פרשת בלק מעוררת פליאות רבות. נזכיר כמה מהן: הכיצד נקראת פרשה על שם בלק, גוי רשע, ששכר את בלעם הרשע לקלל את עם ישראל? הואיל והפרשה נקראת על שם גוי רשע, אם כן מדוע איננה נקראת פרשת בלעם, שהוא לכאורה דמות מרכזית יותר מבלק בפרשה? כיצד ייתכן שאנו אומרים דווקא את דבריו של בלעם הרשע "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" בכל בוקר כאשר אנו נכנסים לבית הכנסת?
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– קהילת הממתינים באתיופיה לנתניהו: קיים את שהבטחת
– אם בנט לא ייזהר, לא תשאר לו מפלגה להלחם למענה
– תרבו באהבה: עם נוצר וארץ קמה ושפה אשר נרדמה
כתב ה"ברכת אברהם" כי מצינו פרשיות נוספות בתורה שנקראו על שם אנשים: נח, חיי שרה, יתרו, קרח, ופנחס. כולם אנשים גדולים. אולם לקרוא פרשה על שם גוי רשע? הכיצד? והרי כתוב במשלי (י, יז) "ושם רשעים ירקב". ואם מותר לקרוא על שם גוי רשע מדוע שלא תיקרא הפרשה על שם בלעם הרשע, שרבים מפסוקי הפרשה הם מנבואתו ועליו נאמר בזוהר (חלק ב, כ"א, ע"ב) "אמר רב דימי והא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ואמר רבי יהושע בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ומנו בלעם" וכן מובא בספרי על דברים (לד, י) "ולא קם נביא בישראל כמשה אבל באומות קם ואיזה זה בלעם בן בעור".
ומבאר ה"ברכת אברהם" את הזכות שבגללה זכה בלק לפרשה על שמו על פי הגמרא (סוטה, מז, א) "… והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה שבשכר ארבעים ושניים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות". ומסביר רש"י "זכה ויצתה ממנו רות- שיצאו ממנה דוד ושלמה שהרבו להקריב קרבנות אלמא זה היה שכרו".
באנציקלופדיה דעת מובא שכבר בסידור "רב עמרם גאון" כתב שיש לומר תפילת "מה טבו אהליך" לפני הכניסה לתפילת שחרית בבית הכנסת. הפסוק הראשון בתפילה זו ""מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" (במדבר כד, ה) מקורו בברכה שברך בלעם הרשע את ישראל בעל כורחו, למרות שנשכר ע"י בלק לקלל. רש"י (שם) מביא שני פירושים: האחד – "מה טובו אוהליך יעקב – על שראה פתחיהם שאין מכוונין זה מול זה", … השני – "דבר אחר מה טובו אהליך – מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן, שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם. משכנותיך ישראל – אף כשהן חריבין, לפי שהן משכון עליכם, חרבנן כפרה על הנפשות".
הגמרא במסכת סנהדרין (קה, ב) מביאה: "אמר רבי יוחנן מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות" וממשיכה הגמרא (שם) "… אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר"… ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך…" (דברים כג, ו)". עינינו רואות כיצד בתי כנסיות ובתי מדרשות באלפיהם וברבבותיהם מלווים את עם ישראל בכל תפוצותיו לאורך אלפי שנים ולא עוד אלא שהם פרים ורבים מאז תקומת עם ישראל בארצו. הברכה המופלאה הזו שנשתמרה זכתה להיות המשפט הפותח את תפילת שחרית בבואנו לבית הכנסת.
נתפלל לשי"ת שיזכנו שכל בתי ישראל יהיו "מקדש מעט" בדומה לבתי כנסיות ובתי מדרשות ויתקיים בכולנו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח).
הכותב הוא ראש ראשות המחקר במרכז האקדמי לב
