פרשת בלק: כישלון מבחירה חופשית

פרשת בלק מפגישה אותנו בצורה חזקה ונדירה עם נקודת מבט חיצונית על עם ישראל. יש לנו הזדמנות להתבונן על עצמנו מבעד לעיניו של בלק החרד מפני העם שהתיישב לצידו, ומבעד לעיניו של בלעם המתחבט כיצד עליו לנהוג.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ספרים במספרים: הטוב, הרע והמוזר שיצאו לאור ב-2019
– במקום להגדיל תורה, הרבנות רוצה לשמר היררכיה חברתית
– המנהיגות, המסורת הימנית וסלידה מהשמאל: מקורות ההערצה לנתניהו

המדרש הראשון על הפרשה לוקח אותנו לעוד התבוננות אפשרית, והיא התבוננות משווה. הוא מעמיד את תנאי הפתיחה של המואבים כשווים לאלה של ישראל, ומתוך כך מעמיק את הבנתנו על המתרחש בפרשה.

וירא בלק בן צפור – זה שאמר הכתוב "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט". לא הניח הקדוש ברוך הוא לעובדי כוכבים פתחון פה לעתיד לבוא, לומר שאתה ריחקתנו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לעובדי כוכבים (במדבר רבה, בלק כ, א)

הגויים עלולים לטעון שאת ריחוקם מהקב"ה יצר הוא, שהרחיק אותם ממנו. בכך הם מסירים מעצמם את האחריות לניכור הזה, רואים אותו ככפוי ולא בחירי. כדי לבטל מראש את היכולת לטעון טענה כזו, יצר הקב"ה משוואה בין עמי העולם לעם ישראל, ונתן לכולם מלכים, חכמים ונביאים. זוהי השכבה המנהיגה שבכוחה לתת את הייחוד ואת הכיוון לעם כולו. השוואת התנאים היא מוחלטת ושלמה. המדרש פותח את הפרשה בפסוק מספר דברים המביע שלמות מלאה של צדק א־לוהי: "תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט". הקב"ה פועל באחידות ובכוליות, מתוך כוחו האדיר והמלא של המשפט.

תמיד אפשר לבחור

השוואה כזו היא העמדה מרכזית מאוד של עניין הבחירה החופשית. ישנם מצבי חיים שבהם מרכיבים רבים מעצבים את המצב הנתון. התחושה היא שאין לנו הרבה ברירה, שהנתונים מכתיבים לנו את ההתנהגות, את מצב הרוח או את היחס. תחושת המסוגלות והיכולת לבחור עלולות להיחלש מאוד. הדבר המעניין הוא שאם נשווה תגובות של בני אדם שונים לאותה סיטואציה בדיוק, נראה לרוב כי היכולת לבחור ממשיכה להתקיים תמיד, גם אם היא חלה רק במה שנראה לנו כדברים "קטנים". לפעמים דווקא הצרת האפשרויות וצמצומן, מביאים להעמקה ובירור של נקודת הבחירה: מהם בדיוק הערכים החשובים לי? על מה אתעקש? כיצד אתייחס אחרי שמשהו יקרה? וכן על זו הדרך.

המדרש ממשיך עם דוגמאות:

העמיד שלמה מלך על ישראל ועל כל הארץ, וכן עשה לנבוכדנצר; זה בנה בית המקדש ואמר כמה רננות ותחנונים, וזה החריבו וחירף וגידף, ואמר "אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב" (ישעיהו יד). נתן לדוד עושר, ולקח הבית לשמו; נתן להמן עושר, ולקח אומה שלימה לטובתה.

כל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד משה לישראל, ובלעם לעובדי כוכבים. רְאֵה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים; נביאי ישראל מזהירין את ישראל מן העבירות… ונביא שעמד מן הגויים העמיד פירצה לאבד את הבריות מן העולם… לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סילק הקדוש ברוך הוא רוח הקודש מעובדי כוכבים, שזה עמד מהם ורְאֵה מה עשה.

הקב"ה מעניק את המלכות, וכל מלך עושה כרצונו לטוב או לרע. כך גם הוא נותן גדולה וחוכמה בישראל ובגויים באופן שווה, ואפילו את היכולת לדיבור ישיר ואינטנסיבי של נבואה הוא מחלק שווה בשווה בין אומות העולם. כשנתוני הפתיחה שווים כך, נושא הבחירה החופשית בולט מאוד.

דף לא חלק

הבחירה החופשית של האדם היא יסוד חשוב, הנושא בחובו כמה שאלות בעלות משמעות גדולה. הרמב"ם בהלכות תשובה אומר כי לכל אדם יש יכולת להיות כירבעם הרשע או צדיק כמשה רבנו. מנעד האפשרויות הקיצוני הזה, מלמד על אמון מוחלט באדם וביכולתו לעצב את חייו. בבית מדרשו של הרמב"ם לא ישאלו למעלה את ר' זושא מדוע לא היה זושא, אלא מדוע לא היה משה רבנו.

הפילוסוף הצרפתי סארטר קובע ש"הקיום קודם למהות" ("האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם"). האדם הוא מה שהוא עושה מעצמו. אין בו אף דבר אפריורי או ראשוני, בסיס הקיים בפני עצמו, מהותי לו. האדם נעשה מי שהוא על פי סך בחירותיו ומעשיו, ואין דרך להגדירו מראש. במובן הזה האדם הוא עניין מתהווה, אירוע מתגלגל. אם האופן שבו האדם מתקיים ובוחר קודם למהותו, הרי שהבחירה היא הדרך לקיום ה"עצמי". ה"אני" שלי הוא מה שאני בוחרת לעשות. למעשה אין לי ברירה אלא לבחור, ובכך לחיות.

בלשונו העזה הוא אומר: האדם נדון לחירות. הדוגמה שהוא נותן היא צעיר צרפתי שאחיו נהרג במלחמה, אביו בגד בעמו ועבר לנאצים, והוא נשאר יחידי עם אימו החולה. הוא מתלבט האם להישאר עימה בבית, או להצטרף ללוחמים ולסכן את חייו. הבחירה שיעשה אותו צעיר לא רק תגלה ותחשוף מי הוא; היא תיצור אותו, את מהותו!

זו עמדה קיצונית במובן של העמדת כל ישותו של האדם על הרגל האחת של בחירה חופשית. ודאי שהחיים מזמנים מזה ומזה – נתוני פתיחה שחלקם פשוטים וטובים וחלקם מאתגרים וכואבים, וגם את הכוחות לבחור מי נהיה מתוך נתוני הפתיחה האלה. הדף שלנו לא חלק אף פעם, אבל גם עם הרישומים שעליו, הוא מותיר מקום ומשמעות לבחירות שנעשה.

המדרש מעמיד פה פרספקטיבה השוואתית שמחדדת את חשיבותה של הבחירה. יש נבואה בגויים, אבל הדבר הזה כשלעצמו לא משנה הרבה. זהו רק נתון פתיחה. מה שמשנה הוא הבחירה האנושית, היוצרת את המהות. נתוני הפתיחה יכולים להיות תומכי טוב וחיים או חלילה מושכים אל הרע, אבל הם קובעים רק את גודל הניסיון שבו מצוי האדם, ולא את ההכרעה היוצרת את מהותו.

הגמרא אומרת שאדם שנולד במזל מאדים יהיה שופך דמים, באחת מהדרכים הבאות: רופא, שודד, שוחט או מוהל. הפער בין שודד לרופא, שוחט או מוהל, הוא כפער בין "שתום העין" ל"גלוי עיניים": הבחירה הקטנה והמשמעותית להיות האדם שאתה.