אריק איינשטיין שילב סגנונות רבים בקריירה שלו. לאורך השנים הוא שר שירי משוררים ושירי ילדים, שירים מצחיקים ושירים עצובים, שירים אקטואליים ושירי נצח. יותר מהכול הוא אהב לשלב וליצור שירים שיהיו גם וגם וגם. ב-1985 הוא הוציא לעולם את השיר "תוצרת הארץ". שיר שהיה בעיקר מצחיק ותובל בשלל אלמנטים קומיים אבל שידר גם אווירה פטריוטית וציונית. השיר כבש את תחנות הרדיו והקהל אבל מאזינים רבים כלל לא ידעו על הרקע ההיסטורי הרציני שלו.
את השיר כתב המשורר הגדול נתן אלתרמן בשנת 1938, שנים רבות לפני הלחנתו ופרסומו. שנות השלושים המאוחרות היו קשות מאוד ליישוב היהודי בארץ ישראל בעקבות מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול) בהן סבלו היהודים ממתקפות טרור ערביות שפגעו ברכוש ובנפש. כדי לחזק את הכלכלה היהודית השקיעו מנהיגי היישוב בתעמולה שקראה לקנייה רק מתוצרת הארץ.
נתן אלתרמן כתב את תוצרת הארץ במחאה נגד "יריד המזרח" – יריד מסחרי בינלאומי שנערך בתל אביב בכל שנה. אלתרמן חשב שבין ביתני היריד יש מיעוט קטן במיוחד של ביתנים שמוכרים מתוצרת הארץ ושיש ביריד עדיפות לייבוא זר. בעקבות זאת אלתרמן החליט לכתוב שיר שמהלל דווקא את תוצרת הארץ על מנת שישמש שיר מנחם עבור כל בני היישוב ששקועים בצרות. אלתרמן לקח על עצמו את תפקיד הנביא המוכיח שמעודד את כל הזרמים בעם לתמוך אלו באלו.
תוצרת הארץ – אריק איינשטיין
"אם כבד לבבכם כעופרת
אם אבלה בגופכם הנשמה
האזינו לשיר התוצרת
שאבו מתוכו נחמה
זה הדור דור ימות המשיח,
מנמנם ולקום מאחר.
הוא זקוק לנביא ומוכיח
ולפחות – לשעון מעורר.
לעורר אהבה וכבוד וחיבה
וקנאה לתוצרת הארץ!
לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה
לגבינה מתוצרת הארץ!
אם רצית מתוק מסוכר לכבוד חג
לך לבחור מתוצרת הארץ!
אם תרצה מר ממוות לטעום, אל תדאג
יש מרור מתוצרת הארץ!
יש מכל הזמנים, יש מכל המינים
הב כוחות לתוצרת הארץ!
אך שומעים יהודים ואינם מבינים
יש מוחות מתוצרת הארץ!"
(מילים: נתן אלתרמן לחן: שם טוב לוי)
רק מאזינים נאמנים שקשובים לטקסט ישימו לב לשורה האחרונה בשיר- "ואנגלי השלטון אך גם הוא משתמש בשיטות מתוצרת הארץ" שמסגירה את תקופת כתיבתו של השיר, אבל חוץ מזה השיר מרגיש שייך לכל תקופה. לא ידוע מדוע אריק בחר לבצע את השיר הזה דווקא בזמן שבחר ואם בכלל יש סיבה לכך. אבל ראוי שנתרשם מכך שפעם תוצרת הארץ הייתה חלב, עוגות וריבה והיום ארצנו מלאה בפיתוחים מקוריים ותעשיית היי-טק רחבה כך שגם היום יש לנו ממה לשאוב נחמה.
תפקידה של פרשת ראה הוא להכין את עם ישראל לקראת הכניסה לארץ. בפרשה, עם ישראל מצווה להשמיד את העבודה הזרה ולהילחם במפיציה מבית ומחוץ. אחד האמצעים לצמצום העבודה הזרה בישראל הוא איסור הבמות – אחרי שהעם יתחלק שבט שבט לנחלתו יאסר עליהם להקריב קורבנות בכל מקום אלא "במקום אשר יבחר ה'" בלבד. במקום זה ייבנה בעתיד בית המקדש ואליו יעלה העם לרגל, שלוש פעמים בשנה.
שורש שחוזר פעמים רבות בפרשה הוא השורש ש.מ.ח. התורה מבטיחה שנשמח כשנעלה לרגל ונקריב קורבנות ומצווה עלינו לשמוח. גם הפסוק המפורסם והמולחן "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ…וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" לקוח מפרשתנו.
ברוב הדתות בעולם אין לשמחה עניין דתי. יש לקיים את חוקי הדת כי האל ציווה ורמת האושר של המאמין אינה מעניינו של האל. אבל אצלנו התורה מציינת ומדגישה שוב ושוב את שמחתנו.
הסיבה לכך היא שביהדות גם הרוח וגם החומר הם חלק ממצוות הדת. אמנם שלושת הרגלים ידועים בתוכן הרוחני שלהם – חג החירות, חג מתן תורה וחג הסוכות. אבל עניין גדול נוסף וחשוב לא פחות בחגים הוא דווקא העניין החומרי והחקלאי – חג הקציר, חג הביכורים וחג האסיף. כשכולם חקלאים, הסיבה הכי טובה לחגוג היא כאשר אנחנו נהנים מהתוצרת שלנו. אין שמחה גדולה מאכילת יגיע הכפיים.
כמו שבימי אלתרמן תוצרת הארץ הייתה שיר נחמה מעודד ושמח, גם חגי ישראל משמחים בדיוק מאותה סיבה. אבל מצוות התורה דוחפות אותנו לקחת את שמחנו למקום קדוש ולשלב את שמחת החול שלנו בחוויית הרוח וזוהי השמחה השלמה ביותר.
