ספרו החדש של ראובן גפני פותח לא רק את הסידור, כי אם גם צוהר בלתי צפוי לתוך עולם התפילה והמתפללים בארץ ישראל בעת החדשה, ודרכו אל היבטים חברתיים נוספים של היישוב היהודי בארץ בדורות האחרונים. החוקרים הרבים שעסקו בחקר התפילה היהודית לאורך הדורות, למן המקרא ועד ימינו, התעניינו בעיקר בגופי התפילה והשתלשלותו של נוסח התפילות, ונתנו דעתם גם על נושאים קרובים כגון התפתחותו ועיצובו של בית הכנסת, סדרי הקריאות בציבור בכתבי הקודש, שירה וחזנות, היבטים הלכתיים ועוד. בדורות האחרונים תופס מקומם של נשים וילדים בבית הכנסת חלק נכבד בדיונים ובמחלוקות בני זמננו על הקהילה וסדרי התפילה. החוקרים הרבו לעסוק בסידורי התפילה של גאוני בבל וממשיכיהם בימי הביניים ועד ראשית העת החדשה, אבל רק תשומת לב מעטה, מעטה מאוד, הוקדשה לסידורי התפילה המודרניים המהלכים כאן, בארץ, ולמקומם במכלול חיי הקהילה.
ד"ר ראובן גפני מפנה את תשומת ליבנו לנושא רב־עניין זה ומציג בפנינו עשרות, מתוך למעלה משבעים סידורים שראו אור בארץ ישראל בדורות האחרונים, רבים מהם בכמה מהדורות. מספר מפתיע זה של סידורי תפילה מתחלק בספר שלפנינו לתשעה מדפים. אחדים מאלה מייצגים כצפוי את הנוסחים המגוונים של עדות ישראל העיקריות: אשכנזים, תימנים, ספרדים ועדות המזרח, ואליהם מצטרף מדף נוסף: תפילותיהם של מקובלים, חסידים ו"אנשי מעשה". מעניינים גם המדפים "מדור המדינה לדור הגאולה", והמעבר מחו"ל לארץ ישראל. אבל המקוריים והמעניינים ביותר הם המדפים הצרים, אלה המוקדשים למציאות החברתית הדינמית בישראל: סידורי התפילה החינוכית והחינוך לתפילה, סידורי נשים ונערות, וסידורים שאותם מגדיר המחבר כ"סידורי היכרות למבוגרים". ההיבטים המחקריים הקלאסיים בסידור נסקרים בקצרה ובתמצית בחלקו הראשון של מבוא הספר.
זר אולי לא יבין זאת, אבל מי שנערותו ובגרותו כרוכות בסידור התפילה יפגוש כאן מכרים וזיכרונות לרוב. תצלומי שעריהם של עשרות סידורים מלווים את הספר לכל אורכו, ואלה הופכים את הקריאה והעיון בו לחוויה אישית ורגשית מפתיעה. כך לדוגמה, הפותח את הספר בעמוד 44 יפגוש את שערו של סידור "אור מציון", אשר לדברי גפני היה אחד הנפוצים ביותר בארץ במשך למעלה מיובל שנים. שערו של הסידור מעוטר בציור נאיבי הכולל שני דקלים ענקיים, סימטריים כמובן, ואלה סוככים בענפיהם על שם הסידור, על הצהרת ייעודו, "בשביל תינוקות של בית רבן", על שמה וסמלה של הוצאת לוין־אפשטיין הזכורה לטוב, ועל העיר ירושלים הצפופה והמרוחקת, כפי שהצטיירה בדמיונו של מעצב השער. "תפילה בגופן של בית אבא", מכנה גפני את הרשימה העוסקת בסידור אור מציון. נאיביות ונוסטלגיה הן כידוע בנות ברית וותיקות.
ועם זאת, בסקירת הסידור נמצא גם מידע מעניין באשר לתולדותיו של סידור "אור מציון" וכן לתולדותיה של הוצאת לוין־אפשטיין שהורתה ולידתה בליטא, התבגרותה בוורשה ועיקר חייה בירושלים. שמותיהם של עורך הסידור הצפוף והחסכוני, מעצב גופניו האחידים בגדלים השונים ואמן השער הייחודי נותרו עלומים, אבל מפעלם המשותף צף ועולה בספר. גם שערי "סידור השלם – כל בו עם תהלים ומעמדות והקריאות וההפטרות לשלוש רגלים", "סידור השלם החדש בית תפילה", "סידור תפילת כל פה" וחבריהם הרבים הזכורים לטוב, שבים כאן מן הזיכרון אל עולם הממשות. מתוך זה האחרון מובא בספר גם העמוד הדידקטי שבו נדחקות ומגובבות זו על גבי זו כל אותיות הא"ב כצורתן, כל אחת עם כל פריטי הניקוד האפשריים, ועימם אותיות רש"י, אותיות סת"ם ותריסר סימני הניקוד העברי. היש עדיין מי שמדפיס דפים כאלה? היש מי שלומד מתוכם קרוא וכתוב?
