"במקום להתעסק במופעים, בתערוכות ובמוסיקה, מצאנו את עצמנו יום אחד מתחילות להתעסק במחלות", מתארת סיגלית, עובדת בכירה באגף התרבות בעיריית רעננה שבעקבות הקורונה הפכה לחוקרת אפידמיולוגית ולממונה עירונית על נושא החקירות. "לו מישהו היה אומר לי שאתעסק בחקירות אפידמיולוגיות הייתי אומרת שזה הדבר האחרון שהאמנתי שאעשה כי אני בכלל היפוכונדרית", היא מודה בחיוך. "בשבילי זה היה סוג של טיפול פסיכולוגי עצמי כי בהתחלה, כשהייתי חוקרת אנשים ושומעת על מחלות הרקע שלהם, כל דבר מיד חשבתי שגם לי יש. מאז חקרתי כבר כל כך הרבה אנשים. זה לא שנרפאתי לחלוטין מפחד ממחלות וממוות, אבל כמו שרופאים אומרים שמרוב חשיפה למחלות מתישהו נהיים חסינים, כך גם אני עברתי מן תהליך מטורף בעקבות ההתמחות הבלתי צפויה שלי בחקירות אפידמיולוגיות".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הקווים האדומים: נאום הרמטכ"ל הופנה לנשיא ארה"ב
– גם בדצמבר: פגיעה משמעותית בשוק התעסוקה
– נתונים ראשונים: רמת יעילות מדהימה בחיסוני פייזר
מערך החוקרות האפידמיולוגיות בעיריית רעננה מונה עשר נשים ששמונה מהן עובדות אגף התרבות. בתוכנייה שהכינו הנשים הללו לשנה האחרונה, תוכננו לעלות, בין השאר, הצגות מהבימה ומהקאמרי, הופעה של התזמורת האנדלוסית, מופעים של בועז שרעבי, קרן פלס ועוד. מה עושה אגף תרבות עירוני כשאין תרבות? ממציא את עצמו מחדש, ובעיסוק שונה לחלוטין, אבל בבחינת לעשות מהלימון לימונדה. כאשר המגפה הפכה לשגרה, הוחלט בעיריית רעננה בהדרגה לפתח מערך חקירות אפידמיולוגיות עירוני.
הן מבקשות שנכתוב רק את שמן הפרטי כדי שלא יוצפו בפניות תושבים לטלפון האישי שלהן כמי שיכולות להיחשב כתובת ישירה לערעור על בידוד. גם כשהן מתקשרות לתושבים, הן אומרות שהן ממשרד הבריאות, ואיש לא מעלה על דעתו שמדובר בעובדות אגף התרבות. "אנחנו לא יכולות לבטל בידוד לאנשים, אנחנו יכולות רק להכניס לבידוד, זה כרטיס לכיוון אחד", מדגישה סיגלית. "מי שרוצה לבטל בידוד צריך להתקשר למוקד הכללי של משרד הבריאות. אצלנו גם אין קומבינות".
בחודש יולי האחרון פורסם כיצד לא פחות מ-39 תלמידים מתיכון מטרו ווסט בעיר נדבקו בקורונה לאחר שהשתתפו במסיבות סיום פיראטיות. "התחלנו בהתקשרות טלפונית לתלמידים האלה כדי לשמוע ולהשמיע", נזכרת רונית. "לימים, גם היינו אלו שיצרו קשר טלפוני עם כל המאומתים בשם העירייה לשאול מה שלומם ואם הם זקוקים לעזרה. מפה לשם, התפתח בעיר בהדרגה מערך חקירות".
בבית גאים בהן על התפקיד החדש. סיגלית עובדת לעיתים מביתה, והילדים שלה עדים לחקירות שמתנהלות. "הילדים שלי אומרים לי: 'אמא איך את מדברת יפה, איך את עוזרת לאנשים, אם היית מתקשרת אלי זה היה מרגיע אותי'. הם שואלים אם אני לא מתגעגעת להופעות ולתרבות. אני אומרת שלפעמים קשה לי, ומצד שני אני עושה משהו חיוני שיחזיר יום אחד גם את התרבות".
