די לזריית החול: לרפורמת הגיור בסיס הלכתי מובהק

רבות נכתב בעת האחרונה על ידי רבנים ופוליטיקאים המתנגדים לרפורמת הגיור של השר מתן כהנא. אפשר להתווכח עם רבים מטיעוניהם, וכדרכו של עולם יש צדדים לכאן ולכאן. אך יש שתי נקודות החוזרות ונשנות בדברי כל הכותבים, שיש בהן ממש משום הוצאת שם רע וזריית חול בעיניים, בשוגג או במזיד.

העניין הראשון הוא הסיסמה "גיור אחד לעם אחד". הכותבים והדוברים מציגים מצג שווא כאילו היום ישנו גיור הלכתי, הלא הוא הגיור הממלכתי מטעם הרבנות הראשית לישראל, המוכר על ידי כל עם ישראל. האומנם? האם הציבור החרדי הגדול מכיר בגיור הממלכתי, האזרחי או הצבאי? האם יש רב חרדי ידוע אחד, המוכן לומר בקולו שהגיור הממלכתי מקובל הלכתית ועל כן אין לו התנגדות שילדיו או בני קהילתו יינשאו לגרים שהתגיירו בגיור זה? התשובה ידועה.

אם אכן כך, הרי שגם היום אין באמת במדינת ישראל גיור המקובל על כל עם ישראל, ואולי אין זה נורא כל כך. הרי בניגוד לפסולי חיתון אחרים, אין כל מניעה לגייר שוב לחומרא אדם שהתגייר בעבר. נמצא אפוא שהסיסמה "גיור אחד לעם אחד" אינה משקפת באמת את המציאות, וכבר היום יש קהילות חרדיות גדולות בישראל שאינן מכירות בגרי הרבנות ומתנהלות בפועל בדרך של ספרי יוחסין.

קבלת מצוות כתהליך

מכאן לנקודה השנייה, החמורה והחשובה הרבה יותר. מעיסוקיי בשנים האחרונות, הן כחבר הנהלת הדירקטוריון של "נתיב", מערך הגיור הממלכתי, והן כדיין בבית הדין של "גיור כהלכה" (מיסודו של הרב נחום רבינוביץ ובתמיכת הרבנים יעקב מדן, אליעזר מלמד, דוד סתיו ורבנים חשובים נוספים), אני מכיר ומוקיר הן את בתי הדין הממלכתיים והן את בתי הדין של "גיור כהלכה" שבהם אני שותף. מהיכרותי זאת יכול אני להעיד שאין כל הבדל מבחינת שמירת המצוות לאחר הגיור בין מתגיירים במערכת הממלכתית המוכרת, ובין מתגיירי "גיור כהלכה". אלו ואלו הם לרוב מסורתיים ברמות שונות של שמירת מצוות, עובדה שכפי שיוסבר להלן אינה מערערת את כשרות גיורם.

יתר על כן, האמירה כאילו בתוכנית הגיור של השר כהנא מדובר על גיורים ללא קבלת מצוות כהלכה, וכאילו הם מסתפקים בכך שמתגייר משרת בצה"ל וכיוצא בזה – היא הוצאת שם רע חמורה שבשקר גמור יסודה. אין גיור בלי קבלת מצוות!

אמת, יש מחלוקת בין הפוסקים מהי משמעותה של אותה קבלת מצוות. יש פוסקים הסבורים כי מעבר לקבלת המצוות של המתגייר, הכוללת הבנה מלאה וכנה שהוא מחויב בכל המצוות, צריך בית הדין להיות משוכנע בוודאות שלמחרת הגיור אכן יקיים המתגייר את כל המצוות קלה כחמורה. מאידך גיסא יש דעה חשובה לא פחות בין הפוסקים, ראשונים כאחרונים – ועמדה זו היא העולה מפשט דברי הרמב"ם והשולחן ערוך – שהמתגייר אכן מקבל על עצמו בכנות את כל המצוות, אך בשלב זה הוא אמור לדעת רק את עיקרי המצוות בלבד, או בלשון חז"ל "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות", שאותן הוא מתחיל לשמור מיד עם גיורו, מתוך מגמה, שאיפה ותקווה שהוא ילך ויתחזק וישתלב בקהילה שתסייע לו להמשיך ולהתקדם בשמירת המצוות כולן.

