בחוברת הרהוטה והמעניינת שכתב ח“כ בצלאל סמוטריץ‘ על מתווה הגיור, יש מבחינתי שתי מעלות גדולות: הראשונה – משתקפת בה חרדה כנה וכואבת של הכותב לזהות היהודית הנכונה של היהודים אזרחי המדינה, אם דרך הרישום יחלחלו אל תוך העם היהודי מתגיירים פיקטיביים, המזדהים עם העם ועם מדינתו אך ללא קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות. אני מזדהה לחלוטין עם חרדה זו, ומוכן לעשות כל דבר כדי למנוע את התופעה. התועלת השנייה היא בכך שהדרך שבה הסביר סמוטריץ‘ את מתווה הגיור המוצע, מבארת לי היטב את ההתנגדות הנחרצת והמוצדקת (על פי הסבר זה) של רבנים רבים למתווה.
אלא שבחוברת יש כמה אי־דיוקים. מפני קוצר היריעה, אכתוב בקיצור על שלושה מהם.
הראשון – כותרת החוברת מציבה את מתווה מתן כהנא כזהה להצעת החוק של ליברמן ויוליה מלינוסקי מישראל ביתנו, ולא היא (דבריו של השר מתן כהנא, שבאו כתגובה לחוברת, נתנו לדעתי מבלי משים מקום לטעות ולהבין שאכן המתווים זהים. לא נראה לי שהשר התכוון לכך). החוק של מלינובסקי הופך כל רב עיר ל“ראש העדה הדתית“ בעירו, וממילא בטל תפקידם של שני הרבנים הראשיים כראשי העדה הדתית בכל הארץ. זוהי עקירת בסיס כוחה של הרבנות הראשית חלילה. על פי חוק זה, כל רב עיר יוכל לפעול על פי שיקול דעתו בהחלטה על כל גיור. הוא לא יצטרך למסור לאיש דין וחשבון על גיוריו, גיוריו יהיו תקפים על פי חוק וללא כל דין וחשבון לרשות מרכזית. זה חוק שעלינו לעשות כל דבר כדי להימנע ממנו.
החוק המוצע במתווה הגיור של השר כהנא מותיר את הרבנים הראשיים כ“ראשי העדה הדתית“, החתימה על תעודת ההמרה של המתגייר תהיה מכוחם, והגיור יירשם ברשות מרכזית המתואמת עימם. רב עיר ימנה הרכב, שיחויב לפעול על פי מתווה הגיור המוצע והלכותיו, ולא בשום דרך אחרת. ואני מזכיר לכולנו שרבני הערים, שהוסמכו לתפקידם בידי הרבנות הראשית לישראל, הם תלמידי חכמים גדולים המוחזקים בצדק כאנשים יראי שמיים הפועלים על פי התורה. מתווה הגיור, שיקבע את דרכי הגיור והלכותיו, יסוכם בידי שני נציגי השר (האמורים להיות תלמידי חכמים ויראי שמיים), שני נציגי הרבנים הראשיים ונציג חמישי המוסכם על שני הצדדים. הרב הראשי יוכל להדיח או לא לאשר הרכב שלא יעבוד על פי המתווה המאושר. דומני שכבודה של הרבנות הראשית, היקר לכולנו, נשמר בכך, וכך גם סמכותה. אכן ניתנת כאן אוטונומיה לא קטנה לרבני ערים, והיא לדעתי חשובה, אך הפיקוח וההדרכה הכללית של הרבנות הראשית נשמרים בכל הקשור להתנהלות בית הדין.
הבעיה הקיימת כרגע במתווה זה היא שהרבנים הראשיים אינם משתפים פעולה בכתיבת המתווה ובמינוי צוות מנהיגות למתווה. נעשים מאמצים רבים, דרך גורמים רבניים חשובים, להביא לשיתוף פעולה כזה, אך למיטב ידיעתי – עד עתה ללא הצלחה. המתווה ממתין כרגע להגהותיהם והארותיהם של הרבנים הראשיים עליו, והוא תואם את ההלכה בשולחן ערוך ובפוסקים שבעקבותיו עד ימינו.