בהחלטת ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא, הן יצאו באוגוסט לקורס של משרד הבריאות. במובן מסוים, מדובר במערך בוטיק של חקירות אפידמיולוגיות של עיר מבוססת שמעוניינת לנטר בעצמה את חוליה ומבודדיה, ולטפל בהם באמצעות כוח אדם איכותי כדי לקטוע בחוכמה את שרשראות ההדבקה. מספר החולים בעיר עומד על 344 חולים פעילים ועל 2.58 אחוזים של בדיקות חיוביות. בתוך אוכלוסייה של כ-90 אלף תושבים, מדובר בנתון בהחלט מעודד.
נפגשתי עם ארבע מהנשים הללו בשבוע שעבר באולם הריק של המשכן למוסיקה ואמנויות ברעננה. "הלב שלנו יוצא אל כל האמנים, אל אנשי הסאונד, אנשי התאורה ואל כל המפיקים שאנחנו עובדים איתם", אומרת סיגלית. "לנו יש עבודה כי אנחנו עובדות עירייה אבל לכל האנשים הללו, שהם עצמאים, אין. ממש עצוב לנו ואני חושבת שהמדינה עשתה טעות שהפקירה אותם. זו בעיה בעיני שהתרבות היא בסוף בעוד שתחומים אחרים כן חזרו לאורך החודשים האחרונים פה ושם לפעילות.
"הילדים שלי אומרים לי: 'אמא איך את מדברת יפה, איך את עוזרת לאנשים, אם היית מתקשרת אלי זה היה מרגיע אותי'. הם שואלים אם אני לא מתגעגעת להופעות ולתרבות. אני אומרת שלפעמים קשה לי, ומצד שני אני עושה משהו חיוני שיחזיר יום אחד גם את התרבות"
"כחוקרות אפידמיולוגיות, אנחנו יודעות כיצד ניתן להחזיר את התרבות בבטחה, ולכן עוד יותר לא מבינות למה לאורך התקופה הארוכה הזו זה לא קרה. התרבות היא המקום היחיד שבו יש בקרה –כרטיסים, ניתן לשבת במרחק מדוד, במסכה, מבלי לזוז מהכיסא. יש לנו נהלים מאוד ברורים: אם שהית במרחב של מעל שני מטר מאותו אדם מאומת, אין צורך להיכנס לבידוד. באופן זה, ניתן להביא מופעים יותר קטנים, להכניס לאולם הזה 100-150 איש ולעשות מופעים מדהימים במחירים יותר נמוכים".
העבודה בחקירות מזמנת לא מעט שיחות שבהן סיטואציות אנושיות מורכבות. אישה אחת סיפרה כיצד אמה, תושבת העיר, נפטרה מהנגיף, מבלי שזכתה להיפרד ממנה. כעת גם האב חולה, והבת, שאינה חולת קורונה, צמודה אליו. אישה אחרת הלכה עם שתי בנותיה למלונית לאחר שנמצאה חיובית לנגיף. דנה: "אבי המשפחה נותר בבית עם שתי בנות. התקשרתי כי גם הן היו מאומתות, והבנתי שהאבא, שאמור להיות בבידוד, לא מדבר איתי מהבית. הוא אמר שהוא בדרך לבדיקה ותוך כדי השיחה הבנתי שהאיש עושה בדיקת קורונה כמעט מדי יום. שאלתי מדוע והוא הודה שהליכה לבדיקת קורונה זו ההזדמנות היחידה שלו לצאת מהבית וגם הוסיף: 'אל תגלי לאשתי, ככה אני גם אוכל מנת שווארמה על הדרך'".
לעתים קרובות, חקירה אפידמיולוגית היא אירוע שמתגלגל יום שלם על בני משפחה אחת, חיובית כולה לנגיף. רונית: "לא חסרים בקרים שבהם אני מתחילה בלחקור את האבא, עוברת לאחים, וכך זה נמשך. באחד המקרים, כשהתקשרתי בהמשך היום לשאר בני הבית, שמעתי את האמא צועקת ברקע: 'מי זו, רונית? תמסרו לה ד"ש'".
בחלק מהריאיון עימן נוכחים באולם גם ראש העירייה, ברוידא, וראש אגף הביטחון, משה פישמן, שהקים עם סיגלית את אותו מודל ייחודי בעירם של חקירות אפידמיולוגיות אין האוס. עדות כלל לא אילמת לכוח שמרכזות סביבן הנשים הללו נעוצה בעובדה שהן הצליחו כבר פעמיים להשבית את ראש העירייה, לאחר שהתקשרו אליו וגזרו עליו בידוד.
