הגולם קם לתחייה: האם קיימת נקודת מבט יהודית על שאלות עתידניות?

הנה קטע משיחה של שני אוהבי ויקטור הוגו, שהתנהלה לא מכבר:

ב': בואי נדבר על "עלובי החיים", קראת את הספר?

ל': כן, קראתי את "עלובי החיים". נהניתי ממנו מאוד.

ב': אילו מהמוטיבים של הספר את אוהבת במיוחד?

ל': אהבתי את המוטיבים של צדק ואי־צדק, של חמלה, א־לוהים, גאולה והקרבה עצמית למען טוב גדול יותר. יש קטע שמתאר את ההתעמרות שפנטין עוברת מידי האחראית עליה במפעל. הקטע הזה ממש ממחיש את המוטיבים של צדק ואי־צדק.

ב': למה זה ממחיש אי־צדק?

ל': מפני שהיא לכודה בנסיבות חייה ואין לה שום דרך להיחלץ מהן, בלי לסכן את הכל.

ייתכן שלא התרשמתם במיוחד מהניתוח הספרותי. אולי תתרשמו יותר אם נציג את הדוברים. השואל, ב', הוא בלייק למויין, מהנדס בחברת גוגל. המשיבה, ל', היא למד"א (LaMDA), אחת ממערכות הבינה המלאכותית שפיתחה החברה. השיחה, שפורסמה ברשת ותורגמה מאנגלית בעיתון "הארץ", זכתה להדים ברחבי העולם בעקבות הכרזתו של למויין כי למד"א היא יצור מודע שחווה רגשות. ראשי גוגל התנערו מהכרזתו, והוא הוצא לחופשה ללא תשלום.

אם הצלחתם לחמוק מלקרוא על למד"א בשבועות האחרונים, אולי נתקלתם במרחבי הרשת

ב־2 DALLE המערכת של חברת OpenAI, המאפשרת להכניס תיאור קצר של דימוי מסוים העולה במוחכם, ולקבל כעבור רגעים ספורים כמה תמונות יצירתיות של דימוי זה. המשותף ללמד"א ולדאלי הוא הרעיון המתמטי המכונה "רשת נוירונים מלאכותית".

כלי זה, שהוצע עוד בשנות השישים של המאה הקודמת, אך הבשיל לכדי כלי טכנולוגי ישים רק בעשור האחרון, ועוצב בהשראת מבנה המוח האנושי, הינו מבנה מתמטי אבסטרקטי בעל יכולת מידול של תהליכי למידה והשתנות. המילים שלמד"א פולטת והתמונות שדאלי מצייר לכל דורש, אינן פיסות מידע הנמצאות אי־שם באינטרנט ונבחרות בקפידה על בסיס לוגיקה מותנית מראש. אלו הן יצירות "יש מאין" של משפטים שלא נאמרו מעולם ושל תמונות שלא צוירו מעולם בידי אדם. אם כן, כיצד המערכות הללו יודעות לייצר מילים ותמונות כגון אלה? הן למדו. מה היה חומר הלימוד, אתם שואלים? האינטרנט. או לפחות חלקים גדולים ממנו.

למערכות הללו הוזנה כמות אדירה של מידע הכוללת תמונות ומילים. התשתית המתמטית שבבסיסם ביצעה אינספור חישובים, בררה את הבר מן התבן ושיפרה את יכולותיה. אל תטעו לחשוב כי המערכת שמרה עותקים של כל המידע שהוצג לה; בזיכרון שלה אין די מקום לכך. הדוגמאות הרבות אשר הוצגו בפניה הובילו אותה להתחקות אחר מבנה של משפט תקני, מתי ראוי להשיב בסגנון כזה ומתי בסגנון אחר, מה היחס בין מילים לחברותיהן, בין שמות עצם לפעלים, בין רבים ליחיד. עוד ועוד כללי שפה נלמדו מתוך דוגמאות בלבד ולא מתוך כללים נוקשים.

בתחילה יצרה המערכת משפטים מוזרים ולא ברורים. בכל פעם שכך קרה, היא קיבלה משוב שלילי. כאשר הצליחה לייצר סוף סוף משפט תקני, הוענק לה חיזוק חיובי. באופן דומה נרכשו יכולות הציור. בהתחלה צוירו קשקושים חסרי טעם (אם בכלל מותר לומר היום שכאלה קיימים), ולאט לאט נוצרו ציורים טובים יותר ויותר. יגעת ומצאת תאמין.