קבלת המצוות לפי גישה זו היא תחילתו של תהליך שבו המתגייר מבין שהוא מחויב בכל המצוות, אך הוא מתחיל לקיים מיד את עיקרי המצוות כשבת, כשרות ועוד. המשכו של התהליך תלוי רבות בהתגייסות שלנו כציבור למצוא עבורו קהילה מאמצת שתסייע בידו להמשיך במסע לקיום עוד ועוד מצוות. בעבר בארצות הגולה, על מנת להיאבק בהתבוללות, הייתה מגמה של פוסקים רבים לנקוט בגישה מחמירה על מנת להגביה את החומה בין גויים ליהודים, ובכך למנוע נישואי תערובת. כאן בארצנו, המצב הפוך. מאחר שהמתגיירים הם אזרחי ישראל לכל דבר ועניין, העתידים להינשא לבני ובנות ישראל, הרי שהמחמיר ומקשה על הגיור גורם להרבות נישואי תערובת והתבוללות בארץ ישראל.

מסיבה זו, רבים מגדולי ישראל והרבנים הראשיים בדור האחרון נקטו עמדה המקילה בדרישות הגיור. כך היו הגיורים גם בתקופת הרבנים הראשיים עוזיאל, אונטרמן, הרב גורן והרב עובדיה יוסף. אצלנו, בקיבוצים הדתיים, למדו באולפנים מתנדבות לא מעטות שהתגיירו בידי הרב גורן, והן חזרו לאחר מכן לגור בקיבוצים חילוניים (אפשרו להן לקיים מטבחון כשר, זאת בתקופה שבה כמעט לא היה קיבוץ חילוני עם מטבח כשר). גם הרב עובדיה יוסף חתם על גיורים בצה"ל כאשר היה ידוע וברור לכול שרוב המתגיירים הם במקרה הטוב מסורתיים בלבד.

מן הדברים הללו עולה כי מן ההיבט ההלכתי אין הבדל של ממש בין רוב הגיורים הממלכתיים של הרבנות הראשית ובין הגיורים של "גיור כהלכה", או הגיורים של אותם רבני ערים שיוכלו לגייר על פי הרפורמה שיוזם השר כהנא.

ההישג נשמט מידינו

המחלוקת ההלכתית האמיתית, שאכן שרירה וקיימת, היא באשר לגיור קטינים. כאן באות לידי ביטוי שתי גישות שונות בהלכה. קיימת גישה הלכתית חשובה הטוענת שגיורו של קטן יכול להתקיים רק אם שני הוריו הם יהודים שומרי מצוות קלה כחמורה, המתחייבים לחנך את ילדם בחינוך דתי. ואולם קיימת גישה אחרת בפוסקים, חשובה לא פחות, המסכימה כי לכתחילה רצוי שכך יהיה, אך לדעתה דבר זה אינו מעכב את הגיור. בתי הדין של גיור כהלכה פועלים בעניין זה על פי הוראתו והדרכתו המעשית של הרב נחום רבינוביץ, הסבור שזו הגישה ההלכתית שיש לנקוט בה היום בנסיבות זמננו. וזאת על שום מה?

מבחינה יהודית ההישג החשוב ביותר של מדינת ישראל הוא בכך שמעבר להיותה בית בארץ הקודש למיליוני יהודים, היא כיום המקום היחיד בעולם שכמעט אין בו התבוללות. אף שכ־20 אחוזים מאזרחי מדינת ישראל אינם יהודים, נישואים בין יהודים לערבים או מיעוטים אחרים הם נדירים. כידוע, בעולם היהודי שבכל ארצות הפזורה המצב שונה לחלוטין, ונישואי התערובת וההתבוללות הנוראה מכים בנו שם בכל פה.

