חורף 1945 בית היתומים הרביעי בקובנה. לכאן הגיע חונה לא מזמן הישר מביתו של הגוי שהסתיר אותו. מרבית חבריו נעלמו מהגטו באקציית הילדים במרץ 1944. חונה לא התאפק, ולמרות שאחותו הזהירה ונזפה, הוא הציץ דרך הרעפים שכיסו את עליית הגג בה הסתתרו. הוא ראה את חבריו מועמסים על משאיות ונעלמים מעיניו. בימים שאחרי האקציה, שמם הגטו מילדים. חונה הוברח מהגטו. את אמו ואחותו שנשארו שם, בלעה המלחמה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היחידים שבאו לבני־ברק בגלל הטשולנט הם כלי התקשורת
– חשש להפסקות חשמל ושיבושים בתנועה: האם השלג יגיע לירושלים?
– ההסכת שיחשוף בפניכם מי היא באמת יונית לוי
לא מזמן הופיע בביתו של הגוי קצין רוסי לבוש מדים ועטור דרגות. הוא פנה לחונה ביידיש ובישר לו שעבורו המלחמה הסתיימה. תוך דקות ניתק אותו מהמקום שהיה לו לבית והביא אותו לבית היתומים הרביעי בקובנה. 
כעת, יושב חונה עם עוד ילדים ותופר כפתורים למעילים. את המעילים הכינו לילדי בית היתומים משמיכות צבאיות שנתן להם הצבא הרוסי כדי שלא יקפאו. מידי פעם מביט חונה לכיוון השער, מחכה לאמא, אולי…
לקראת סוף החורף החליטה הנהלת בית היתומים להעלות מופע של ילדי המוסד, ולרומם את רוחם של שרידי היהודים שהתקבצו בקובנה מהאזורים שכבר שוחררו מהכיבוש הנאצי. למופע נבחרו ילדים בוגרים וחונה היה צעיר מידי. הוא יושב על הרצפה ומבט בעיניים כלות בחזרות למופע ההתעמלות. כבר שעות ארוכות מתאמנים על תרגיל אקרובטיקה מרשים לסיום המופע: ילד צעיר וקליל צריך לקפוץ על כתפיהם של נער ונערה, ולפשוט את ידיו לצדדים כאווירון. שוב ושוב הם מנסים לבצע את התרגיל – ללא הצלחה.
בצר להם נחות עיניהם על חונה. מיד פניו מוארות והוא קופץ בקלילות לראש הפירמידה פושט ידיים לצדדים והנה הוא אווירון אנושי. עכשיו מובטח לו, לחונה מקום בנבחרת בית היתומים למופע וכמה הוא מאושר וגאה.
ערב המופע הגיע, האולם מלא מפה לפה. אנשים עומדים גם לאורך הקירות. איש לא מוותר על הזכות לצפות בפלא – ילדים יהודים חיים. המופע החל, הילדים מופיעים בקטעי שירה ומשחק וזוכים למחיאות כפיים וקריאות עידוד. בסיום הערב, לקול צלילי התזמורת עולים על הבמה המתעמלים, צועדים בטור ארוך ומסודר – מהנמוך בראש עד לגבוה בסוף, את הטור מוביל – צעיר, נמוך, אך זקוף וגאה – חונה.
הוא שומע היטב את רחש ההתרגשות שעובר באולם כשהוא מוביל את טור המתעמלים, ומתמתח ככל יכולתו. התרגילים בוצעו בהצלחה, ובסיום – תרגיל הפירמידה האנושית, והאווירון הצעיר שמתנוסס בראשה. ושוב, לקול צלילי התזמורת, יורדים מהבמה. אלא שהפעם בסדר הפוך, הגבוה ביותר מוביל וחונה הקטן מאסף. לשניות בודדות חונה נותר לבד על הבמה. לצד מחיאות הכפיים הסוערות הוא זוכר היטב את קולות הבכי – בכי של התרגשות שגואה באולם למראה ילד יהודי צעיר וחי.
מי אני?
חונה – אלחנן רובין, שריד יחיד ממשפחתו נולד ב-1938 בקובנה. בן לזלדה ומנחם-מנדל. אח לרבקה-ריבה שהייתה בוגרת ממנו בשבע שנים. הוא הגיע לארץ ערב קום המדינה במרץ 1947, ומאז נוטל חלק פעיל בבניינה ובתקומתה. הוא תושב רמת גן, נשוי לאריאלה – צברית ילידת תל אביב, עבד שנים רבות בתעשיה האווירית, אב לשלושה, סב לחמישה עשר, וסבא רבא ללמעלה מעשרים נינים, כן ירבו.
מיטיבי לכת
ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לליטא שהיתה באותה עת תחת שלטון ברית המועצות. הפלישה הגרמנית לליטא ולשטחי ברית המועצות האחרים, נקראת מבצע ברברוסה והיא מהווה את יריית הפתיחה לרצח השיטתי של יהודים. האם לא הושמדו יהודים לפני מבצע ברברוסה? מוות היה בן בית גם קודם למבצע ברברוסה: אלפי יהודים מתו מרעב, מקור, ממחלות, או מארועי אלימות בכל שטחי הכבוש הנאצי. אך עד לנקודת זמן זו לא נרשמה השמדה שיטתית, והמושג "שואה" טרם נולד.
בשטחי ברית המועצות 4 פעלו יחידות שהוכשרו לרצח המונים – האיינזצגרופן. יהודים נלקחו מערים ומכפרים ליערות סמוכים ונורו בבורות ירי שנחפרו זמן קצר קודם לכן. ביער פונאר סמוך לוילנה – בירת ליטא, נרצחו כ-70,000 יהודים.
אחד ממאפייני השואה בליטא, כך על פי חוקר השואה וצייד הנאצים אפריים זורוף – היא העובדה שרבים מהיהודים נרצחו על ידי שכניהם הליטאים, התוצאה של שואת יהודי ליטא היא מן הקשות והעגומות – למעלה מ-90 אחוז מיהודי ליטא נספו בשואה.
לצד נתוני הרצח, זורחים באפלה סיפוריהם של ליטאים שהצילו יהודים. אחד מהם הוא הגוי עלום השם אשר יחד עם אשתו ושני ילדיו נתנו מחסה בביתם לחונה הקטן מאקציית הילדים במרץ 1944 ועד נסיגת הגרמנים מליטא בסוף אותה שנה.