ברוידא: "יש להן את היכולות להתקשר לראש העיר פעמיים מבלי לחשוש ולהכניס אותו לבידוד. רונית שלחה אותי פעמיים לבידוד ובאחת הפעמים הללו זה היה כי נכחתי ליד חברת מועצה שנדבקה בקורונה. רק בפעם השלישית הצלחתי לערער ולהוכיח באמצעות הרופאה המחוזית שאדם שביקר אצלי וחלה לא הצריך שאכנס שוב לבידוד".
"הקורונה תפסה את הרשויות המקומיות לא מוכנות", הוא מתאר. "כל התהליכים שנוצרו הם כאלה שרובם נבנו על ידי הרשויות המקומיות, שמטיבות להכיר את התושבים שלהן. כתושב רעננה יום אחד קיבלתי טלפון מנציגת משרד הבריאות מירושלים ששאלה אותי אם ביום כזה וכזה הייתי בסופר ברעננה. שאלתי באיזה סופר, ומהר מאוד הבנתי שהאישה שמדברת איתי היא אאוטסיידרית שלא מכירה את רעננה ושאנחנו צריכים לייצר לנו קבוצה של אנשים שגרים בתוך העיר. קבוצה שיודעת איפה זה 'הפיאצה', איפה זה הסופר באזור התעשייה ואיפה זה צומת הרחובות בורוכוב-אחוזה. כאשר מצלצלת חוקרת אפידמיולוגית ומדברת עם רענני בגובה העיניים יש לזה משמעות אחרת לגמרי. ניתן גם להתקשר לאותם בעלי עסקים ולשאול אם הם זוכרים מי היה אצלם. כך הרבה יותר קל להתחקות אחר מעגלים שחיפשנו כדי למנוע את התפשטות התחלואה".
סיגלית: "אם יש בית ספר מסוים שבו יש מספר חולים, בגלל שיש לי מידע קודם על אותו בית ספר, אדע מיד לקשר אותו להדבקה. אנחנו אחראיות על כלל החקירות האפידמיולוגיות ברעננה, ומסוגלות לראות את התמונה הכוללת, לזהות מגמות ולהציע פתרונות. אנחנו מצליחות לעלות על הדקויות האלה שחוקרים חיצוניים מערים אחרות לא היו מצליחים כנראה לזהות. אנחנו נמצאות בקשר עם גורמי רווחה וחינוך כדי להציע עזרה לתושבים שאנחנו מזהות אצלם מצוקה".
ברוידא: כאשר מצלצלת חוקרת אפידמיולוגית ומדברת עם רענני בגובה העיניים יש לזה משמעות אחרת לגמרי. ניתן גם להתקשר לאותם בעלי עסקים ולשאול אם הם זוכרים מי היה אצלם. כך הרבה יותר קל להתחקות אחר מעגלים שחיפשנו כדי למנוע את התפשטות התחלואה"
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו המתמודד בבחירות לכנסת במפלגת "הישראלים", הודיע בשבוע שעבר על כוונתו לפתוח את התרבות בעירו בתחילת חודש פברואר למי שהתחסן בשתי המנות. לאחר מכן, בעקבות ביקורת ציבורית לה זכה בעקבות הכוונה לפתוח על דעת עצמו, סייג את דבריו.
ברוידא מצידו מבין ראשי ערים שבוחרים ללכת על מהלכים פרטניים לעירם גם אם הם לא בדיוק מתיישבים עם החלטות הממשלה. הוא מדגיש כיצד פתח מתחם גדול לתלמידים ללימודים באוויר הפתוח בפארק בעירו למרות שבאותה תקופה במשרד החינוך לא אפשרו למורים ללמד שלא מרחוק. ברוידא: "אני זוכר גם כיצד אמרו לנו ערב אחד במרץ שבשעה שש סוגרים את האולמות. אני עליתי על הבמה ואפשרתי לשולי רנד, שתוכנן לאותו הערב, בכל זאת להופיע משמונה עד עשר. לקחתי את הסיכון ונתתי לו להופיע את השעתיים האחרונות האלה. ראיתי בכך רגע דרמטי".