הלכות לעקרת הבית
שאלה זו מעבירה את הקורא אל המדף השישי, שעניינו בתפילה החינוכית ובחינוך לתפילה. לדברי גפני, למעלה משישים סידורים חינוכיים שונים ראו אור בארץ, וחלקם אף זכו לכמה מהדורות והופיעו בכמה נוסחי תפילה. אחד מאלה הוא "סידור שירה חדשה", שהולדתו במינסק שברוסיה הלבנה אך הוא עלה ארצה והופץ בכמה מוסדות חינוך ובהם מקווה ישראל. ברוח תכליתו החינוכית נוקד הסידור ונערך בדרך ידידותית לנער המשתמש, וקטעי תפילה הנאמרים בלשון הארמית תורגמו כאן לעברית. סידור זה מופק עדיין בדפוס, ומתחרהו, "הלאומי" באופיו והמוכר אף הוא, "מפי עוללים", לא הצליח להדיחו ממקומו הבכיר.
סידור מעניין ולא ידוע ברבים הוא הסידור שערכה לצורך תלמידותיה מיס לנדאו, אותה גבירה לונדונית שמרנית שעמדה שנים רבות בראש בית הספר לבנות אוולינה דה־רוטשילד בירושלים. תחילה הכיל הסידור רק את תפילת שחרית לחול ולראש חודש, ובכלל זה קריאות התורה המתאימות, אך במהדורתו השנייה נוספו יחידות חדשות ובהן שורת פסוקי שמות מן המקרא המותאמים לבנות (ורק להן), ומאידך הושמטו קריאות התורה, שהרי מה למניין שכולו נערות ולקריאת התורה בציבור? שער הסידור נכתב בעברית ובאנגלית ונוסחו היה נוסח אשכנז, שכן בנוסח זה נהגה הגברת להתפלל, בעוד רובן הגדול של תלמידותיה נמנו על העדה הספרדית. מכל מקום, עצם הופעתו של סידור חינוכי המותאם דווקא לבנות ראויה לציון ולעיון.
סידורה של מיס לנדאו מוביל אותנו אל המדף השביעי: סידורי נשים ונערות. שניים מהסידורים המוצגים כאן נערכו ברוחו של הרב עובדיה יוסף המנוח. סידור "אור ודרך לתלמידה" עוצב בכתב ברור, גדול, מרווח ומהודר, והוא כולל את גופי התפילה המיועדים לבנות חרדיות במלואם, בתוספת סדרי הדלקת נרות שבת, הפרשת חלה וכדומה. ברכות קריאת שמע מופיעות כאן בלא שם ומלכות, "ברוך אשר בדברו מעריב ערבים" לדוגמה, וזאת בהתאם לשיטתו ההלכתית של הרב יוסף, האוסרת על נשים לברך במלואן ברכות המקדימות מצוות עשה שהזמן גרמן. כצפוי, מנוסחות כאן כמה ברכות בלשון נקבה: "שלא עשני גויה", "שלא עשני שפחה", וכמובן גם "שעשני כרצונו" המביך.
סידור "קרבן מנחה" האשכנזי מתואר אף הוא במדף זה, ומתברר ש"קרבן מנחה" מבוסס על סידור "שירה חדשה" שקדם לו, ונוספו אליו ספר תהילים וכן קובץ הקרוי "אמירה לבית יעקב". הקובץ כולל הלכות נוספות הנוגעות לעקרת הבית המבוגרת ובהן הלכות נידה והכשרת הבשר. ראשיתו של קובץ זה כבר בגרמניה של מחצית המאה הי"ט והוא זכה להסכמתם של "בכירי רבני גרמניה השמרנים", ובהם הרב שמשון רפאל הירש. ברבות הימים נדפס הסידור במהדורות רבות, ובשנת תש"ה, 1945, הודפס גם בארץ וקיבל את הסכמתם של כמה מבכירי הרבנים שהזדהו עם התנועה הציונית ובהם הרבנים עוזיאל, חרל"פ והרצוג. לדברי גפני, "סביב שנות השישים וראשית שנות השבעים נחשב הסידור למתנה מקובלת מאוד לכלות לקראת חתונתן".