העלייה הגדולה והברוכה שהגיעה אלינו לפני כשלושים שנה מבריה"מ לשעבר הביאה בכנפיה מאות אלפי אנשים ממשפחות אחינו, שהם זרע ישראל שהורחקו בידיים זדוניות מעם ישראל וממורשתו, ועל כן אינם יהודים על פי ההלכה. עובדה זו מציבה בפני החברה היהודית בישראל אתגר היסטורי שלא היה כמותו בתולדות עמנו. אנשים טובים אלו הם אזרחי ישראל המעורבים בחברה הישראלית כולה – בצבא, בכלכלה, ברפואה, באקדמיה ובכל אתר ואתר. בעיני עצמם הם יהודים לכל דבר ועניין, וכך גם רואים אותם רבים מאזרחי ישראל היהודים. באופן טבעי רובם ככולם נישאים ליהודים ויהודיות אזרחי ישראל. כך, מכת נישואי התערובת נכנסת לישראל בדלת הקדמית, ואחד ההישגים הגדולים של מדינתנו נשמט והולך מתחת ידינו.

על פי פרסומים רשמיים, בכל שנה נולדים בישראל כ־5,000 ילדים לאימהות לא יהודיות מציבור עולי בריה"מ לשעבר. לעומת זאת, כלל הגיורים בארץ בשנה הוא כ־2,000 איש (חלקם יוצאי אתיופיה), כך שבקצב הגיורים הנוכחי האתגר שבפנינו הולך ומחמיר משנה לשנה. הדרך הריאלית היחידה להתמודדות רצינית עם הנושא היא על ידי גיור קטינים במספרים משמעותיים. בעיניי, הבשורה הגדולה הטמונה בתוכנית הגיור של כהנא היא האפשרות להקים על ידי רבני ערים, המאמצים גישה הלכתית זו, מפעל גיור גדול שיתמקד בגיורי קטנים על פי ההלכה, באופן שעשוי לצמצם את היקף הבעיה לדורות הבאים.

כאן פונה אני לעמיתיי הרבנים הציוניים המתנגדים לגיורים אלו. כתלמידי חכמים יודעים אתם לבטח שיש בסיס הלכתי רציני לעמדה רבנית זו. גם אם אינכם מסכימים לדעה זו, הרי ודאי מקובלת עליכם במקרה זה ההלכה ש"בדיעבד כולם גרים" (יש מן הפוסקים, שאיננו פוסקים על פיהם, שנקטו עמדה זו אפילו בגיור גדולים בלי קבלת מצוות). ובכן, מהי החלופה הפחות גרועה לטעמכם? הרי הכול יודעים שאותן אלפי משפחות לא יביאו את ילדיהם לגיור הדורש מהם להפוך מהיום למחר לשומרי מצוות. ואם כך הוא, המשמעות היא שהם יגדלו כאן כנוכרים ויתחתנו עם בני ובנות ישראל. האם לא עדיף גם לשיטתכם שיהיו אלו "גרים בדיעבד" (לדעתכם) כאשר הם נישאים לבני ובנות ישראל הכשרים?

מרבנים ציוניים־דתיים, הקשובים לצורכי הדור, הייתי מצפה שאם אינם מקבלים את דרכו של הרב רבינוביץ', שיציעו פתרונות הלכתיים אחרים לאחת הבעיות הגדולות של עם ישראל בדורנו. נכון, צריך היה בשלב מסוים לבטל את סעיף הנכד בחוק השבות, המאפשר גם לנכדי יהודים שאין להם כל זיקה ליהדות לעלות ארצה, ומוטב מאוחר מלעולם לא. אך עובדה היא שכעת חיים הם בתוכנו ומתערבים בינינו. האין זו השעה שבה יש לשמוע את הבת קול הקוראת לנו ואומרת עת לעשות לה' ולהשיב נדחי ישראל לעמנו ולמורשתנו?

הרב יהודה גלעד הוא רב הקיבוץ לביא ומראשי ישיבת מעלה גלבוע