לא לגיור חילוני־לאומי
אי־הדיוק השני – מדבריו של סמוטריץ‘ בחוברת עולה שהמתווה שואף לגיור “חילוני לאומי“ של מי שמזדהה עִם עַם ישראל, שירת בצה“ל וכדומה, אף שאינו מוכן לקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצוות. חלילה וחלילה. לא ניתן לגייר מי שאינו מקבל עליו עול מלכות שמיים ועול מצוות! רבים מן המתגיירים בבתי הדין של הרבנות הראשית, וגם בבתי הדין החרדיים, אכן נשחקים כעבור זמן קצר מקבלותיהם, ומתמזגים בחברה החילונית שסביבם. על פי הנתונים שבידי, כמות המתגיירים שקבלת המצוות שלהם נשחקת מקבילה במידה רבה להתפלגות הכללית באוכלוסייה: חילונים, שומרי מצוות, ומסורתיים “על הרצף“.
לעיתים המתגיירים חדלים לקיים את כל המצוות ולעיתים הם שומרים רק את עיקרי המצוות, כשבתות וחגים (במידה מוגבלת), יום הכיפורים, איסורי טרפות ונבלות וחמץ בפסח. זו רעה חולה שעד עתה לא נמצא לה פתרון ראוי, אך היא אינה מפקיעה את הגיור למפרע, כל עוד אין ראיה שכוונתו של המתגייר מראש הייתה שלא לקיים את המצוות וכי הוא רימה את בית הדין. לדעתי כאן עלינו להשקיע מאמץ משותף ותקציב לא קטן בליווי הגרים אחרי גיורם, כדי שיהיו קשורים לפחות חלקית לקהילות שומרות מצוות. אך במקום זאת אנו משקיעים מאמצים במריבה פנימית.
אזכיר שיש מאות תלמידים בבתי ספר דתיים שהם מעוכבי גיור, לדעתי שלא בצדק, ומסיבות שיש להלכה דרכים לפתור אותן, ואין כאן מקום לפרט. צערם על עיכובם בגיור גדול מנשוא, והם עתידים לבוא בקשרי נישואין עם בנינו ועם נכדינו שעימם הם לומדים, בלא שנוכל למנוע זאת.
השלישי – הרבנים התומכים במתווה הגיור אינם כה מעטים, ויש בהם גם תלמידי חכמים גדולים. רבים מהם מתנים את תמיכתם בהסכמה של הרבנות משום דרכי שלום. דרכי שלום חשובות ויקרות עד מאוד במתווה זה. אך איך נוכל לאורך ימים לראות בצערם של רבים הראויים לגיור ומעוכבים מלהתגייר ולא לעשות דבר? איך נוכל להמשיך ולצפות בנישואי התערובת הפושים בחברה שלנו בכל מקום, וגם בחברה הדתית, ולא לעשות דבר? כבודה של הרבנות הראשית מאוד מאוד יקר בעינינו. ספק אם הוא יגדל אם שוחרי כבודה יצליחו לתקוע את המתווה בדרך ללא מוצא, ובעקבות זאת ייצא לפועל המתווה של מלינובסקי וחבריה מישראל ביתנו, אחרי שבית המשפט כבר אישר גיורים רפורמיים לעניין חוק השבות.
בלי לערב פוליטיקה
מילה אחרונה: אני בטוח בטוהר כוונותיהם לשם שמיים של כל הרבנים העוסקים בעניין, וגם של הרבנים החולקים על דעתי מכל וכול. אני משתדל להתייחס רק לצד ההלכתי, ואינני שותף בשום צד לדיון התקשורתי והפוליטי סביב העניין. אינני אוהד של ממשלה זו, ואיני תומך בהמשך קיומה. אך אוי לכולנו אם שיקולים של הפלת הממשלה או הצורך בקיומה יתערבו בשיקולי הגיור, לכאן או לכאן. השיקולים במחלוקת הגיור אמורים להיות רק שיקולים הלכתיים, שיקולי צערם של הגרים הרוצים בגיור אמיתי, ושיקולי קיומו של העם היהודי ללא תהליך של התבוללות פנימית.
הרב יעקב מדן הוא ראש ישיבת הר עציון
