כשחז"ל רצו לשפוט את השופטים

בתקופה האחרונה אנו עדים למאבק הולך וגובר סביב המערכת המשפטית. מצד אחד של המפה הפוליטית מייחסים למערכת המשפט קדושה יתרה ודוחים כל אפשרות של ביקורת; מהצד השני מוצאים בה פגמים רבים, ניגודי אינטרסים והטיות פוליטיות,

מסתבר שדילמות אלו אינן חדשות כלל, וכבר חז"ל עסקו בהן. ספר דברים מדגיש את היושר הנדרש מהעוסקים במשפט – הן בתיאור מינוי השופטים על ידי משה, והן בפרשת "שופטים ושוטרים תתן לך". גם הנביאים עוסקים בכך רבות, ועל כך קראנו למשל בהפטרת השבת שלפני תשעה באב, "חזון ישעיהו". לפסוק אחד מנבואה זו מתייחס המדרש, ואותו אביא בפניכם.

הקיסם והקורה

מגילת רות פותחת בפסוק "ויהי בימי שפוט השופטים". על פסוק זה מוצאים אנו דרשת חז"ל מעניינת:

אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב "ויהי בימי שפוט השופטים"? דור ששופט את שופטיו. אומר לו [השופט]: טול קיסם מבין שיניך, אומר לו [בעל הדין] : טול קורה מבין עיניך; אמר לו [השופט]: כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים, אמר לו [בעל הדין]: סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם".

דברים אלה של רבי יוחנן שני פירושים ניתנו להם. את הפירוש הפשוט, כפי שאולי רובנו מבינים, נוקט המדרש בבראשית רבה (מב, ג). מדרש זה מבין את דברי רבי יוחנן כתלונה וביקורת על העם, שאיננו מוכן לקבל את מרותם של השופטים:

כך בימי שפוט השופטים, היה אדם מישראל עובד עבודת כוכבים והיה הדיין מבקש להעביר עליו מדת הדין, והיה הוא בא ומלקה את הדיין, אמר [בעל הדין]: מה שבקש לעשות לי [השופט], עשיתי לו. אמרו: אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם.

לפי הבנה זאת, "הקורה" שמזכיר בעל הדין כנגד השופט לא באמת קיימת; השופטים ישרים, והקורה נמצאת רק בדמיונו של הנשפט או ברטוריקה שלו. ועל כך אומר המדרש: אוי לו לדור שאינו מכבד את שופטיו, אוי לו לדור שהאנרכיה שולטת בו.

לעומת זאת, מדרש זוטא על רות (א,א) מפרש את רבי יוחנן באופן מפתיע יותר:

ויהי בימי שפוט השופטים – דור שהיה שופט את שופטיו. היה הדיין אומר לאדם טול קיסם מבין שיניך, והוא אומר לו טול קורה מבין עיניך. יותר תועבות עשה השופט משאר העם.

מדרש זה מתאר אף הוא טרגדיה, אך כאן הטרגדיה נעוצה בעובדה הפוכה למתואר בבראשית רבה; המציאות המתוארת היא שהשופטים אינם עומדים ברמה המוסרית הנדרשת. ועל כך אומר מדרש רות זוטא: אוי לו לדור ששופטים לא ראויים שולטים בו, אוי לו לדור שנכנע לשופטים מושחתים, אשרי הדור השופט את שופטיו.

גלגולו של משוב

אך מה באמת לימד אותנו רבי יוחנן? לדעתי, את שני הדברים גם יחד. המדינה אכן חייבת לשפוט את אלה הממאנים לקבל עליהם את פסק הדין של השופט. עבירה זאת מכונה בחוק "ביזיון בית המשפט", ועל כך מעניש הוא בחומרה. אולם מדוע רק במערכת המשפטית? אולי גם במערכת הצבאית והמדינית? גם על סרבנות צריך לדון בחומרה, וגם על מה שאולי קרה מזמן ועבר ללא כל תגובה משפטית – ניהול משא ומתן בלתי אחראי עם אויב ללא הרשאה מפורשת. כל אלו פירושם אנרכיה; גם הם ביזיון הדמוקרטיה.

אולם המציאות מסובכת יותר. פעם נהוג היה משוב של עורכי הדין השופט את השופטים ועוסק בדרכי התנהלותם, במידת ההכנה שלהם לדיון ובהתנהגותם באולם בית המשפט. השופטים לא אהבו זאת. אמנם כן, כמי שקיבל במשך שנים רבות דפי משוב מתלמידיו, יכול אני לקבוע שלא תמיד משפטם הוא משפט צדק. אדרבה, עם ניסיון השנים ניתן ללמוד לשפוט את המגיב לפי המשוב האנונימי. כך יכולתי אני לשפוט את "שופטי השופטים", ולמרות זאת הם גם שופטים אותי, והרבה יש ללמוד גם ממשפט זה, אף אם הוא מעוות.

הביקורת ההדדית היא אחד הממדים של חלוקת הרשויות, וגם מערכת המשפט והשופטים צריכים לעמוד לביקורת ולתקן את הדרוש תיקון. האמנם הכול שפיט חוץ ממערכת המשפט עצמה? המשוב הצנוע שהיה נהוג, עסק בדברים שניתן לכנותם פורמליים וצדדיים. ואולם רבי יוחנן, לפי הבנת מדרש רות זוטא, דורש ביקורת כנגד מערכת המשפט בעניינים מהותיים הרבה יותר.

ולסיום רוצה אני להתייחס לבית משפט קצת אחר. מתחילת יולי 2002 החל לפעול בהאג בית הדין הפלילי העוסק בפשעים בינלאומיים, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. כעת עומדים אנו ומחכים ששופטי בית הדין הזה ישובו מחופשתם ויחליטו האם אנו עומדים להישפט על "פשעי מלחמה" של "הכיבוש". עובדה זאת מעוררת בנו מחשבות נוגות. הסינים לא יישפטו על מחיקת התרבות הטיבטית, וכך גם מדינות התומכות בארגוני הטרור הפועלים נגדנו. האנטי־ישראליות והאבסורד זועקים לשמיים.

וכאן שטוחה בקשתנו הצנועה לאנשי המוסר והמשפט כאן בארץ: הסכנות האורבות לחיינו בישראל ברורות לכולנו. אל תוסיפו לבעיות הגב שלנו את קש המוסריות הבינלאומית בעניינים כאלו ואחרים, כמו "איחוד משפחות" שהכניס עד היום לארץ לא מעט תומכי טרור. האמנם החלטות אלו הן משפט צדק, או רשת עכביש של מלכודות קפקאיות שאנו עלולים להילכד בה?