אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ (ישעיהו ס);
וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב, ג) – אלו מלמדי תינוקות (בבא בתרא ח, ב);
כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו (סנהדרין יט, ב).
שלוש קומות לחינוך הדתי, מנה אותם רבי עקיבא במשנה באבות: חביב אדם שנברא בצלם, חביבים ישראל שנקראו בנים למקום, חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה. לדעתי זאת תוכנית החינוך שלנו: קומה ראשונה, חינוך להיות אדם. קומה שנייה, להיות בן לעם ישראל. קומה שלישית, לזכות לתורה.
להיות אדם פירושו למלא את ייעודו הפנימי כאדם שהוא נברא בצלם אלוקים. מהו צלם אלוקים? מצינו חמש שיטות בראשונים: התבונה, הבחירה, היצירה, הנתינה, הנשמה הטהורה. נחנך למקבץ השיטות: לתבונה המשתפת רגשות אך מובילה, לבחירה חופשית מוסרית, ליצירתיות, לחסד ונתינה, ולמודעות שחיי הגוף אינם הכול ויש נשמה. מותר האדם שהוא טהור.
בקומה השנייה נחנך להיות בן לעם הזה, להכיר את סגולתו המיוחדת, את הברית שנכרתה עימו בסיני ואת ההיסטוריה הארוכה והמרתקת שלו. עם שלימד את העולם להאמין באחד וללמד ערכי מוסר.
ובקומה השלישית נלמד את התורה שניתנה לנו מסיני, ותורה שבעל פה שליוותה אותנו אלפיים שנה. נחנך לאהוב אותה אהבת נפש, לכבדה, להגות בה יומם ולילה ולהכיר את אמיתה, את עושרה ואת יופייה.
*
שלושה ציוויים נצטווינו ללמד את הבנים ואת התלמידים הנקראים בנים: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ", "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ". האחד עוסק בלימוד תורה דרך שינון, האחד במעמד הר סיני ובתורה מן השמיים דרך הודעה, והשלישי ביציאת מצרים, ההיסטוריה של עמנו, בדרך הגדה וסיפור.
ומה הדגם של תלמיד חכם שאליו אנו מחנכים? כתב הרמב"ם:
אם דקדק על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאווים למעשיו, הרי זה קידש את ה' ועליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג): "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (רמב"ם הלכות יסודי התורה ה, יא).
*
על תקופת הגאולה נאמר: "אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ" (ישעיהו ס, ה).
תלמידי חכמים גדולים המחדשים בתורה והוגים בה יומם ולילה במאות ישיבות, מדרשות, אולפנות ומכינות, ואלפי תלמידים. מניין באה להם אהבת התורה? וכי לא ממה שינקו מהמורה לגמרא בכיתה ו', היושב כאן עימנו? ורחב לבבך!
ורחב? ומה עם הרבים שנתחנכו אצלנו הנושרים מדרך האמת ועוזבים את מסורת אבות? האם הראינו להם די את העושר הגדול? האם האמינו בכנות החינוך שלנו? היכן טעינו? ופחד לבבך.
ופחד? הקצינים והחיילים, בוגרינו המוסרים נפשם להגן על עמם יומם ולילה – ממי ינקו אהבת העם והארץ עד מסירות נפש? מהמורה בכיתה ד'! ורחב לבבך!
ורחב? כמה החמצנו בחינוך! כמה בנים ובנות שלא הבחנו במצוקות שלהם ולא היינו קשובים ורגישים דיינו ואיבדנו אותם בדרך. ופחד לבבך.
ופחד? וכמה מתנדבים, גומלי חסד, תורמי כליה, מקימי קייטנות למוגבלים, מניין ינקו את כוח הנתינה והטוב? וכי לא מהמחנכים והמחנכות היקרים היושבים כאן לפניי? ורחב לבבך!
ומה עם התלמידים השקועים שעות על שעות יומם ולילה במכשירים וברשתות ובאים לכיתה עם עיניים כבויות? ופחד לבבך.
ופחד? וכמה רודפי אידיאלים עם עיניים חולמות מביטים בנו, מחפשים צדק ויופי ושלום ואמת ורגש חם ומבקשים את פני ה'. ורחב לבבך!
ומכון צומת, ומכון פועה, ומכון טכנולוגי ורפואה והלכה ומשפט עברי וחקלאות על פי ההלכה ועוד ועוד, מי הצמיח כל אלה? לא המחנכים היושבים עימנו כאן?
"אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ". על מה שרחב לבבנו נשמח בצניעות ונדע כי לא בכוחנו השגנו זאת אלא בחסדו יתברך שהבטיח לנו (ישעיהו נט): "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה' רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה' מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". וְדָבָר אֶחָד מִדְּבָרוֹ לֹא יָשׁוּב רֵיקָם. ועל מה שפחד לבבנו, נתאמץ לשנות ולתקן.
*
חזקו ואמצו מורי ישראל, מעתיקי השמועה מדור דור. אל ירך לבבכם מחולשות שעה, אל תיראו מהמקניטים אתכם ואל תערצו. סוף האמת לבוא. סוף שיכירו באלה שבורחים מן הכבוד ומן הממון, מחנכים למידות נאות ודרך ארץ, שואפים מעלה מעלה לרוחניות, לאמת וצדק ורחמים ושלום בין הבריות. סוף שיזכו ויראו אופייה של אומה זו, המאמינה אלפי שנים באלוקיה על אף כל הייסורים שעברה ומעניקה לעולם תורה ומוסר וערכי נצח.
ונזכור תמיד: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
"ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד – אלו מלמדי תינוקות". לכוכבים נמשלתם. מדוע? מפני שכוכב הנראה היום מאיר את השמיים, ניטע ברקיע לפני דורות רבים מאוד. אף פועלכם עיתים שאינו ניכר מיד, אבל עתיד הוא להאיר את הארץ.
"אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ".
הרב חיים סבתו הוא סופר וראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים
