על דמותו של סוכן החיבור: בין המסורת לרעיונות הנצחיים

לאחר ברכת המזון בליל הסדר, אנו אומרים את הפסוקים הבאים:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפָךְ עֲלֵיהֶם זַעֲמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.

הדברים שכתב על פסוקים אלו הרב יוסף בלוך מאלזס, במהדורותיה השונות של ההגדה לצרפתית שערך, משקפים את גורלם ותלאותיהם של יהודי צרפת ומערב אירופה באותן שנים. במהדורה הראשונה, שראתה אור בשנת 1928, התייחס הרב בלוך בתום לב לפסוקים אלה כשייכים לנחלת העבר. הוא ציין את "זכרון הרדיפות שאבותינו סבלו מהם בימי הביניים", וכתב:

הפסוקים הללו הם זעקת הכאב והשבר של עם שסובל מאוד. לעומתם, אנחנו פותחים את הדלת כדי להראות לכולם שאין לנו מה להסתיר, ושאנו חשים ביטחון ורחוקים מכל פגיעה עוינת.

24 שנים לאחר מכן, שנים שבמהלכן אירעו מלחמת העולם השנייה והשואה, ציטט הרב בלוך את הדברים הללו וכתב בכנות שוברת לב:

כאשר כתבתי את המשפטים האפולוגטיים הללו במהדורה הראשונה, לא יכולנו להאמין שהזוועות והרדיפות עלולות לחזור מחדש תוך זמן כה קצר, ויותר מכך – לגמד את רדיפות ימי הביניים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שעון קיץ: הלילה מזיזים את המחוגים שעה קדימה
– חמש הקושיות של מקור ראשון
– הפוליטיקה העכשווית על פי השר לשעבר משה נסים

את המהדורה השנייה של ההגדה הקדיש הרב לזכר בני משפחתו שנרצחו בשואה, ובתוכם הזכיר את בנו אלי וכתב:

בכל שנה בשולחן הסדר אני רואה ושומע אותו, ילד קטן, שואל מה נשתנה ושר בהתלהבות אחד מי יודע וחד גדיא. אני רואה ושומע אותו, ילד נבון, מסביר את מדרש ארבעה בנים ואת סמלי החג. אני רואה ושומע אותו, תלמיד צעיר לרבנות, שר את ההלל ונושא קולו כשהוא חוזר שוב ושוב בהתלהבות על המילים: "לשנה הבאה בירושלים". ירושלים שלו כבר איננה זו שֶׁל מַטָּה… עריכתה המחודשת של הגדה זו, שאותה הוא אהב כל כך, היא בעבורי צורך נפשי עמוק.

כמו אוויר לנשימה

הרב יוסף בלוך הוא סבה של אמי, ובמאמר זה אני מבקש לתאר את דמותו המיוחדת ואת פועלו. בתקופה סוערת זו מתנהל דיון נרחב על תפקידיה של הרבנות ועל מידת מעורבותה בחיים הציבוריים. אני תקווה כי דמותו של הרב יוסף בלוך תוכל להוסיף לו נדבך צנוע. גם מעמדם של הרבנים בחיי הקהילה היהודית באלזס, המקום הראשון בעולם שבו הועסקו רבנים במשרה ציבורית, יוכל להוסיף לדיון זה מעט רקע היסטורי וחברתי.

חבל אלזס – הנמצא בעמק נהר הריין, בגבול צרפת וגרמניה – עבר במהלך ההיסטוריה פעמים מספר בין המדינות הללו. בתוך המציאות הגיאו־פוליטית הזו נוצרה קהילה יהודית ייחודית, אשר הייתה מבודדת חברתית מהקהילות הגרמניות והצרפתיות. יהדות אלזס היא בין הקהילות היהודיות הוותיקות שבאירופה. מדובר בקהילות כפריות, פרולטריות למחצה. אמנם יהדות אלזס אינה מפורסמת ב"גדולים" שהצמיחה, אך קהילה זו שימרה מסורות עתיקות וקיימה חיים יהודיים שוקקים. כפי שכתב עליה הפילוסוף אנדרה נהר, יהודי אלזסי בעצמו:

כל אחד תרם לקהילה דבר שהיא נזקקה לו, באהבה ובגאווה, כדי להגשים את מטרתה. ומטרת הקהילה לא הייתה יעד מרוחק. המטרה היא חיי היום־יום, המתנהלים בהתאם לקצב לוח השנה היהודי. יהודי אלזאס חיו את הדת בכל נפשם… אין כאן הפלגה מטאפיזית, אין קפיצות דרך נואשות אל העתיד, אין אפילו מסורת אינטלקטואלית. יש כאן רציפות של מורשת המועברת מדור לדור בקפדנות על ידי ההורים, וכל ילד מרגיש שלא יוכל לחיות בלעדיה, כי היא חיונית ממש כאוויר שהוא נושם וכמזון שהוא אוכל…