למרות כל זאת, הוא לא חושב שיקדים לפתוח את התרבות בעירו ללא החלטה של משרד הבריאות בנושא. "אני לא מתמודד לכנסת ולא מתמודד להיות שר. הדבר הכי חשוב לי הוא שרעננה תהיה עיר בריאה. אם תתקבל החלטה לאפשר נניח לערים שרמת היכולות שלהן יותר גבוהה לחזור ולהביא את התרבות – אנו נדע מה לעשות. ההחלטה צריכה לבוא מלמעלה והשיקולים צריכים להיות לטובת הציבור פרופר, ולא משיקולים אחרים".
ובה בעת, ברוידא מאמין בכל ליבו שלו השלטון המרכזי היה משאיר יותר תחומי התעסקות בידיהן של הרשויות המקומיות ומאמץ גישה דיפרנציאלית, הוא היה מצליח כבר מזמן להחזיר את התרבות לפעולה בעירו. "אם היו תוחמים אותנו כעיר, יכולנו להמשיך היום ולעשות גם הופעות. הבעיה שלי, ואני מפנה יד מאשימה אל השלטון המרכזי, שהוא נוהג בצורה חובבנית לחלוטין. עצם העובדה שאני ברעננה מבצע אכיפה נרחבת אך מאחורי מאפשרים לאנשים לחזור מדי יום ארצה מכל מיני מדינות זו בעיה לכן אני אומר – אנחנו עשינו את העבודה הטובה ביותר אבל לא הייתה לנו עזרה מהגופים שנמצאים למעלה".
לאחר הריאיון הודיעה הממשלה על סגירת נתב"ג לטיסות מסחריות לעת עתה. איילת: "ברעננה יש אחוז גבוה של מתחסנים לקורונה. ככל שהעיר תהיה יותר מחוסנת, אנחנו נצליח יותר ויותר לפקח על שרשראות ההדבקה וליצור אירועי תרבות במקום בטוח. נעשה הכול כדי שאנשים שיגיעו להופעה לא יישבו בלחץ שידבקו אלא ירגישו בנוח".
הם מבקשים להדגיש שברעננה כן המשיכה כל העת לפעול תרבות, ולו על אש קטנה. שהם היו הראשונים להפעיל בעיר דרייב אין, ושאפילו על הבמה של המשכן הופיע למחרת הריאיון שלנו הזמר הראל סקעת בהופעת זום. לא מעט זמרים ותיקים הם תושבי העיר: דני ליטני, רוחמה רז, שולי נתן ועוזי פוקס וכולם הוזמנו להופיע בזום בתשלום בפני התושבים. אבל מי כמוהם, שעובדים בתרבות, יודעים שאין כמו תרבות שנצרכת באופן בלתי אמצעי.
כשהן מתבקשות להתנבא מתי התרבות תחזור לפעול, נזרקים לחלל האוויר שלל הימורים שנעים בין מאי-יוני לפתיחה התחלתית, לבין ספטמבר לפתיחה יותר רציפה. ובה בעת, כחוקרות אפידמיולוגיות, הן יודעות שייקח זמן עד שאנשים יחששו מלהגיע, מקוות שהמוטציות לא יתקילו את המהלך כולו ושואלות את עצמן לכמה זמן יעיל החיסון והאם יהיה צורך לחזור עליו בהמשך.
בצד העניין הבריאותי, חשוב להן להניח על השולחן גם את המחיר שמשלמת חברה כשהתרבות שלה מושבתת כך. "ההבראה מהמגפה היא לא רק פיזית, אלא גם נפשית", אומרת סיגלית. "אני חושבת שכמו שלדתיים יש את בית הכנסת, לחילונים יש את התרבות. היו תקופות בשנה האחרונה שהחזירו את בתי הכנסת לפעול כי הוא חלק מסדר היום של הדתיים. אני יכולה גם להבין את זה, אך מהבחינה הזאת, התרבות היא סוג של פולחן עבור החילונים ולקחו להם אותה. יש בעיה במדינה כשנותנים רק לסקטור מסוים. אני חושבת שכמו שהחזירו בתי כנסת בתקופות מסוימות – באותם זמנים צריך היה גם להחזיר את התרבות".
