פסח תש"ף מעלה בפנינו שאלות, קושיות ותמיהות לא שגרתיות. דווקא השורש של ש.ת.ף. מעלה בפנינו הרהורים נוגים; האם קיבלנו "צו הרחקה" או "צו אזהרה משמיים"? האם מצוות הכנסת אורחים כמוטיב כה מרכזי בפסח לא רצויה כלפי שמיא? האם משהו בהתנהלות של אירוח המשפחות המוכר והכה אהוב נעשה באופן שלא תואם את הכוונה האמיתית של "כל דיכפין ייתא ויאכל"?
ברצוני לפתוח בסיפור כמעט מיסטי מחסידות חב"ד, שמספר על האדמו"ר מנחם מנדל זצ"ל, בזמן שהיה אלמן. אחרי תפילת ערבית של חג, כל הקהל העצום שהתפלל בהיכלו של האדמו"ר התפזר איש איש לביתו, ור' מנחם מנדל שהמתין שעות עד שכל הקהל יעבור לקבל ממנו ברכת חג-שמח, נחפז לביתו ועשה את הסדר בין ארבעת קירות ביתו, ללא אף-אחד שהתלווה אליו. האיש שהייתה לו השפעה על כל העולם, על מנהיגים, האיש שנשא על גביו אלפי משפחות של חסידים, על כל המורכבות שבדבר, יושב לבדו בביתו ושואל את עצמו: "מה נשתנה?!"
אני רק מנסה לחשוב מה שהאדמו"ר חשב והקשה בליל-הסדר הזה; אולי שאלות כלפי שמיא, איך זה שאני נותן שליחויות ומייעד עשרות אלפי חסידים למטרתם ואילו אתה, הקב"ה, לא נתת לי את ייעודי, להיות אבא לבן ובת, משפחה, להם אתן את המסורת והחינוך של כל משפחה יהודית, שורשית ומאושרת. אולי הוא הקשה קושיות של "מה זה עבדות" ו- "מה זאת חירות" – עבורו ועבור חסידיו בשנות האלפיים, בתוך תוכה של תעשיית הכסף של אמריקה ועוד ועוד.
השנה, כאשר נגזר עלינו שלא לארח אורחים מבחוץ, אולי מצווה עלינו להכניס לתוכינו אורחים שלא מוכרים לנו, אולי נלמד להכניס אל עצמנו ספקטרום ענק של שאלות/ספקות שהם זרים עבורנו, שהם לא רגילים להתארח אצלנו. אולי נפתח את ההגדה ב"כל דצריך יתיי ויפסח" והמילה "צורך" (דצריך), תעלה באופן כזה שנכבד ונכיר מה הצרכים האמיתיים שלנו לחיות כבני חורין. מה ההתנהלות המוכרת לנו, מהיום-יום זר לנו ומה מההתנהלות הזאת הכרחי ועושה אותנו למאושרים ולבני-חורין.
השבוע ההודעה על ארבעת ימי סגר, עד מוצ"ש של חול המועד. זה מזכיר את השה שנלקח ארבעה ימים קודם הפסח, לעיני המצרים. תמימותו של השה מזכירה את הפסוק בתהילים: "הייתי כשה אובד, בקש עבדך". כולנו במבוכה ובחוסר וודאות בימים אלה, אבל השה יישרף על קרבו ועל כרעיו וייעשה צלי, שמשמעותו שכל השומן והדם, כולו ייאכל, שום דבר לא מיותר בו והוא, על איבריו ועל קירבו, ייאכל ויירצה לקורבן להשם. גם הטוב וגם הרע, מעורבבים בימים אלו, וכמעט אינם ניתנים להפרדה, אך אנו נחזור אל התמימות, ננסה להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו ונזעק "בקש עבדך".
יאיר אמזל, הספרייה התורנית של המרכז האקדמי לב
