הרב אוריאל עיטם זוכר היטב את היום שבו החל להתבונן לעומק בפרשת גן עדן, לפני למעלה מעשרים שנה. "זה היה בתחילת חודש אדר. התיישבתי מול התנ"ך והחלטתי לקרוא שוב את מגילת אסתר ולנסות לשים לב לדברים חדשים. עמדה מולי מימרה סתומה של חז"ל 'המן מן התורה מנין? – המן העץ'. זו מימרה שקושרת באופן מוזר בין שתי מילים שונות לגמרי שבמקרה בנויות מאותן אותיות – השם 'המָן' ומילת השאלה 'המִן'. הקישור הזה שנראה במבט ראשון כ'וורט' בא לומר שהמפתח להבנת המגילה כולה מתחבא בפסוק 'המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת'. כלומר בעץ הדעת טוב ורע ובסיפור אדם הראשון.
"עם התובנה המפתיעה הזאת למדתי שוב את המגילה, וגיליתי איך היא מפענחת בצורה עמוקה את הסיפור שבמגילה וגם את מהלך החג והלכותיו. אני מאמין שכל מימרה של חז"ל היא כעין קצה קרחון תמציתי, שמחזיק מאחוריו תמונה רחבה. כשהולכים עם התובנה הזאת, מימרות קצרות וסתומות ומשפטים שנראים במבט ראשון כוורטים הולכים וחושפים מאחוריהם עולם שלם".
הטעימה מגן עדן עוררה את סקרנותו של הרב עיטם להמשיך לעיין בפרשה זו, והובילה אותו לכתיבת סדרת הספרים "ונהר יוצא מעדן" המוצאת את שורשיהם של כל מועדי השנה בפרשת גן עדן. הכרך השלישי והאחרון בסדרה זו, על חגי תשרי, ראה אור בימים אלו.
"כבר כשלמדתי בישיבת הר עציון הרב יעקב מדן נטע בי אהבה לפרשה. אחר כך למדתי עליה הרבה מידידי הרב ניר ויינברג, שלימד אותה בתקופה שבה היינו שותפים בייסוד הישיבה בירוחם. בניגוד למחשבה הפשוטה שזו פרשה שמתארת מציאות קדומה ולא רלוונטית לחיים שלנו, פרשת גן עדן מתגלה כרלוונטית מאין כמותה. אנחנו נמצאים עכשיו בפתח חודש אלול והימים הנוראים. את המפתח לראש השנה ולכך שנצא זכאים בדין מוצאים חז"ל בסיפור של אדם הראשון, וגם את חג הסוכות קושרים חז"ל לסיפור גן עדן, באומרם ש'עץ הדעת אתרוג היה'. גם כאן מדובר בקצה קרחון שחושף מאחוריו עולם שלם".
מאיפה מתחילה המחשבה שבכל החגים אפשר למצוא את סיפור גן עדן?
"הדימוי שיש לי הוא של ארכיאולוג שמגיע לגבעת טרשים ומתחיל לחפור. כשהוא מגלה דבר אחד, הוא בספק האם יש פה משהו. אבל כשהוא מגלה דבר דומה גם בצד אחר של הגבעה, הוא מתחיל לחשוב שאולי בכל הגבעה הזאת יש משהו יותר רציני. כשהצטרפו עוד ועוד נתונים וחשיפות הבנתי שהגעתי לאתר מאוד משמעותי שחושף סלע יסוד של התורה. משלב מסוים אתה רואה מספיק דברים בשביל להבין שהשאלה היא איפה ומה, ולא רק האם. במהלך המסע גיליתי שעבור רוב חכמי ישראל וכמעט כל העוסקים בפנימיות התורה פרשת גן עדן היא סוגיה משמעותית, רק שהדברים מפוזרים כקצוות של חוטים וצריכים לשחזר את הבניין השלם. כשיש לך בית מדרש שאתה מלמד בו את הסוגיות, הדברים הולכים מתבררים וצומחים, וכך הגענו לסגירה של מעגל השנה".