יהדות החיה למען עצמה, שאין לה צורך להתחכך במה שמחוצה לה כדי להכיר את עצמה ואת ערכה ולקבל את עצמה באהבה. בדבקותו של היחיד בדת, דבקות חשאית ומוחלטת, טמונות תעצומות נפש לאין חקר. גם אם אולי דלה הדת הזאת מבחינה רוחנית, הרי היא חיה וקיימת בכל פינה מפינות החיים עצמם (מתוך הספר "יהדות אלזאס – קהילה כפרית בין מסורת לאמנציפציה", בהוצאת מוזיאון ישראל).

בימי צרה וצוקה

הרב יוסף בלוך נולד בשנת 1875, בן שני מתוך שמונה ילדים במשפחה. בהיותו בן עשר עמד המלמד ב"חדר" על כישרונותיו הברוכים, והמליץ לאביו, שהיה קצב, לשלוח אותו לישיבה בקולמאר (Colmar) כהכנה לקראת לימודי רבנות בבית המדרש לרבנים. כך פנה לחיי רוח ולימוד תורה. לימודי היהדות בחדר ובישיבה התקיימו בימי ראשון ובכל יום אחר הצהריים, לאחר לימודי החובה בבית הספר הכללי.

בגיל 21 הגיע לבית המדרש לרבנים בברלין, שם למד אצל הרב עזריאל הילדסהיימר והרב דוד הופמן. תוכנית הלימודים כללה, מעבר לגמרא ופוסקים, כל תחום ידע שעשוי להיות רלוונטי לרב קהילה: תולדות התפילה, ספרות האגדה, בלשנות שמית, היסטוריה וגאוגרפיה של ארץ ישראל, וגם לימודי רטוריקה – תורת הנאום. כפי שהיה מקובל, במקביל לסיום לימודי הרבנות ב־1901 הוא הגיש עבודת דוקטור באוניברסיטת שטרסבורג. הייתה זו מהדורה ערוכה מדעית של התרגום הערבי־שומרוני לספר דברים. מעיון בטקסט ברור שהוא היה בקי בשפות צרפתית, גרמנית, עברית וערבית.

בתמונה משנת 1901 הוא מצולם יחד עם קבוצת "האלזסים" בבית המדרש, חבורה של צעירים מחויבים לחיבור העם למורשת. בהמשך הדרך נשאו חברי הקבוצה הזו בעול הציבור ושמירת גחלת היהדות והמנהגים האלזסיים, בימי צרה וצוקה של שתי מלחמות עולם.

עם סיום לימודיו בחר הרב הצעיר להתחיל מיד בעבודה מעשית, וחזר לחבל אלזס, מחוז ילדותו. הרבנות באלזס מאורגנת ומעוגנת בחוק, ומשכורות הרבנים משולמות (עד היום) על ידי המדינה. בתחילה הוא כיהן בעיירה קטנה – Dambach־la־Ville – במשך שמונה שנים. במהלכן הוא נשא לאישה את בֶּרְט דֶבְּרֶה, ונולד בנם הבכור אליעזר (אלי). לאחר מכן, משנת 1910, כיהן בעיירה Barr, ובה נולדו התאומות, אָנגֶ'ל ואָנדְרֶה. הוא כיהן כרב הקהילה במשך שלושים שנה, עד לכיבוש הגרמני בשנת 1940 וגירושם של היהודים לאזור "צרפת החופשית". חבל אלזס, שסופח אז לגרמניה, היה האזור הראשון שגרמנים הכריזו עליו כ"יודן ריין" (נקי מיהודים).

במסגרת ההתארגנות של היהודים הפליטים והמגורשים באזור מרכז צרפת, התמנה הרב בלוך לרב העיר קלרמונט־פראנד, תפקיד שנשא עד שנת 1946, למעט תקופה של כשנה שבה נאלץ לברוח ולהסתתר יחד עם בתו וחתנו מהנאצים שחיפשו אחריו. בזמן שהסתתר קיבל ידיעות על כך שבנו, כלתו ונכדתו נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו "ליעד לא ידוע", שממנו לא שבו.

בנו, הרב אלי בלוך, היה רבם של צעירי מץ. משם עבר לעיר פואטייה, שם עסק בהצלת יהודים והברחתם, עד שנתפס ונשלח עם אשתו ז'ורז'ט ובתו מרים לאושוויץ (דמותו וגבורתו ראויות למאמר נפרד).

לאחר המלחמה נוכח הרב יוסף בלוך לדעת כי קהילת בר התפרקה. הוא עבר להגנאו, והוא ואשתו גרו מאז אצל בתם וחתנם. בני הקהילה ביקשו ממנו לכהן כרב העיר, תפקיד שבו נשא עד לפרישתו בשנת 1960, בגיל 85.

