זכיתי להיות מתלמידיו של הרב משה צבי נריה בישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה בשנה הראשונה להקמתה, ולעמוד בקשר עימו במהלך השנים. הוא היה תלמידו הנאמן של הרב קוק זצ"ל, מכנס ומלקט ומפרש תורתו, מחנך דגול, איש אמונה ומעש, פייטן והוגה, סופר, פובליציסט ואיש ציבור, ומעצב פניו של דור שלם של נוער בישיבות בני עקיבא, בישיבות ההסדר ובאולפנות. מכל אלה אגע בקצרה בשניים: ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה, ומעורבותו הציבורית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– היין של ייקבי השומרון בדרך לאיחוד האמירויות
– בית המשפט קבע: מותר למנוע העברת כספים למחבלים
– שיעור פיזור: האם לוין יוכל לדחות הליכה לבחירות?
הרעיון להקמת הישיבה עלה בסמינריון בני עקיבא שהתקיים באביב 1939 בכפר הרא"ה. המשימה אז הייתה "הגשמה", כלומר יצירת גרעיני נוער שיוכשרו להקים יישובים בארץ ברוח תורה ועבודה. בסמינריון הועלתה השאלה איך תיראה ה"תורה" בסיסמת "תורה ועבודה", בגרעין של נוער שכל תורתו באה לו מבית הספר. סוכם שאכן לפני צאתו של גרעין להכשרה עליו להכשיר את בניו לתורה תחילה, ולנוער של מכנסי חאקי קצרים וסנדלים צריך להקים ישיבה המתאימה לו.
ואכן, כעבור מספר חודשים, בעשרה בחשון תש"י, באו שלושה־עשר חברים לבית הכנסת הישן בכפר הרא"ה בראשותו של הרב נריה, ופתחו את הגמרות מסכת ביצה שנותרו שם מאותו סמינריון. כעבור חודשים מספר הצטרף הרב אברהם צוקרמן לראשות הישיבה, והכל בשיתוף עם הרב שאול ישראלי, רבו של כפר הרא"ה בימים ההם.
הימים ימי תחילת מלחמת העולם השנייה, נוספו תלמידים רבים וכנראה איש לא שילם שכר לימוד. כל העול נפל על נריה – כך קראנו לו בפשטות – שקיבל שלוש לירות מהרב פישמן־מימון בהנהלת המזרחי ו־120 לירות ממשה שפירא גזבר הפועל המזרחי, לצורך "האקספרימנט של בני עקיבא". הרב נריה נתן בקביעות שיעורים בגמרא עם ראשונים ואחרונים, תפילתו הייתה בדבקות וניגוניו ושיחותיו באפלולית סעודה שלישית חדרו ללבבות. הוא היה מעורר אותנו בשחר בניגונו "ישראל עם קדושים, קומו לעבודת הבורא", נתן אמון בבני אדם, הבין וסלח לחולשותיהם. הוא התייחס לכל תלמיד כאל בן יחיד. סח לי אחד החברים שבא מעליית הנוער ולא היה לו מאומה, שהרב נריה היה נותן לו תמיכה מדי שבוע ואיש לא ידע.
הרב נריה פעל גם להקמת ישיבה חקלאית, ולשם כך הגיע לישיבה גרעין של תלמידים שהוכשרו במקוה־ישראל. ענוותנותם של הרב נריה ושל הרב צוקרמן הביאה לשיתוף מופלא והנהגה משותפת ביניהם לאורך שנים, ומשם צמחו כל ישיבות בני עקיבא, ישיבות ההסדר והאולפנות ששינו את פני הדור.
ולעשייתו הציבורית: הרב נריה היה ציר לקונגרס הציוני בקיץ 39', קונגרס שנקטע באיבו. הוא עמד בוויכוח נמרץ עם הפרופ' ישעיהו ליבוביץ', שמתח ביקורת קשה על "היהדות הדתית לכל חלקיה, על הרבנים וראשי הישיבות, על המנהיגים ועל הפועלים, ואפילו על אנשי הקיבוץ הדתי". ליבוביץ' תקף את הרבנות הראשית בטענה כי השתמטה מלהורות הלכה בקשר לבעיות שמירת שבת בשירותי ביטחון. הרב נריה, בלשון תקיפה וחריפה, דחה את הטענות והפריך אותן. הוא עסק בשאלות של עבודה עברית בעיני הרב קוק זצ"ל, והעלה שהעסקת פועלים לא יהודים היא חילול השם, אפילו אם ההפרש בשכרם עולה על שליש.
לאחר שבית המשפט העליון הכשיר גיור רפורמי יצאו כחמישים דייני ישראל במחאה על פסק הדין, בטענה שאין לבית משפט חילוני סמכות להכריע בדבר דתו של אדם והסמכות נתונה רק לבית דין דתי. "עצומה זו שביטאה למעשה את עמדת הציבור הדתי כולו, הותקפה על ידי העיתונות ולא זכתה לגיבוי מספיק מצד ראשי המפלגות הדתיות. לעת כזאת ראיתי חובה לעצמי לקום ולחזק את מעשה הדיינים שנהגו כהלכה, ופרסמתי מאמר תמיכה במעריב", כתב. בחוברת בת עשרים עמודים בשם "חוקת התורה ומשפטי המדינה" ביסס הרב נריה עוד את השקפתו ואת דרישתו שאל לו לבית המשפט להיכנס לשום ענין הלכתי, וכי "כל חוק שמקורו הוא דתי, פרשנותו מסורה לאנשי הדת פוסקי ההלכה".
אלה דוגמאות מעטות להיותו של הרב נריה מעורב בכל הנעשה ביישוב בנוגע להתיישבות, להלכה, לתורה ולמצוות. חברותו בכנסת לא באה לשם קריירה אלא לשם חיזוק נושא החינוך, כפי שתעיד גם חברותו בוועדה זו בכנסת ישראל.
לא יצאנו ידי חובתנו בתיאור אישיותו המופלאה של הרב נריה, כל שכן בצדדים שלא נגענו בהם.
השופט צבי א' טל הוא שופט לשעבר בבית המשפט העליון
