פרשת נח: מהפכת העיור ושברה

וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם (יא, ה).

סיפור דור הפלגה, ניסיון בניית העיר והמגדל, חושף בפנינו פרויקט ההולך ונבנה תוך ריכוז כל הכוח האנושי, וכישרונו האידיאולוגי והטכנולוגי של האדם. "ירידתו" של הא־ל לראות את הנעשה פירושה שמיזם חדשני זה דורש בחינה והכרעה מה טיבו בהווה ולעתיד. בדומה לכך נקרא בהמשך על ירידתו של א־לוהים לראות את הנעשה בעיר סדום ובערי הכיכר ("אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה"; יח, כא).

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הערכות בצה"ל: המנהרה שנחשפה הייתה אמורה לעקוף את המכשול
– דעה: לא מה שחשבתם: הפייקים הכי נפוצים בעולם ההשקעות
– צפו: בין קודש לחולי: החרדים ואנחנו – על פי תהום?

מגדל בבל אינו המיזם העירוני הראשון בתורה. כבר קין בנה עיר: "וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ" (ד, יז). לכל עיר יש "שם", העיר נושאת זיכרון וייעוד. ובניין הוא לשון בן – עיר היא מפעל של בניין לדורות.

היפוכו של "בונה עיר" הוא הנווד אשר נע ונד בארץ, או ה"ער" וה"ערירי" בלא בנים. על כן אומרים אנשי הבקעה איש לרעהו: "הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (יא, ד). זוהי תגובה טבעית לטראומת החורבן שהביא המבול, שלאחריו נפרדו כל גויי הארצות והתפזרו על פני תבל. אלא שבניין עיר אינו פעולה סתמית, וערים ענקיות מייצרות בעיות גדולות. מהפכת העיור העולמית שאנו חיים בשוליה טלטלה את האנושות, ובצד הפיתוח הכלכלי, התרבותי והטכנולוגי, יצרה אתגרים עצומים בתחומים החינוכיים והחברתיים, והביאה לקיומן של שכונות עוני עצומות ופרברים שיש בהם מכל חוליי העולם ומכאוביו.

אבי הרודנים

אזכור נוסף יש ל"עיר" בפרשה; במבוא לפרשת מגדל בבל אנו נפגשים בעיר אחרת, מוכרת מאוד: "וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר [כל הנראה הפרברים הגדולים]… הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה" (י, יא). את נינוה, שהייתה אז הכרך המלכותי המרשים בכל העולם כולו, נפגוש בנבואת יונה: "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה… וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵא־לֹהִים". נינוה היא עיר גדולה, שראוי שא־לוהים, מלך העולם, ימלוך עליה. ואולם בימי דור הפלגה, מלכהּ היה נמרוד: "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה'… מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה" (י, ט־יא).

מכאן צומח הקשר בין נמרוד, שהיה אבי כל השליטים המורדים בריבונם ומדכאים כל מרד נגדם, ובין כוונותיהם של בוני מגדל בבל, כפי שניסח זאת רבי עובדיה ספורנו (יא, ד):

עצת שרי הדור היתה להמליך את נמרוד על כל המין האנושי. "ונעשה לנו שם" – דהיינו עבודה זרה שתהיה במגדל, ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה, באופן שתיחשב אלוהי האלוהים אצל כל בני האדם. ואליה ידרשו כולם. והמולך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי.

בעלי המדרש מלמדים אותנו כי בניגוד לדור המבול שהואשם בגזל, חמס והשחתה – "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ־לֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" (ו, יא) – דור הפלגה התקומם נגד הקב"ה. בניית המגדל היתה הכרזת מלחמה על הבורא, לשם סילוקו מן הארמון וירושת מקומו.

כך מנסח את הדברים האמורא רבי אליעזר, שבדבריו טמונה אמירה מוסרית־קיומית להישרדותה של חברה אנושית:

אי זו קשה – זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר אני בפלטין ולא אתה? בודאי זו קשה, שאומר לשר אני בפלטין ולא אתה. כך דור המבול, אמרו "מַה שַׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ וּמַה נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע בּוֹ" (איוב כא, טו). דור הפלגה אמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים וליתן לנו את התחתונים! אלא בואו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו, ונתֵן חרב בידה, ותהי נראֵת כאילו עושה עמו מלחמה.

…דור המבול על ידי שהיו שטופים בגזל… לא נשתייר מהן פליטה. אבל אלו על ידי שהיו אוהבים זה את זה, שנאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת", לפיכך נשתיירה מהן פליטה.

"וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר". זהו עונשם של הבונים, הניתן במידת הרחמים, בשם הוי"ה, מול עונשם של בני דור המבול הניתן במידת הדין – בשם א־לוהים.

בין נינוה למוסקבה

את נפילת המגדל העולמי הזה, שכולו הפיכת האדם לא־לוה ודיכוי הרוח האנושית החופשית, היטיב לתאר הנביא ישעיהו (יד, יב־יג): "אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם הֵילֵל בֶּן שָׁחַר… וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵ־ל אָרִים כִּסְאִי… אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן". העולם הכיר ערים אל־אנושיות אלה שבראשן עומדים אלילי אדם, מנהיגי־על ושמש העמים, כמו נינוה, ברלין או מוסקבה.

גם בפרשות הבאות תסב התורה את ליבנו ליצירות העירוניות על עולמן התרבותי־מוסרי, במאבק בין סדום ל"ירושלים". הנביא צפניה יאמר על נינוה: "זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (ב, טו), והוא מוכיח את ירושלים במילים "הוֹי מֹרְאָה וְנִגְאָלָה הָעִיר הַיּוֹנָה" (ג, א). ללמדנו שבניין עיר תורה גדולה היא. תורת כל הציוויליזציה, תורת האמונה ותורת השם.

את הלימוד הנדרש מן הפרשה העגומה הזו מסכם גם הנביא ישעיהו: "כִּי יוֹם לַה' צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם… וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה… וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" (ב, יא־טז). אז תשוב האנושות כולה לדבר בשפה אחת: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" ( צפניה ג, ט).