מבלי להיכנס לשאלות של מודעות, חוויה, רצון חופשי ותודעה, אפשר לומר שאנו מתקרבים בצעדי ענק לעידן המכונות החושבות, או אם להיות עדינים יותר, "עידן המכונות המדמות חשיבה". מכונות שעוברות את מבחן טיורינג הן דבר שבשגרה. במבחן זה, חוקר מקיים דיאלוג בשפה טבעית עם שני גורמים סמויים מעיניו, האחד אדם והשני מכונה; אם החוקר אינו מסוגל לקבוע בביטחון מי האדם ומי המכונה, אזי המכונה עברה בהצלחה את המבחן.

בפני אנשי המדע והטכנולוגיה עוד עומדים אתגרים רבים, והמכונות הקיימות רחוקות מלהיות מושלמות. אף על פי כן, הישגיהן מרשימים וממשיכים להשתפר בקצב מרשים. נכון להיום המכונות אינן מגולמות בגוף, אבל בעולם שבו התקשורת הדיגיטלית הולכת ומתעצמת, אולי זו לא מגבלה גדולה מדי. נדמה שלא ניתן להפריז בהשפעה האדירה שתהיה (וכבר ישנה) למערכות של בינה מלאכותית על כל תחומי חיינו.

להשלים את העולם

חברות הטכנולוגיה הגדולות מעסיקות פילוסופים והוגי דעות לטובת ניסיון רגולציה ובניית קוד אתי על תהליכי בניית מערכות הבינה המלאכותית: מה מותר ללמד אותן ומה אסור, וכיצד ליצור מערכות שאינן מדברות בגסות ואינן מפלות אנשים על בסיס דתם או מוצאם. לצד אלו, צוותים מסוגים שונים מנסים למפות את הסכנות השונות האורבות לאנושות מפיתוח מערכות בינה מלאכותית חזקות מדי, ולהציע דרכי התמודדות איתן.

האם על רבנים, מחנכים והוגי דעות יהודים לתת אף הם את דעתם על סוגיה זאת, מתוך עולמם היהודי? האם קיימת בכלל נקודת מבט יהודית על שאלות עתידניות מעין אלו?

המפגש של היהדות עם המדע המודרני הביא לעולם ספרות ענפה, אשר מתרכזת ברובה בתחומי רפואה והלכה, פתרונות הלכתיים לטכנולוגיה בשבת, ולאחרונה גם שאלות של טכנולוגיות מזון חדישות. מתוך העיסוק ההלכתי, נידונה בספרות זו גם השאלה העקרונית של התערבות האדם בבריאה. מרבים לצטט בה את מדרש תנחומא בדיון המפורסם בין טורנוסרופוס ורבי עקיבא:

שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזה מעשים נאים? של הקב"ה או של בשר ודם?… אמר לו טורנוסרופוס: הואיל והוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו?… לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן.

מדרש זה ודומיו מייצגים את העמדה שלפיה העולם נברא לא מושלם, וחלק ממשימתו של האדם היא פיתוח העולם והשלמתו. מכאן שהעיסוק הטכנולוגי בכללותו וההתערבות הרפואית בפרט מותרים וראויים. עם זאת, נדמה שבינה מלאכותית היא דיסציפלינה שונה וייחודית בדברי ימי האנושות, והיא מעלה שאלות חדשות שטרם נידונו לעומקן.

אומנם ניתן למצוא עיסוק של חכמי דורנו בשאלות הלכתיות הנובעות מקיומה של טכנולוגיית בינה מלאכותית, אך דיונים אלו יוצאים מנקודת מבט של שאלות היום־יום מחד (לדוגמה, שימוש בטכנולוגיית בית חכם בשבת), או מהיבטים אתיים של תכנות המערכות עצמן מאידך (לדוגמה, איך יכריע הרכב האוטונומי במצב שבו לפניו שתי ברירות העלולות לסכן אנשים).

ואולם אנו מבקשים למקד את הדיון בשאלת הבינה המלאכותית הכללית – יצירה אנושית של מכונה חושבת, הפועלת בכוחות עצמה, עם רצונות (יבחר הקורא האם לשים מילה זו תחת מרכאות אם לאו) משלה. גם אם בעיניכם מדובר במדע בדיוני, האפשרות של עצם קיומה של מכונה כזאת כבר נוכחת בשיח הפילוסופי־טכנולוגי, ויוצרת דילמות ערכיות ומהותיות לאדם המאמין המודרני.