הספרים של הרב עיטם מבקשים להציג את פרשת גן עדן כמעין צופן גנטי של התורה והחיים. "כל מי שקורא בעיניים פשוטות את הפרשה מוצא שם את כל היסודות הכי ממשיים של החיים – מערכות יחסים שבין האדם לא־לוהים, בין האיש לאישה ובין האדם לבעלי החיים. אפשר למצוא שם מענה לשאלות של ייעוד, של פרנסה, של שפע מול מחסור, של חיים ומוות, של מציאות מתוקנת וגלות, של אמון ושל הפרת אמון, של אשמה, של בושה, של לבוש ותרבות. הספרים בסדרה עוסקים בשאלות שממש מחוברות לחיים כי יש במועדים משהו שמאפשר לנו לפגוש את הצדדים של החיים בצורה המאירה והמבורכת שלהם".
השפה של הסוד
הרב אוריאל עיטם (50) גדל בפתח תקווה ולמד בתיכון הטכנולוגי הדתי בר אילן. משם המשיך לישיבת הר עציון והחל לשקוע בעולמה של תורה. "למדתי שם שמונה שנים ואני חייב הרבה תודה לרבניה הרבים, ובראשם לראש הישיבה הרב אהרן ליכטנשטיין. זכיתי ללמוד מהם תורה רחבה ומעמיקה. מתחילת דרכי בבית המדרש הלכתי אחר תורת הראי"ה קוק שהאיר את הדרך לדור שבו עם ישראל קם לתחייה, והוא מורה דרכי הרוחנית".
החיבור העמוק לתורת הרב קוק הביא את הרב עיטם ללמוד תקופות קצרות גם בישיבת מרכז הרב לפני פיצולה, וגם בישיבת הר המור באחת משנותיה הראשונות. "הרב קוק לימד שצריכים להתעמק בכל צדדי התורה ושלא כל האמת נמצאת במקום אחד. בפועל בחיים שלי היה לזה ביטוי מאוד חזק. תמיד חיפשתי ללמוד אצל אנשים מצדדים שונים, שהולכים עד הסוף עם מה שהם מלמדים".
כמי שלומד ומלמד את תורתו של הרב קוק כבר שנים רבות, הרב עיטם מזהה שני שינויים מרכזיים שחלו בלימוד משנת הרב. "השינוי הראשון הוא העושר הגדול של הספרים שיצאו לאור מאז פטירתו של הרצי"ה. המרחב שנמצא היום בפני הלומד הוא הרבה יותר גדול ולפעמים הוא גם קצת מבלבל. אני יכול להבין את הדילמה שהייתה בהוצאת כתבים נוספים לאחר פטירתו של הרצי"ה אבל מרגע ש'שמונה קבצים' יצאו לאור כבר אין טעם שלא להוציא לאור את שאר הכתבים, ודאי הבשלים, של הרב קוק.
"יש מאות ואלפי לומדים שצמאים לתורתו. דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ויש תרומה משמעותית למפגש עם כל זווית נוספת שהרב נותן לנו מתוך המבט העמוק והמשמעותי שלו. השינוי השני בלימוד תורת הרב הוא ברוח התקופה. יש שמגדירים את זה כמעבר מאידאליזם וכלליות לאינדיבידואליזם, אבל אני חושב שנשאר עוד הרבה צמא ומקום בלב לצעירים שמחפשים ערכים ושליחות ומסורים לעם ישראל רק שהיום התביעה היא שהדברים יהיו מחוברים לנפש ולא רק ייאמרו במילים גדולות ועוצמתיות. זו תביעה חזקה שבאה במידה מסוימת מרוח התקופה אבל גם ממקום אמיתי. לרב קוק עצמו יש פסקאות מדהימות על כלליות ומסירות לעם ישראל וגם פסקאות מדהימות על עצמיות וחיפוש האני, ובגודל רוחו הוא מכיל את שני המרחבים הללו. יש לרב הרבה מה לתת גם לדור שמלווה אותו התביעה שהדברים יגיעו עד לנפש שלו".
אפשר לגשת לכתבי הרב בלי רקע מוקדם במושגים קבליים?
"בשלבים הראשונים אפשר. ככל שאדם נכנס יותר פנימה לעולם של הרב קוק, וזה נכון גם לחסידות, הוא צריך שיהיו לו ידיעות יסוד בפנימיות התורה. אני בהחלט מוצא את עצמי מעיר הערות, לפחות ראשוניות ובסיסיות, תוך כדי השיעור, כשהרב מדבר באופן ברור בשפה הזאת. אי אפשר שלא לתת התמצאות ראשונית בשפה במרחב הזה. זו שפה שיש לה חיות משלה ולכן לא לדעת אותה בכלל זה דבר שמשפיע לא רק על ההבנה אלא גם על המגע הממשי עם התוכן ועם הרוח שבתוכן. כבר בספרים קדמונים נזכר שבדור הגאולה חכמת הנסתר תהפוך לרווחת.
