החברה החרדית היא חברה הדוקה מבחינה דתית ושמרנית מבחינה חברתית. אך האם השמרנות שלה פירושה עמידה במקום? בניגוד לדימוי הרווח, בקום המדינה רוב החרדים התגייסו לצה"ל, רובם ככולם גם עבדו באותה עת לפרנסתם וחלק ניכר מהם חיו בשכנות לחילונים – שליש מהחרדים חיו באותה עת בתל אביב.
תהליך ההתכנסות של החברה החרדית החל בשנות החמישים במאבקים הקשורים בחינוך העולים ובגיוס בנות. החרדים גם יצאו באותה עת מן הקואליציה ועברו למגורים באזורים נפרדים, בעיקר בירושלים ובבני ברק. אך הביטוי המרכזי להתכנסות היה יצירת דור שלם של צעירים שלמדו לאורך שנים רבות בישיבות וכוללים בלי להתגייס לצה"ל או לעסוק לפרנסת ביתם. שיאו של תהליך זה היה בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, שנות השגשוג של "חברת הלומדים".
מצב זה לא יכול היה להימשך לעד מכיוון שהנגזרות החברתיות והכלכליות שלו על האוכלוסייה החרדית ועל כלל החברה בישראל היו כבדות מדי. בצעד משולב של ממשלת ישראל ויזמים חרדים נוצרו בשנים האחרונות מסגרות ייעודיות שנועדו לגרום לחרדים להשתלב מחדש בכלכלה ובתעסוקה, תוך שמירה על תרבותם הייחודית. המסגרות המשלבות הוקמו בצה"ל, באקדמיה, בהכשרה מקצועית ובהכוונה לתעסוקה והביאו לקפיצה בשיעור החרדים העובדים, גברים ונשים.
האם לקראת יום ההולדת ה-70 לישראל המטוטלת חוזרת לנקודת איזון חדשה, משלבת אך גם מכילה יותר של החרדים במדינת ישראל?