האם ראוי לבן תורה לקחת חלק בפיתוח של מערכות בינה מלאכותית? האם זוהי העזת פנים כלפי שמיא, או שמא דווקא חלק מהציווי "לעבדה ולשמרה", פיתוח העולם והשלמתו? אולי התשובה פשוטה כשמדובר בעיסוק שמטרתו פיתוח תרופה חדשה או אפילו בניית כלי רכב אוטונומי. אך מה בדבר עבודה בחברה המבקשת ליצור רובוטים דמויי אדם עם יכולת למידה ותקשורת, ללא מטרה קונקרטית לטובת האנושות? היש בדבר קידום רעיונות פוסט־הומניסטיים? האם רעיונות אלו פסולים מיסודם? האם יש עיסוקים שראוי למשוך מהם את ידינו, או שטכנולוגיה ומדע ראויים באשר הם, ומכיוון שאין לדעת כיצד יועילו בעתיד – כל עשייה ברוכה?

תשובות יכולות להיות לכאן או לכאן, אך הצורך בדיון עליהם נחוץ ובוער, וטוב היה אם קולות מתוך העולם היהודי, המדברים את שפתו ויונקים ממקורותיו, היו נשמעים בין המדברים השונים בעניין. גם אם יבקש מאן דהוא לבחון את הסוגיה מבעד לארון הספרים היהודי, להיכן יישא עיניו?

האם גולם מצטרף למניין

אמר רבא: אם רצו הצדיקים יכלו לברוא עולם, שנאמר "כִּי אִם עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱ־לֹהֵיכֶם" (ישעיהו נט, ב). רבא ברא אדם. שלח אותו לר' זירא. היה ר' זירא מדבר אליו והוא לא היה משיב לו. אמר לו ר' זירא: מן הנבראים על ידי החברים [פרסים שעסקו בכשפים] אתה, שוב לעפרך. רב חנינא ורב אושעיא היו יושבים כל ערב שבת ועוסקים בספר יצירה והיה נברא להם עגל משולש, ואוכלים אותו (סנהדרין סה, ב; מתורגם מארמית)

חכמינו עסקו ברעיון הפלאי של בריאת יצור דמוי אדם. המהרש"א בפירושו לאגדה זו מסביר שהאדם הנברא לא השיב לר' זירא, משום "שכח הנשמה, שהוא הדבור, לא היה יכול (רבא) לברוא, ולפי שאין בו הנשמה… רק רוח החיוני שהיא גם כן בבהמה". לעומת זאת, פרופ' יהודה ליבס טוען במאמרו "גלם בגימטריא חכמה" כי ייתכן שהגולם דווקא ידע להשיב לר' זירא, אך היה בלתי מנומס בתשובתו.

לאורך הדורות דנו תלמידי חכמים בשאלות ההלכתיות העולות מעצם האפשרות של יצירת גולם. ה"חכם צבי" (המאה ה־17, מוראביה) כותב: "נסתפקתי אם אדם הנוצר על ידי ספר יצירה, האם מצטרף לעשרה לדברים הצריכין עשרה, כגון קדיש וקדושה". היעב"ץ, בנו של החכם צבי, כלל אינו מבין את ספקו של אביו, וכותב: "אין חיותו של אותו אחד (האדם הנוצר מספר יצירה) אלא כחיות בהמה, ולכן אין בהריגתו שום עבירה, אם כן מהו ספיקו כלל של מר אבי".

מחבר הספר "ילקוט הגרשוני" (המאה ה־19, רומניה) מעמיד את שאלתו של החכם צבי רק בגולם שנוצר לפני 13 שנים. שכן לדבריו, ודאי שגולם שנוצר זה עתה לא יוכל להשלים מניין, שהרי אינו עדיף מישראל שצריכים להיות בני י"ג שנים.