סידור קרבן מנחה אינו הראשון שעלה ארצה מן הגולה. הוצאת הספרים הוותיקה "סיני" נוסדה כבר סמוך למחצית המאה הי"ט בידי יוסף שליזינגר, שהיה קרוב משפחתם של ר' עקיבא אייגר והחת"ם סופר, ופעילותה השתרעה על פני הערים פרשבורג (כיום ברטיסלבה), בודפשט, וינה וערים נוספות באירופה. בעקבות סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית בשנת 1938 עלו ארצה צאצאיו הרחוקים של המייסד, הקימו את הוצאת הספרים המחודשת בתל־אביב והוציאו לאור בין השאר גם את סידור סיני האשכנזי־הונגרי הישן, שחודש תחת השם "מאירת עיניים". הסידור נפוץ בארץ בעיקר בנוסחו הספרדי דווקא, והוא הותאם עם הזמן לצרכיהם של צה"ל, החינוך הממלכתי־דתי ובתי הכנסת הציוניים.
למרבה ההפתעה נדפס בהוצאת שליזינגר בווינה גם הסידור "תפילת בני ציון" (510 עמודים!) "כמנהג ספרד, כפי נוסח אחינו בני ישראל השוכנים במדינות טורקיאה, סירביא, רומאניא, בוסנא, איטליאה, הולאנד וצרפת, ערב והודו, מצרים, מערב הפנימי והחיצון, אפריקא ואזיא". ואמנם, ברוח זו הותאמה תפילת "הנותן תשועה למלכים" גם לסולטנים העות'מניים. הסידור הנפוץ הגיע גם לעדן ונמכר אפילו בניו־יורק. גם סידור זה עלה ארצה ונדפס בהוצאת סיני, וכאן הוא זכה גם לפיתוח ספרדי־ירושלמי והופץ בחנויות ספרים "מזרחיות", בעיקר בסביבות שוק מחנה יהודה – אותו "קילומטר מרובע של סידורים". עם עליית קרנו של הרב עובדיה יוסף המנוח והשפעתו המכרעת על תפילתם של בני עדות המזרח והכוונתם דווקא אל השולחן ערוך, החל הסידור יורד מגדולתו. סידורו של הרב מרדכי אליהו ז"ל, "קול אליהו", המוצג אף הוא בספר ומשקף את תורתו ותפילתו של הבן איש חי, גדול חכמי בבל בדורות האחרונים, מייצג קוטב נגדי לרב עובדיה במסורת המזרחית־ספרדית.
מאיטליה דרך בומביי לתל־אביב
סידור מעניין במיוחד הוא הסידורילו (סידור קטן) – סדר תפילות כמנהג בני רומה, שנערך בירושלים בשנת תשע"ה. הסידור מבוסס על מנהגי איטליה הקדומים, שראשיתם עוד בתקופה הביזנטית ובטרם בוא מגורשי ספרד לאיטליה. התפילות כמנהג רומא עובדו והורחבו בסידורילו בידי הקהילה הקטנה והמגובשת של יהודי איטליה בירושלים. סידור נוסף מן הגולה הנסקר במדף השמיני הוא "שערי תפילה", שראשיתו בבריה"מ, עם התעוררות הכמיהה לציון לפני כחמישים שנה, והוא נדפס בארץ בצירוף תרגום לרוסית. ועוד סידור מעניין: "תפילת החודש" הספרדי, שמוצאו בוונציה בשנת 1801 ושזכה בעשרות מהדורות שנדפסו ברחבי התפוצה הספרדית: בליוורנו שבאיטליה (19 מהדורות!) וגם בווינה, שאלוניקי, בומביי (!) ותל־אביב. הסידור כולל גם את ספר יצירה והערות מספריהם של האר"י, החיד"א והרש"ש.
המדף הרביעי הנרחב מוקדש לסידורי דור הציונות והמדינה, אלא שרוב הסידורים הנסקרים בו אינם מוכרים לציבור הרחב. שניים מוכרים הם "מפי עוללים", שיצא לאור בשנת תר"ץ, 1930, בהוצאת אמנות ובהשראת מגמות החינוך של מוסדות התנועה הציונית, וכמובן "עולת ראיה" – סידורו המפורש בהרחבה של הרב א"י הכהן קוק, הקובע ברכה לעצמו. הסידור התפרסם בקיץ תרצ"ט, 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ובהקדמתו של הרב צבי יהודה קוק, שיזם את הוצאת הספר, ניכרים החששות לבאות.