"השפה של הסוד והשפעה כזו או אחרת של רעיונותיו הופכות להיות יותר ויותר רווחות ומדוברות מסביב, אפילו אצל הציבור הכללי, הרבה פעמים בצורה פופולרית ולעיתים אף שרלטנית. במצב כזה לא ייתכן שרק יושבי בית המדרש לא יכירו את יסודותיה, או שיוכלו להיות ניזונים רק מהצורה הבעייתית שבה הדברים מופיעים בחוץ. צריך למצוא את הדרך איך לבוא במגע משמעותי איתה גם בבית המדרש. נדרשת כמובן תשומת לב לאופן ולהדרגה הראויים לתהליך הזה, כי הצורך בזהירות שהודגש כל כך בספרי הסוד לא התבטל".
הרב קוק נחשב כמי שמצא את נקודות האור כמעט בכל רעיון חדש שבא לעולם. היום נראה שיש גישה אחרת בקרב תלמידיו.
"זו הערה נכונה. שומעים פחות את הקול הזה וזו הזדמנות להגיד שאני זוכה לשמוע קול כזה ממו"ר הרב אליהו בלומנצוויג, שרואה ברב קוק את מורה הדרך, וניגש באופן שמחפש את נקודות החיוב לכל סוגיה חדשה שעולה על הפרק. ודאי יש עוד אנשים כאלה, ובכל זאת זה נשמע פחות. מישיבות הרב קוק שומעים את הקול שמחפש את הטוב בעיקר ביחס לעניינים שקשורים לעם ישראל ולתהליך הגאולה. באגף שלם של עולם הישיבות שנחשב יותר פתוח מאמצים את התופעות החדשות בצורה יותר פתוחה. הם לא רואים בדרך של הרב קוק את המתכונת שבאמצעותה חושפים את הטוב שבתוך הסיבוכים, אלא פשוט רואים את הדברים בעין יותר פתוחה ומקבלת, יותר כפי שהם".
עם ישראל: ממילים לחיים
בחודש אלול תשנ"ג, לפני חצי יובל שנים בדיוק, הצטרף הרב עיטם לרב אליהו בלומנצוויג, רבו מישיבת הר עציון, ועבר עם משפחתו לירוחם כדי להיות שותף בהקמת ישיבת הסדר חדשה. מהקמתה ועד היום מרַכז הרב עיטם את לימודי המחשבה בישיבה וכמובן מלמד בעצמו שיעורים רבים בתנ"ך ובמחשבה. "השנה הראשונה של הישיבה הייתה שנה קסומה. אם הייתי יודע מראש מה זה ידרוש לא הייתי מעלה בדעתי שאני מסוגל להיות חלק ממשימה כזו. מזלי שהייתי תמים. הרב בלומנצוויג עדיין לא התגורר בירוחם בשנה ההיא, ובשבתות רבות הרב ניר ויינברג ואני היינו רבני השבת. זו הייתה אחריות כבדה".
כבן המחזור הראשון של התלמידים אני זוכר את החודש הראשון של הישיבה כסוער במיוחד. היו לא מעט ויכוחים בין החבר'ה על דרכה של הישיבה.
"אני זוכר רגעים של מתחים. בהחלט הייתם חבורה דעתנית. הייתה טלטלה של חודש אלול, אבל בתחילת זמן חורף הדברים התייצבו".
אחרי חצי יובל, מה אפשר לומר על הגוון שישיבת ירוחם מוסיפה לעולם הישיבות?
"אפשר להגיד שהרעיון המרכזי של הישיבה הוא הרצון ללכת לאורו של הרב קוק עם חוט שדרה שמאפשר מרחב. דבר נוסף שבולט בישיבה הוא ההבנה שלא כל האמת מצויה בבית מדרש אחד ולכן נדרשת הקשבה עמוקה למה שמתרחש בבתי המדרש מסביב, במיוחד בדור שיש בו כזו פריחה בלימוד התורה. ההבנה הזאת מעוררת בנו את הרצון להביא אל בית המדרש שלנו דברים שיכולים להעשיר אותנו ולהעמיק את התורה שלנו.
