אנא התלוו אליי, ונתחיל את דיוננו היום עם מילות הפתיחה של ספר בראשית: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים". כה רגילים אנו לפסוק זה, שחדלנו להרגיש במוזרות של צורת הסמיכות שחסרה לה המילה הסומכת. בראשית? בְּרֵאשִׁית מה? ואגב, למה לא "בראשונה"?
תשובות שונות ניתנו לתמיהות אלו. מעניין במיוחד פירושו של רד"צ הופמן שטען שבפסוק מסתתרת מילה חסרה: "ימים". החסר עומד בניגוד ל"אחרית הימים". אמנם כן, המילה "ימים" חסרה, אך אין זה מבטל אפשרות פרשנית זו.
חכמים אחרים בחרו בדרך אחרת. הגר"א טען שהביטוי "בראשונה" מבטא "ראשונות" יחסית, בתוך מכלול הזמן, זאת לעומת המילה "ראשית", שאולי דווקא בגלל המוזרות שבה מנסה להצביע על ראשית מוחלטת, התחלה שאין לפניה כל ראשית אחרת. בלשון הגאון: "'ראשית' הונח להורות על ראשית ההחלטי, אשר לא יצויר דבר נמצא קודם לו". פירוש מעין זה ניתן כבר על ידי ר' עובדיה מספורנו: "בְּרֵאשִׁית – בתחלת הזמן, והוא רגע ראשון… שלא היה זמן קודם לו. בָּרָא: עשה אינו ישנו [= את האין עשה ליש], ובזה לא יפול זמן כלל". הזמן נולד. אך "הזמן" הזה מביא אותנו לאחד מהספרים הקלאסיים של המדען האסטרופיזיקאי, סטיבן הוקינג, שלפני ימים מספר נפטר.
הכול התחיל בנקודה
נתאר לעצמנו שאנו חוזרים אחורנית במעין מנהרת זמן. אם נביט דרך החלונות נראה את תולדות ימי האנושות ואת ההיסטוריה הקוסמית כבסרט שאנו מגלגלים אחורנית. עד מתי? האמנם גלגול זה יגיע פעם לידי קצה הזמן ויעצור שם, או אולי ימשיך הסרט להתגלגל עד אינסוף, כדעת מאמיני ה"קַדְמות", כלומר שהעולם היה קיים תמיד, כדעתו של אריסטו היווני, שהאמין בנצחיות העולם והפנט באמונה זאת את הפילוסופיה במשך יותר מאלף שנה?
הרמב"ם נלחם קשות כדי להגביל את ההפנוט האריסטוטלי הזה בכלים הצנועים שהיו ברשותו. בעידן המודרני קיבל המאבק על הזמן גוונים חדשים ובעשורים האחרונים התרחשו התפתחויות מהפכניות שלהן היו בני דורנו עדים. היום יודעים אנו, למרות המפקפקים, שהעולם אכן אינו קדמון ושהכול התחיל במפץ הגדול. אגב, אני מתאר לי שהרמב"ם בגן העדן השמימי ממשיך לעסוק במעשה בראשית, ובהיותו כבר מעודכן בהתפתחויות של הקוסמולוגיה החדשה הוא אומר באקדמיה של מעלה: אכן, הכול התחיל במעין נקודה – איך מכנים אותה היום? הנקודה הסינגולרית – נקודה מיוחדת במינה, שבה חוקי הטבע אינם תקפים. חשתי אז וכתבתי זאת – הוסיף ודאי הרמב"ם – שאין להשוות את העולם בהיריון, לפני המפץ הגדול, לעולם שאחר הלידה, שבה יש מקום לחלל ולזמן. ואל תשכחו, גם הזמן נברא, עובדה שהפריעה לא מעט לאריסטו.
להטוט של רב־מג
אך התלוו נא אליי ונמשיך. להוקינג יש טענה נוספת, חשובה מאין כמוה, שאותה הייתי מכנה המרכיב השני של הבנתנו את העולם, השני ואולי הראשון. בימי הביניים טענו הפילוסופים שאי אפשר שהעולם יופיע יש מאין. מעבר כזה היה נראה להם אבסורד לוגי מוחלט. א־לוהים זקוק לחומר כדי לברוא עולם. רק הא־לוהים אדון הנפלאות, ענו להם חכמים ומאמינים, יכול היה לעשות את ה"אינו" – "ישנו". והנה הוקינג כאן חידש משהו עצום. לאחר המהפכה הקוונטית, אין כבר בעולם מידות ומושגים מדויקים כבעולם העתיק. עד כדי כך שאפילו ה"אין" היום אינו מה שחשבו פעם. כי לדעת הוקינג גם "אין" יכול להוליד את ה"יש" בצורה סתמית לחלוטין ולדעתו כך רצה הגורל העיוור – שהחוקיות המוכרת לנו בעולם שבו יש מאין אינו אפשרי תיעלם, וכך הופיע העולם, כי ב"אין" האמיתי אין חוקי טבע ואין נוסחאות. המסקנה מכאן היא שאין לנו כבר צורך בהיפותזת הבריאה. במילותיו – יש במציאות "ארוחות חינם" והסדר בעולם הוא אחד מהם.
מרשים! אך הדבר נראה בעיניי כלהטוט של רב־מג ותו לא, המציג כל טענה או קביעה מדעית אבסורדית כאפשרית מבלי צורך לדין וחשבון המקובל בעולם המדעי. קוראיי היקרים! את הספר של הוקינג קראתי מזמן. אודה שהספר אינו קל לקריאה והגעתי למסקנה שאני חייב לקרוא אותו שוב, לאור מה שהבנתי. אם הבנתי נכונה אנו עומדים בפני דיון פילוסופי חשוב עד למאוד. אבקש את סליחתכם ואחזור לנושא כאשר אהיה בטוח שאיני טועה.
*
הערת שוליים לסיום. האם הכול תוצאה של מקרה או אמנם קיימת יד מכוונת? לשאלה הזאת יש השלכות קיומיות חשובות. הראי"ה קוק מנסח זאת "והעיקר היא הידיעה העולה" – ממעשה בראשית – "לְדעת ה' וחיי המוסר האמיתי". רעיון דומה הועלה על ידי עמנואל לוינס במאמרו על הגותו של רוזנצווייג בספרו "חירות קשה". לוינס העמיד זה מול זה את הדגשת רעיון הבריאה מול גישתו של היידגר, מורו הגדול, ולדעתי המתועב. היידגר דיבר על כך שהאדם "זרוק" בעולם, עמדה שהשפיעה על ההגות האקזיסטנציאליסטית. מנגד, האמונה בבריאת העולם ויצירת האדם מבטאת את העמדה המנוגדת. אין האדם "זרוק". ואם האדם אינו זרוק, אוסיף, יש חובות מוסריות, ויש אף סיכוי למצוא משמעות בחיים.
