קשה היה למלא את החלל שהותיר אחריו שמואל בלקין, שכיהן כנשיאה השני של ה"ישיבה אוניברסיטה" בעשורים המרכזיים של המאה ה־20. בלקין הביא לתנופה אדירה של המוסד. הוא הקים בו פקולטות חדשות (רפואה, משפטים ועוד), הרחיב אותו, והפך את הישיבה אוניברסיטה למוסד אקדמי מרכזי, אשר הכשיר רבים מבניה של האורתודוקסיה למקצועות מחקר ועיון. לצד כישרונו הניהולי, בלקין היה בנוסף תלמיד חכם גדול, שזכה להכרה מצד גדולי הרבנים ביבשת אמריקה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– נשיא הפדרציות היהודיות: לא הרגשתי כתף קרה מישראל בעקבות הקורונה – להיפך
– הרב ד"ר דניאל הרטמן: "העם היהודי אינו הנכס הפרטי שלי"
– המכון הירושלמי שמייצר פרסים בינלואמיים
לא פחות מכך היה קשה למלא את החלל שהותיר אחריו הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שעמד בראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן בישיבה אוניברסיטה בימי נשיאותו של בלקין. ממקומו זה הפך הרב סולובייצ'יק למנהיגה הרוחני הבלתי מעורער (ולמעשה עד היום) של האורתודוקסיה המודרנית באמריקה, אשר העמיד תלמידים רבים שהפכו בעצמם לרבנים חשובים ביבשת. תחת הנהגתם של "הזוג המנצח" – בלקין וסולובייצ'יק – הפכה הישיבה אוניברסיטה לספינת הדגל של האורתודוקסיה המודרנית במאה העשרים ולמקור גאווה לכל הלומדים בה באותן שנים.
אל הנעליים הגדולות שהותירו אחריהם השניים נכנס הרב ד"ר נחום (נורמן) לאם, אשר מילא את שני התפקידים גם יחד. לאם היה הנשיא הראשון של המוסד אשר נולד באמריקה. לעובדה זו נודעה משמעות גדולה. במחצית הראשונה של המאה העשרים לא הייתה האורתודוקסיה המודרנית (והאורתודוקסיה בכלל) מבוססת וחזקה דיה כדי להצמיח מתוכה את מנהיגיה שלה, והיא הסתמכה על רבנים שגדלו באירופה. בחירתו של לאם לתפקיד, שבו כיהן קרוב לשלושים שנה, והמעמד החשוב שאליו הצעיד את המוסד בתקופתו, העידו על כך שהאורתודוקסיה המודרנית הצליחה להעמיד מנהיגות עצמאית משלה. התורה והגדולה גם יחד הצליחו להעמיק שורשים ביבשת אמריקה.
מכימיה לתורה
נחום (נורמן) לאם נולד בשנת 1927 בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין למשפחת מהגרים מגליציה. סבו מצד אמו היה הרב יהושע בוימל, תלמיד חכם מחסידות ויז'ניץ, ראש ישיבה ופוסק ידוע (בעל השו"ת "עמק הלכה"), אשר היגר לאמריקה ב־1920. לאם, שלמד בצעירותו בישיבה החרדית "תורה ודעת", גדל על ברכי הסבא ולמד תורה מפיו.
בשנת 1945, והוא בן 18, התקבל לאם ללימודים בישיבה אוניברסיטה. באופן מפתיע ומעורר השראה, סבו תמך במעבר שלו מהישיבה החרדית לישיבה אוניברסיטה. על פי עדותו של לאם, סבו העריץ את גאונותו של הרב סולובייצ'יק, חרף גילו הצעיר באותה עת. הוא החל את לימודיו בישיבת רבנו יצחק אלחנן, ובמקביל התחיל ללמוד כימיה ראשי ופילוסופיה משני בקולג'. בשנת 1949 סיים את התואר בכימיה בהצטיינות יתרה.
לאם המשיך ללימודי מדעים מתקדמים באוניברסיטת ניו־יורק, תוך שהוא ממשיך במקביל את לימוד התורה בישיבת רבנו יצחק אלחנן. בשנת 1951 הוסמך לרבנות, ובמהלך השנים הבאות שימש כסגן־רב של יוסף לוקשטיין בקהילת ישורון בניו יורק ולאחר מכן כרב בקהילת קדימה בספרינגפילד, מסצ'וסטס. בשנת 1959 מונה לרב קהילת Jewish Center בניו יורק. לאם שימש בתפקיד הרב במקום במשך 17 שנים, עד למינויו לנשיא הישיבה אוניברסיטה.
תכנונו המקורי של לאם היה לפתח קריירה מדעית, אבל מסלול חייו קיבל תפנית כשבשנת 1960 הוזמן על ידי בלקין להצטרף לסגל המרצים במוסד ולשמש מרצה לפילוסופיה יהודית. בשנת 1966 השלים את לימודיו לתואר שלישי בישיבה אוניברסיטה, לאחר שחיבר דיסרטציה בנושא "תורה לשמה בהגותו של רבי חיים מוולוז'ין ומחשבת בני דורו" (הרב סולובייצ'יק שימש כמנחה וכאחד השופטים של עבודתו).