"את לימוד הגמרא בעיון ואת לימוד התנ"ך הבאנו בהרבה מובנים מישיבת הר עציון, ובתורת הרב קוק ובלימודי האמונה קיבלנו תרומה משמעותית מהרב אהוד ברזילי ז"ל ומהרב אלי בזק מישיבת מצפה רמון. בתחום שיעורי המחשבה, חוט השדרה בישיבה כבר מההתחלה היה כוזרי ורמב"ם, מהר"ל והרב קוק, והוא התרחב בשנים האחרונות למפגש עם עולם החסידות ועם דברים נוספים".
הישיבה ביקשה להרים גם דגל חברתי. מה החותם שלה בתחום הזה?
"בהקשר הזה אי אפשר שלא להזכיר את מייסד הישיבה שמוליק פרידמן בן שלום, איש חזון וחלוציות שהרבה ממה שצמח והתגשם בירוחם הוא פרי חזונו ובאופן אישי למדתי ממנו הרבה. בתחילת הדרך היה פה בהחלט סוג של בשורה. החשש שלנו כמשפחה לפני שעברנו לירוחם היה שנלמד הרב קוק, נדבר על עם ישראל, ונישאר במגדל השן. בסופו של דבר ירוחם הייתה בשבילנו ממש כמו חלום שהתגשם – להפוך את האמון בעם ישראל ואת הקשר לעם ישראל ממילים לחיים.
"אחד הדברים המעניינים שקרו בישיבה הוא שאחוז משמעותי של בוגרים פנה למקצועות של עבודה סוציאלית ודומותיה, או לשירות המדינה. זה קרה בלי הכוונה מפורשת אבל בהחלט נבע מתוך רצון לממש את המחויבות שלנו מתוך תורה לאחריות לכלל ישראל. בכל חזון גדול יש שלב שצריכים להילחם עליו ולאחר מכן יש שלב שהוא מצליח והופך לפחות חזוני ויותר המוני. במובן מסוים זה קרה גם ליישוב ירוחם. היום יש בו בחינה של אבן שואבת שכבר לא מחייבת אידאלים ושליחות. זה כמובן יוצר גם מורכבות ומחירים אבל זו הצלחה גדולה של מפעל שרבים כבר זורמים אליו".
נשיקה בבית כנסת
כשהרב עיטם הגיע לירוחם עם אשתו שלומית הייתה להם רק תינוקת קטנה. היום הם מתברכים בשבעה ילדים ושני נכדים. "ברמה האישית צריך לציין שאשתי שלומית פגשה באופן משמעותי את עיירות הפיתוח עוד קודם לכן במסגרות שונות. במובן הזה הייתי תלמיד שלה. כשעלה הרעיון שנעבור לירוחם זה היה מבחינתנו הגשמת חלום. למדנו פה המון. יש פה קיבוץ גלויות אמיתי וזה האתגר שהקב"ה מזמן לנו אם אנחנו רוצים להיות מחדש עם. אנחנו נקראים להתקבץ בתוכנו עם כל השוני שאנחנו מביאים מהגלות, ולהפוך להיות רקמה אנושית אחת".
דברים השתנו בך בעקבות המפגש עם ירוחם? יש השפעה גם על האופן שבו מלמדים?
"זה מתבטא קודם כול במגע האנושי הפשוט והממשי עם אנשים ששונים ממני. אני מוצא את עצמי מעניק נשיקה וחיבוק למתפללי בית הכנסת באופן טבעי, וזה לא סתם פולקלור אלא דבר שמבטא חום, קרבה, קשר והארת פנים. יכולת ההכלה של הילדים שלי שגדלו כאן והיכולת הטבעית שלהם לתקשר עם מישהו שונה מדהימה אותי. בעולם המידות אני מוצא את עצמי לומד מיהודים פשוטים ענווה, עוצמה של אמונה, לב רחב, נתינה, רגישות לכאב ואהבת ארץ ישראל. בנוגע להשפעה על דרך ההוראה, אני מאמין שמה שמשפיע לך על הניגון של החיים משפיע גם על הניגון של השיעור. אני לא יודע לשים את האצבע במדויק על השפעות אבל אולי זו היכולת להגיד דברים גבוהים ועמוקים בשפה פשוטה".
מתנגדית בחול, חסידית בשבת
בימים אלו נכנס מחזור חדש של תלמידים לישיבה. במה שונה שיעור א' של היום משיעור א' של הדור הקודם?