סידור נוסף שנסקר במדף זה הוא סידור לחיילי צה"ל שנערך בידי הרב גורן ז"ל בשנת 1952 ועוצב במתכונת כיס. חשיבותו העיקרית היא בניסיון ליצור נוסח תפילה משותף לכל חיילי צה"ל, גם על חשבון הנוסח והמנהג המסורתיים – נושא המחייב אף הוא דיון בפני עצמו. ואיך אפשר בלי סידור ומחזור "רינת ישראל" של שלמה טל המנוח, המוכרים לכל מתפלל. פרק קצר שנכתב בידי שמעון פוגל דן בעיקר בהכרעתו של טל להדפיס בגוף התפילות של הימים הנוראים רק את הפיוטים הנאמרים ברוב בתי הכנסת ולהביא רבים אחרים בנפרד, על מנת להקל על המתפללים.
הסידור התימני־בלאדי "תכלאל – תורת אבות", רב־המהדורות, ראה אור לראשונה בשנת תשנ"ו. על פי המסורת הבלאדית, הסידור שומר על מנהגי בבל ותימן ונוסחיהן העתיקים ונאמן לרמב"ם ולהלכותיו. לעומתו, "סידור כנסת הגדולה השלם" השאמי, מבוסס על נוסח התפילה הספרדי המאוחר, על השולחן ערוך ועל קבלת צפת. הסידור הגדול נערך בקפדנות בידי הרב יוסף צובירי ז"ל, והוא נאמן בייחוד למסורת בית הכנסת הגדול של צנעא.
איורי פירות ומאפים
סקירה דחוסה ומצומצמת זו אינה מאפשרת לדון כראוי במדפים העיקריים של הספר: סידורי אשכנז וספרד וסידורי החסידים והמקובלים. נסתפק אפוא בהצגתם של מספר סידורים נוספים בקצרה. סידור "תהילת ה'" הוא גלגולו של סידור אדמו"ר הזקן, בעל ספר התניא, שנערך בניו־יורק עם תום מלחמת העולם בידי האדמו"ר השישי, הריי"צ, בסיוע חתנו, הוא הרבי האחרון עד כה לבית חב"ד, ומאז היה סידור זה למדריך תפילתם של חסידי חב"ד בכל קצוות תבל. לפי מסורת חב"ד היו בפני אדמו"ר הזקן למעלה משישים סידורים, "ומכולן בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו", נוסחה שנשענת בעיקרה על מסורת האר"י.
ומכאן לסידור "מנחת ירושלים", שהוא, כלשונו של גפני, אנציקלופדיה יהודית לתפילה. מוצאו של סידור זה הוא בשכונת היישוב הישן שערי־חסד שבירושלים, והוא מכיל מגוון נרחב מאוד של הוראות ואיורים נאים ומדויקים המסייעים לקשור ציצית, להניח תפילין, ליטול ידיים, לברך ברכות מתאימות על גידולי העץ והגן ועל מיני מאפה שונים ועוד ועוד. ברוח קבלית, המדריכה כיצד כל תיבה עולה מעלה "לפעול פעולות ותיקונים נפלאים", נוצר סידור "כתב אשורית" בידי סופר סת"ם איש העדה החרדית, שכולו מודפס בכתב סת"ם יפה, עדין ומעוטר להפליא. הסידור לא הצליח מסחרית, אבל הוא תרם לארון הסידורים היהודי רכיב יפהפה, נדיר ומיוחד במינו.
בקעה נאה מצא גפני להתגדר בה וחיסרון גדול התמלא בידו. עשרות הפרקים הקצרים שבספר מאוירים בתצלומי שעריהם, ולא רק שעריהם, של סידורים לרוב. העריכה המדויקת של הספר, סגנונו הבהיר והענייני ועיצובו החיצוני הנינוח מושכים את לב המעיין בו, ואפילו את המרפרף על פניו, אל תוך עולם מעניין ומפתיע, והופכים את הסמוי מן העין לסמוך ונראה.
חננאל מאק הוא פרופסור אמריטוס למדעי היהדות באוניברסיטת בר־אילן
