יראו עצמם רשאים להקים חצרות נוספות, בארץ או מעבר לים. בחסידות קטנה כמו סדיגורה, המשמעות היא שינוי דרמטי לרעה במעמדה הציבורי ואולי ירידתה המוחלטת ממפת החסידויות המשפיעות בישראל.
הדיונים, שנשארו בתחום המשפחה והאחים, הגיעו לעיתים לטונים גבוהים במיוחד. האם הנלחמת על כבוד בנה הבכור, מול הבנים הדורשים לקיים את רצון אביהם. ביום ראשון בלילה, שעות לפני תום ימי האבל, דווח כי האלמנה המותשת התעלפה בביתה, ואמבולנס הוזעק למקום כדי להשיב את רוחה.
יום שני בבוקר. האחים מתכנסים ונותרים בחדר שעות ארוכות. שמועות שונות שמתרוצצות מוכחשות, והחסידים מבינים כי בכל מקרה לא תהיה הכרזה גלויה, אלא הסכמה שבשתיקה. הדלת נפתחת, הבנים יוצאים ופניהם חתומות, אך הגבאים מזדרזים להתייצב אחורי הבן הצעיר, שטומן את פניו בקרקע אך נראה כמעכל את כובד המשימה שהוטלה על שכמו מעתה ועד סוף ימיו. הבן הגדול מכובד בצעידה ראשונה אל מצבת האב, אך כבר בחזור מתגודדים החסידים כולם סביב הרבי הצעיר, ועם שובו לבית המדרש פורצים בשירת "אור זרוע לצדיק" ו"שיתחדש המלוכה שלו", ומברכים זה את זה בברכת "בית צדיקים יעמוד".
הרבי החדש מסדיגורה יהיה הרבי הצעיר ביותר בעולם, בגיל 24 בלבד. לא מדובר בעניין יוצא דופן בהיסטוריה החסידית, אך ההקשר והנימוקים הפעם שונים לחלוטין: בעוד שבעבר מונו אדמו"רים צעירים, אפילו ילדים ונערים ("ינוקא") בשל חוסר ברירה והיעדר יורש אחר, הפעם יש ברירה. ובעוד אז נעשה המינוי מכוח הירושה ולמרות התכונות, הפעם מונה הצעיר למרות סדר הירושה הטבעי ובזכות מעלותיו, לפחות לדעת האב שביכר אותו על פני אחָיו.
חיזוק למגמת ההקצנה
אבל אם מישהו חשב שבכך תמה הסאגה, הוא התבדה במהירות. בצהרי יום שלישי הפיצו כמה מראשי החסידות את נוסח הצוואה המלא, שבו מובהר רצונו של הרבי המנוח בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. הפצת הצוואה, שלא פורסמה באופן רשמי, לימדה כי משהו קורה מאחורי הקלעים. ואכן, משהו קרה. קרוב לחצות לילה פורסם מכתב בחתימתה של לא אחרת מהרבנית, אלמנתו של הרבי המנוח, ובו היא קובעת סדר חדש לחלוטין: הבן הגדול מש"י יהיה רבי בירושלים, הבן השלישי יכהן כאדמו"ר בלונדון, ואילו הבן החמישי – שהרבי הקודם הועיד אותו לרשת את ההנהגה כולה – יקבל רק את החצר, המרכזית אמנם, בבני־ברק. דרמה היסטורית שלא הייתה מעולם בתולדות החסידות: הרבנית נגד הרבי.
הרבנית שרה פרידמן, "המורדת" אם תרצו, היא בתו של המיליונר הלונדוני משה חיים פלדמן שהונו מוערך ביותר מ־200 מיליון ליש"ט, והיא יודעת דבר או שניים בהלכות תככים בחצרות חסידיות. אביה, חסיד ויז'ניץ בכלל, נחשב לאחד הבוחשים המרכזיים בדרמות הירושה בחצר גדולה זו, שם הייתה זו הרבנית שדווקא שנאה את בנה הבכור (המכהן היום כאדמו"ר), סילקה אותו מביתה והעדיפה את הבן הקטן. שמה המלא אינו מתנוסס על המכתב בחתימתה אלא האות ש' בלבד, אבל הכוח והכסף בידיה והיא נחושה שלא לקיים את צוואת בעלה כלשונה.
למכתבה של הרבנית צורף מכתב בחתימת כל הבנים, שבו הם מאששים את ההסכם שניסחה האם בניגוד לדרישת אביהם. בנוסף, דיין חסידי מוכר צירף מכתב ארוך ובו הוא מסביר מדוע הפרת הצוואה היא צו השעה. הדברים יצאו לאוויר, ועולם החסידות כמרקחה. החודשים הקרובים יצביעו לאן מועדות פניה של סדיגורה, והאם השבר שנפער השבוע יוביל לפיצול קהילתי ומשפחתית.
מעבר לסוגיה המשפחתית, מינויו של הרבי הצעיר מבשר על המשך השינוי בדרכה של סדיגורה, שבעבר נחשבה לחסידות ליברלית ומתונה, הן בסגנון הלבוש הן בתפיסה הכללית. עם המעבר מתל־אביב לבני־ברק, יישרו בסדיגורה קו עם המגמות המתכנסות והמקצינות בעולם החסידי, והביטוי הבולט לכך היה מעבר משפת העברית ליידיש. בשונה מהאח הגדול מש"י, הנחשב למתון ופתוח יותר, קורות חייו הקצרים של האח החמישי ושיחות עם מכירי בית סדיגורה מלמדות כי הוא צפוי להמשיך במגמת ההסתגרות וההחמרה.
מבחינה זו, סדיגורה איננה מקרה יחיד. חילופי הדורות בחצר הקטנה הם חלק משינוי דורי המתרחש לכל רוחב המפה החסידית בארץ. לעומת אבותיהם וסביהם, אדמו"רי הדור השלישי בישראל מובילים קו מסתגר ושמרני יותר, ונוטים להעדיף את מבנה החצר וטובת הקהילה על פני הראייה הכלל־מגזרית שאפיינה את הדורות הקודמים.