"התלמידים של היום חיים כשתרבות אחרת מנשבת סביבם. עולם טכנולוגי שלם נמצא בכיס שלהם וזה משנה דברים בתודעה. בעבר ההחלטה לבוא ללמוד בירוחם דרשה מהבחורים ויתור מסוים על העולם שבחוץ לצורך צלילה בתורה ובשליחות. היום כל העולם בא איתם לפה. אין ספק שהאינדיבידואליזם יותר חזק היום וגם ההתמודדויות יותר אינטנסיביות. זה בא לידי ביטוי גם בקשב ובסקרנות לדברים מעניינים שיש בעולם, גם בעובדה שכל החברים נמצאים בכיס ואפשר לתקשר איתם בכל שנייה וגם בהתמודדויות עם העולם היצרי שהן יותר אינטנסיביות מאשר בעבר.
"לכאורה, לבחורים יש היום גם יכולת לדעת הכול על הכול תוך דקה והיכולת הזאת עלולה להיות דבר שמקשה להבין מה יש לתורה לחדש ולהגיד. ובכל זאת, אתה רואה שמגיעים חבר'ה מדהימים וגם אם השפה האידיאליסטית השתנתה, פעימת הלב שמחפשת ערכים ואמת ורוצה לעשות טוב חיה, קיימת ונושמת. צריכים פשוט מילים אחרות ושפה קצת אחרת כדי להצמיח אותה. למרבה הפלא התורה תופסת אותם בצורה מאוד משמעותית. הם באים ומתמסרים ועושים את זה בעמל וברצון גדול. הם צמאים ושואלים ולומדים. עוצמת המתח בבית המדרש דומה למתח שהיה בו בעבר".
שיניתם דברים מסוימים כדי להתאים את הישיבה לדור אחר?
"יש מאפיין יציב בישיבה ויש גם דברים שמשתנים. אנחנו עסוקים הרבה בחשיבה חינוכית ושואלים את עצמנו כל הזמן מה יותר נכון ומה יותר טוב לתלמידים שלפנינו וזה מוליד גם שינויים. אין ספק שעסוקים היום יותר בדו שיח עם התלמידים ולא רק בלהעניק להם תכנים מוגמרים. השיחות האישיות עם התלמידים קיבלו בשנים האחרונות משקל הרבה יותר גדול מאשר בתחילת הדרך, וזה דבר שקשור לשינויים העוברים על הדור. אנחנו גם שואלים את עצמנו איך התכנים יבואו במגע עם הנפש ולא רק איך הם ייאמרו בממד הרוח. בחלק מהשיעורים שלימדתי בתורת הרב קוק בשנים האחרונות, לאחר לימוד פרק של הרב קיימנו עבודה נפשית מודרכת בעקבות הפרק. המשמעות של זה עבור הבחורים הייתה חזקה מאוד.
"בעשור האחרון אנחנו מקדישים מסגרות גם לאגדה, ולומדים בצורה שיטתית איך ללמוד אותה. לאחר שהעיסוק באגדה הצטמצם מאוד לאורך שנות הגלות, בשנים האחרונות יש תזוזה בתחום הזה, ואנחנו משתדלים להתייחס אליו במלוא הרצינות. מעבר לשיעורים, אפשר לומר היום על הישיבה שבימות השבוע היא 'מתנגדית', ובשבת היא חסידית, עם קבלת שבת בעוצמה מדהימה".
גם עולם ישיבות ההסדר השתנה. אחוזים גבוהים יותר מקרב בחורי הישיבות משרתים שירות צבאי מלא.
"בהסדר יש שילוב בין לימוד תורה משמעותי לנשיאה משמעותית בנטל, אבל אני רואה ברכה בכל המסגרות האחרות. יש להן מקום חשוב וכל אחד צריך למצוא את המקום הראוי לו. זה נכון שיש היום יותר בחורים שהדילמה שלהם היא בין מסלול ההסדר לשירות צבאי מלא, לא רק ביחידות שדה מיוחדות אלא גם ביחידות כמו מודיעין ותוכניות ארוכות טווח. אנחנו מקבלים לישיבה אחוז לא גדול של כאלו שבאים לשנתיים או שלוש של לימוד, ואז מתגייסים, בתנאי שהאופי הרוחני שלהם מתאים לישיבה. כמובן, יש ערך רב בתקופה משמעותית של לימוד תורה גם אחר הצבא. זו תקופה מאוד בוגרת, עם הרבה יותר פירות ועומק, ומי שלא יחזור יפסיד משהו משמעותי".