בתקופת נשיאותו ביסס לאם את מצבה הכלכלי את הישיבה אוניברסיטה והזניק אותה מעלה בדירוג האקדמי ביבשת. אך מעבר לכול, תרומתו המרכזית לאורתודוקסיה המודרנית הייתה בפיתוח העיסוק האידיאולוגי של התנועה. לצד המאמרים הרבים והספרים שחיבר בעצמו בתחום הזה (תורה ומדע, Seventy Faces, ועוד), לאם הקים מספר במות חשובות לליבון רעיונותיה של התנועה, ובהן הביטאונים Tradition ו־Torah U־madda וכן ייסד את ה־The Orthodox Forum, שהיווה במה לעיון במבחר סוגיות רעיונות שמעסיקות את התנועה. באמצעות קשרים שטווה עם פילנתרופים ייסד עוד תוכניות ללימודים בישיבה אוניברסיטה עצמה, שהפכה תחת ראשותו למוסד לימודים יוקרתי ביבשת.
לחיות בדרך האמצע
על פי עדותו של לאם, כבר כתלמיד בישיבה אוניברסיטה, וחרף העובדה שלמד תורה אצל גדולי תורה ומחשבה, הוא חש שאין הוא מקבל מענה מסודר לצורך שלו בניסוח השקפה שתביא להרמוניה בין עולמות התורה והמדע, הקודש והחול, שבהם היה נטוע. אין לי ספק שהעובדה שנולד באמריקה וכן העובדה שלמד תחום מדעי מובהק, בניגוד לרבותיו, הן שאחראיות לתחושות אלה.
בשנת 1969 פרסם מאמר שבו קונן על כך שאין לאורתודוקסיה המודרנית דרך רעיונית סלולה. הוא חש שהאורתודוקסיה המודרנית חיה בתודעה אפולוגטית. "אנו שולחים את ילדינו לאוניברסיטאות… אבל איך אנחנו מצדיקים את עצמנו?… צורך מקצועי! כל הקיום שלנו מבוסס לפיכך על פשרה כלכלית־פרקטית – הצורך בתואר אקדמי כדי להשיג עבודה טובה יותר", כתב.
כדי לספק מענה לצורך הזה עסק לאם רבות בניסוח האידיאולוגיה של התנועה. אחד הצעדים המשמעותיים שעשה בכיוון הזה היה שינוי שמה מ"אורתודוקסיה מודרנית" ל"אורתודוקסיה צנטריסטית". השם אורתודוקסיה מודרנית מבטא את התחומים שבהם חברי התנועה חיים ופועלים – אורתודוקסיה ומודרנה, אך אין הוא אומר דבר על הרעיון שבו הם אוחזים. לעומת זאת, השם אורתודוקסיה צנטריסטית מבטא אידיאולוגיה. הצנטריות, או דרך האמצע, היא אשר מבטאת לדעתו את רוחה של התנועה.
בהתבסס על דברי הרמב"ם טוען לאם שדרך האמצע איננה רק דרך מוסרית לאדם אלא רעיון רוחני שבו עלינו לאחוז. חיינו מורכבים. יש בנו כוחות שונים ומגוונים. אנו שותפים בעולמות שונים ולעיתים סותרים. הדבר הקל לעשותו הוא לברוח מהתמודדות ולהיצמד לעמדה אחת, עמדת קצה. אך לא זו דרך ה'. דרך ה' היא לשקול את שני הצדדים, לחיות את שניהם, ומתוכם להצמיח את דרך האמצע, שתהווה שקלול של כלל הערכים והעולמות שבהם אנו חיים. מבחוץ, ממבט שטחי, יהיו שיטענו בזלזול שיש כאן פשרנות וחלישות אופי, אולם למעשה זו הדרך השלמה והעמוקה ביותר שבה אדם יכול לחיות את חייו. המתינות המבורכת, ולא הקיצוניות המאוסה, היא אשר עושה את האדם שלם, עם כל הקושי והאתגר שקיימים בדרך הזו.
בדרך הזו צעד לאם, כשהקדיש את הדוקטורט שלו דווקא לר' חיים מוולוז'ין בעוד הוא עצמו היה בעל זיקה עמוקה לחסידות. הוא ביקש להבין את עמדת הנגד לחסידות, כדי להצמיח מתוכה את דרך האמצע. כך גם עיצב את יחסו לזרמים לא־אורתודוקסיים. הוא דחה את הגישה המתבדלת והמתרחקת מהם, מתוך הבנה שדווקא דרך זו עשויה להוביל לבסוף לקירובם לדרך תורה.
באותו האופן התייחס גם לשאלת המתח שבין העיסוק בתורה ובמדע. בהתבסס על המודל החסידי טען לאם שהאדם המאמין צריך לראות בעיסוק במדע מעין "עבודה בגשמיות". ועם זאת, כדרכו, נזהר לאם מלאמץ את המדע ללא ביקורת. "השואף לעשות הכול, לנסות הכול, לטעום מהכול, בלי שיתכוון לבחור בין החשוב יותר לחשוב פחות, יגיע ללא ספק למצב של חובבנות, ואין זו ודאי השלמות שאליה אנו שואפים", כתב. המתינות אפוא נדרשת גם כאן כדי לנסח את דרך האמצע הראויה שבין העיסוק בתורה ובין הפתיחות לחכמות כלליות.
המתינות המחשבתית של הרב ד"ר נחום (נורמן) לאם הקרינה על אישיותו. כולם זכו אצלו לדלת פתוחה וליחס מסביר פנים. האהדה שרחשו לו באה לידי ביטוי בשני ספרים שהוציאו לכבודו עוד בחייו. הקורא בכתביו ובמאמריו ייפגש במסע חיים, שעמו רבים, גם בארץ, יוכלו להזדהות בקלות – חיים של צעיר אמריקני, איש מדע, הנטוע עמוק בעולמה של התורה, המבקש רק דבר אחד: שלמות והרמוניה בעולם הרוח.