נדמה כי תשובות אלו דנות בסוגיות עמוקות עד מאוד במעטפת של דיון הלכתי. מהי הגדרתו של אדם שהוא יציר כפיו של אדם אחר? האם הוא יצור לומד ומתפתח, ויש הבדל בין יום היווצרו לבגרותו? האם מותר להורגו? ומה לגבי מעמדו האישי של הגולם? האם הוא יצור בפני עצמו? האם יש להתייחס אליו כבהמה? אולי כרכוש? באחרונים מוזכר כי העושה אדם על ידי ספר יצירה הוא בעליו, ודינו כדין עבד כנעני שגופו קנוי לישראל. עוד דנו בשאלה "האם אדם שנברא על ידי ספר יצירה ומת, אם מטמא באוהל", "אם שחיטתו כשרה באחרים עומדים על גבו", והאם מותר ליצור אדם בשבת. צדדי הספק במקרה האחרון הוא שמצד אחד אין עושים מעשה בידיים אלא על ידי צירופי אותיות, ומצד שני כיוון שיש כאן "מעשה גדול ונורא של בריאת אדם, אם כן זה נכלל באיסור בונה ואפשר גם באיסור לש".

ומה בדבר עצם מעשה הבריאה, האם ראוי ליצור אדם כזה? כך כתב רבי מרדכי יפה, בעל "הלבושים" (יורה דעה, קעט): "ועל ידי ספר יצירה מותר לעשות כן לכתחילה, אפילו לעשות מעשה. דשמות הקודש הם, והשם יתברך נתן בהם כח שיוכלו לפעול על ידיהם החסידים והנביאים, והפועל בהם מראה גדולתו וגבורתו של הקב"ה, אך שיתעסקו בהם בקדושה" (המקורות הללו אוגדו על ידי הרב אריה פלשניצקי; מאמרו בעניין זמין ברשת).

הטכנולוגיה והמיתוס

קיים מרחק רב בין יצירת גולם משמות הקודש על ידי ספר יצירה, ובין בניית מערכות בינה מלאכותית בשפות תכנות מודרניות, הן מן הפן הטכני והן מן ההיבט הרוחני. ואף על פי כן, מרתק לגלות עד כמה התשוקה האנושית להצטרף לבורא עולם במעשה יצירתו הינה קמאית ונוכחת בעולמם הרוחני של גדולי ישראל לאורך הדורות. השאלות הנידונות לגבי הגולם עשויות להוות קרקע פורייה לדיון בבינה מלאכותית, שגם היא, כגולם, יצירה אנושית המבקשת לברוא בריאה חדשה בעולם באמצעות כוחה של שפה. מהי המוטיבציה לבריאת גולם, ומהי המוטיבציה ליצירת בינה מלאכותית כללית? נשאיר לקורא להרהר בדברים.

אין זה רעיון חדש שהבינה המלאכותית המודרנית היא התגלמות עכשווית של רעיון הגולם המיסטי. במהלך השנים חלפו פרופסורים רבים ממוצא יהודי במעבדות הבינה המלאכותית של MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס; מהמוסדות היוקרתיים בעולם בתחומי הטכנולוגיה וההייטק). מספרים כי לא פחות מארבעה מהם טענו כי הם צאצאיו של המהר"ל מפראג, ושאבותיהם הורישו להם את הפסוקים הסודיים שבאמצעותם ניתן להחיות את הגולם השוכן בעליית הגג הנעולה שבבית הכנסת העתיק שבפראג. גם אם הסיפור רחוק מלהיות אמיתי, תפוצתו רומזת על נוכחותו של הקשר הרעיוני בין הגולם לבינה המלאכותית בספירה המדעית־טכנולוגית.

קצרה היריעה מלהציג את המקורות הרבים סביב הגולם (משה אידל חקר את התחום וכתב עליו את ספרו "גולם"). כאן ביקשתי להציג קצה חוט בלבד ולעורר את המחשבה בדבר הקשר שבין המסורת היהודית לבינה מלאכותית, והצורך לעסוק בשאלות המהותיות שעידן הבינה המלאכותית מביא לחיינו. הספרות היהודית עשירה, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. מטרת המקורות במאמר זה לא הייתה להוכיח טענה מסוימת, אלא להראות שהדיונים אודות הגולם עשויים לשמש מצע לדיונים בשאלות יצירת בינה מלאכותית ומעמדה בין בני האדם. מקצועות אחרים ביהדות יוכלו בוודאי להאיר פנים נוספות בשאלות אלו.

אנו מתקרבים למציאות שבה שאלות היסוד הפילוסופיות בנוגע ליצורים חושבים יצירי אדם יהפכו לשאלות פרקטיות, ב"עידן המכונות החושבות". מי ייתן ועולם ההגות היהודית מחד וההלכה מאידך ירימו קולם ויאירו את הדרך אשר נלך בה.

יניב מלמד הוא סטודנט לתואר שני במדעי המוח באוניברסיטה העברית