אחד האתגרים הגדולים של ישיבות ההסדר הוא היציאה מהישיבה לחיים. הישיבה עוסקת בכך?
"יש התייחסות לכך, וזה בעיניי אחד האתגרים הגדולים הבאים שלנו. במהלך הקיץ האחרון קיימנו תוכנית לאלו שמתעתדים לעזוב והיא כללה בין השאר גם מפגש עם בוגרים, אבל זה תחום שיש עוד המון מה להוסיף בו. האתגרים שעומדים בחוץ הם גדולים ומחייבים אותנו לחשיבה מקורית ופורייה. מדובר בסוגיות של זוגיות ומשפחה, לימוד תורה בחיים, השפעה על סביבה, חינוך ילדים ועבודת ה'. אני מודה שיש בי רצון שזה יהיה תחום שנשדרג בישיבה מבחינה איכותית ולא רק כמותית".
מאמין בכוח של התורה
עם פתיחת זמן אלול יחול שינוי משמעותי בהנהגת הישיבה בירוחם. לצדו של ראש הישיבה מאז היווסדה, הרב אליהו בלומנצוויג, יכהנו מעתה גם שני סגנים – הרב אוריאל עיטם והרב חיים וולפסון. הרב בלומנצוויג הגדיר את השינוי כמהלך של התחדשות וצמיחה ונימק אותו ברצון פנימי שלו לשינוי, שעשוי לפעול לטובה עליו ועל הישיבה. הוא ימשיך בשלב זה לשאת בתפקיד ראש הישיבה אך יצמצם באופן משמעותי את נוכחותו.
"הרב בלומנצוויג הוא מורי ורבי", אומר הרב עיטם. "ממנו אני לומד ועמו אני זוכה ללמד מזה עשרים וחמש שנים. זו זכות גדולה עבורי להיות שותף בבניין התורה הכול כך מיוחד שהוא הקים כאן במדבר, מכוח אישיותו ותורתו המיוחדות המשלבות ישרות ועמקות, ענווה והקשבה, רוחב מבט וגאונות בשיקול דעת, ועם הצוות המיוחד והמסור כל כך שהוא גיבש. אני יכול להגיד בכנות שאף פעם לא היה לי חלום לשאת בתפקיד כזה. בעיניי, השותף שלי הרב חיים וולפסון יכול לשאת בעול לבדו. אבל יש בוודאי יתרונות משמעותיים בשילוב שלנו. האחריות החדשה מולידה בי הרבה חלומות. קיבלתי עליי את המשימה בגיל וברעדה ואני מתפלל שהקב"ה יצליח דרכי".
כבוגר ישיבת הר עציון, המודל הזוגי של שני ראשי ישיבה מוכר היטב לרב עיטם. "לראות מול העיניים את הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין ולהיות שנים בישיבה מבלי לפגוש צרימה אחת ביניהם, זה מקור השראה מדהים. לרב חיים ולי כבר יש עבודה משותפת מיוחדת. בשנה האחרונה הובלנו יחד את תוכנית התפילה 'ליבא דהלכתא' שבה עסקנו בפנים השונות של התפילה. אני מאמין שככל שמה שיעמוד במרכז הוא התורה והישיבה ולא אנחנו, וככל שהחיבור ההדדי יהיה יותר חזק, השילוב בינינו יהיה רק לברכה לבית המדרש".
מעבר לישיבה בירוחם, הרב עיטם לימד במהלך השנים בבתי מדרש נוספים ומגוונים. "אני מרגיש קרבה רוחנית לכל ישיבה ולכל בית מדרש שמאמין בכוח של התורה ובעומק שיש בה להוליד את המשך הבשורה לעם ישראל. זה מביא אותי לקשר עם הרבה ישיבות שונות, גם להר המור ובנותיה וגם לישיבות כמו עתניאל או כפר בתיה. יש הרבה דברים שאפשר להתווכח עליהם אבל אני מרגיש שבבית המדרש הציוני דתי צומחים פירות משמעותיים לצד הוויכוחים והפולמוסים. אני מאמין שקשר בין אנשים בעולם התורה ודיבור עשויים להוריד את הקיטוב ולאפשר לכל אחד לבדוק את עצמו, היכן הוא עובר את הגבול והיכן הוא יכול להחכים מהדברים שמטרידים את חברו. כל קשר כזה עשוי להיות לברכה".