דורות של מתפללים

פועלו העיקרי של הרב בלוך היה בספרים שהוציא לאור. הראשון והמפורסם שבהם הוא סידור "תפילת ישרים", או בלשון העם "התפילה של בלוך". כבר בשובו לאלזס מבית המדרש לרבנים הוא חש בחסרונו של סידור לדוברי צרפתית. במשך שנים רבות ערך את הסידור, עד שהוציאו לאור ב־1925. הנוסח מתבסס על סידור רעדעלהיים המפורסם ששימש את יהודי גרמניה, אך הוא מותאם לנוסחים האשכנזיים בצרפת. הרב בלוך תרגם את התפילות לצרפתית והוסיף חידוש משלו: "מדריך למתפלל" בסוף הסידור, עם הנחיות לתפילות החול ולתפילה בימים מיוחדים על פי סדר לוח השנה.

סידור זה הודפס שוב ושוב במהדורות רבות ובפורמטים רבים: מהדורת כיס, מהדורה לתלמידי בית ספר, מהדורה מתורגמת. הוא הדריך דורות של מתפללים, ומלווה את יהדות צרפת האשכנזית מאז ועד היום, כמו גם ההגדה לפסח המבוארת בצרפתית אשר הזכרנו בפתיחה.

בשנת 1928 החל הרב בלוך להוציא לאור לוח יהודי, אשר מעטר עד היום בתים רבים של יוצאי צרפת. הלוח מעוצב לפי שבועות, ורצוף בקטעי מדרש, אמרות חכמים ותמונות של אמנות יהודית. לוח שנה זה ממשיך לצאת לאור מדי שנה באותה מתכונת כבר כמעט מאה שנה, ונערך כיום על ידי צאצאי הרב שוואב, אשר החליף את הרב בלוך ברבנות בהגנאו.

הרב בלוך גם פרסם ספר לימוד לשפה העברית, שממנו למדו ילדים ומבוגרים את יסודות השפה, כתיבה ודקדוק. בשנותיו האחרונות הוציא לאור יחד עם רבנים נוספים חומש עם הפטרות, ובו תרגמו לצרפתית את פירוש רש"י לתורה. אף שספריו נפוצו בכל בית יהודי ברחבי צרפת, הוא העדיף להישאר בתפקיד רב קהילה. בכך הוא ראה את ייעודו ושליחותו, כפי שהסביר:

אפשר לסכם את שאיפתנו במשפט הבא: אנחנו רוצים ללמד, לשמר ולהפיץ את היהדות הוותיקה והמסורתית.

נעמוד תקיפים על העקרונות ומתונים בהיבט החיצוני… ניתן לאהבה להנחות אותנו … ונשרת במסירות נפש מושלמת את המטרה המקודשת. אנחנו רוצים להישאר נאמנים לשבועה שנשבעו אבותינו בהר סיני… רוצים במלא האחריות להתחבר לשרשרת ההעברה של התורה שבעל פה שאבותינו מסרו לנו, ולהנציח את המסורות של יהדות אלזס. ברצוננו לשדך בין אמנות הדיבור הפשוטה והעממית ובין אצילותו ורצינותו של הרעיון.

הרב בלוך ראה כיצד העולם הדתי שבו גדל הולך ונעלם. מלחמות העולם, גלי ההגירה הגדולים של יהדות אירופה והקמתה של מדינת ישראל, הביאו להתפוררותה של הקהילה היהודית. העולם הישן, שבו בית כנסת אחד משמש קהילה אחת במשך מאות שנים ומנהגי הקהילה נרשמים בפנקסיה, הפך ללא רלוונטי. בתוך מציאות זו עמד הרב בלוך על המשמר, והקדיש את חייו לשימור המסורת והקהילתיות.

דמות הרב שמתאר הרב בלוך היא "סוכן של חיבור" – מי שמחבר את הדורות לשרשרת העברת המסורת, ומאחד את חיי היום־יום עם הרעיונות הנצחיים שירשנו מסיני. תיאור זה של רבנות מחבקת ומקרבת, לצד עמידה תקיפה על העקרונות, משקף את דמותו והתנהלותו כרב. הוא היה אדם נוח לבריות, וידע להתנהל בנעימות עם כל אחד. הוא חיבר בין כל חלקי הקהילה היהודית, והיה הרב של כולם. הרב בלוך זכה לאריכות ימים. הוא הוביל את קהילתו, ועבור משפחות רבות היה – מעבר לתפקידו כרב – גם יועץ נאמן ומורה דרך. יהודי אלזס, שכל חייו הוא נשאר אחד מהם, ביכו אותו בהסתלקותו.