פגישתם של הרב יוסף רוזין – הגאון הרוגצ'ובי והמשורר ח"נ ביאליק התקיימה בז' בטבת תרצ"ב (17/12/1932) ואמנם ארכה כשעה אחת אך הותירה רושם רב בעולם היהודי. מדובר היה בשתי דמויות מפורסמות מאוד באותם ימים ומתוקשרות מאוד, כל אחת בתחומה.
הגאון הרוגצ'ובי היה עוד בחייו תופעה בלתי מצויה. גדולי הדור ללא יוצא מן הכלל, חסידים כליטאים, ספרדים כאשכנזים, העריצו את דמותו וגאונותו ושיגרו אליו רבבות שאלות הלכתיות מכל קצווי תבל, והוא זכה לפרסום ותהילה גם מחוץ לעולם התורני, ואף מחוץ לעולם היהודי. בעיתונות של אותה תקופה מתואר כיצד היו תיירים מגיעים אל ביתו בדווינסק להביט ולהציץ אל הפלא, חלקם אף מוציאים מצלמה ומתעדים את הרגע, משל היה זה אתר תיירותי. ראיונות עיתונאיים התפרסמו עם הרוגצ'ובי, כשהכותבים מתארים את דמותו, עוד בחייו, כדמות פלא.
כך כתב הרב אברהם גודין, אחד ממקורביו של הרוגצ'ובי, בזיכרונותיו:
מי שראה את הגאון הרוג'צובי אפילו פעם אחת, המבט העמוק של אותו ענק־תורה נחרט בזכרונו לנצח. הגאון היה נראה ברחוב לעתים נדירות – וכל פעם דמותו עוררה תשומת לב וענין רב אצל כל העוברים, יהודים כמו לא יהודים, להבדיל.
גם רבי חיים קריזוויריט, רבה של אנטוורפן, תיאר כיצד התקבל הרוגצ'ובי על ידי הקהילה היהודית בוורשה שבפולין, בעת שביקר במקום:
אין לתאר את הכבוד שעשו לו בהגיעו לוורשא. זקני וורשא התבטאו אז, שמתקופת הגאון רבי עקיבא איגר, שביקר בוורשא, לא ראו מפגן כזה של כבוד התורה. שטיחים נפרסו מתחנת הרכבת עד מקום האכסניה שהוכנה לו מבעוד מועד.
לחתוך שני איינשטיינים
התיאור הראשון והאותנטי ביותר לפגישת השניים מצוי בעיתון "דואר היום" (10/1/1932, ב' בשבט תרצ"ב). תחת הכותרת "ביאליק נוסע בלטביה" שסקרה את מסעו של ביאליק בלטביה פרסמה העיתונאית רחל שמחונית כתבה על תחנות המסע, בהן העיר דווינסק, תחת כותרת הביניים – "ביאליק אצל הגאון הרוגטשובי":
בז' טבת בא ביאליק לדבינסק. אלפי איש באו לקדם את פניו. כל תלמידי בתי הספר, כל ההסתדרויות וכל העסקנים באו לבית הנתיבות לראות ולברך את ביאליק. קבלת הפנים היתה נהדרה מאד. ביאליק בא אל ילדי דבינסק ויספר להם על החיים בארץ ישראל, על החנוך, חגים וקבלת השבת בארץ ישראל. הרושם היה אדיר וחזק.
בדבינסק ביקר ביאליק את הגאון הרוגטשובי וישוחח אתו שעה אחת. הגאון קם והכריז כי ביאליק למדן הנהו. וביאליק מצדו הגיד כי הגאון הרוגטשובי הוא גאון תקופתנו. מרוגטשובי אחד יכולים לחתוך שני אינשטינים. לו יכלו להשתמש בגאונותו היו מעשירים את המדע העברי בעשרות כרכים גדולים, ויכלו ליצור תרבות גדולה.
את הגאון הרוגטשובי צריכים להושיב בירושלים ולהשתמש בידיעותיו העשירות לטובת המדע העברי – הרב קוק הוא דמות מוסרית גדולה, גדול הדור, הרוגטשובי יחיד הדור – רכוש תרבותי גדול! יחיד במינו הנהו!
בעיתונים אחרים "שודרגה" אמירתו של ביאליק ונאמר כי מהרוגצ'ובי ניתן לחצוב "עשרה איינשטיינים". כך בעיתון "דבר" בתאריך 17/4/1935, י"ד בניסן תרצ"ה, שמוסיף ציטוט מפיו של ביאליק על הרוגצ'ובי:
הייתה זו פגישה מיוחדת במינה, פגישה של הלכה ואגדה. ביאליק הגדיר אחר כך, בשיחה עם כותב הטורים האלה, את הגאון הרוגצ'ובאי בזה הלשון: הגאון הרוגצ'ובאי הוא אוניקום (יחיד במינו. י"ב) יקר מציאות, מנגנון יקר מציאות, הוא הוא החד בדרא, הגאון הרוגצ'ובאי אפשר לגזור ממנו עשרה איינשטיינים. אילו היו מנצלים את הסגולות הנדירות של הגאון אפשר היה להעמיד היסטוריה שלמה של התרבות היהודית, אפשר לשאוב מן הרוגצ'ובאי מה שבאקדמיות שלמות לא ייתנו אלא בקושי.
גם מקורביו של הרוגצ'ובי תיעדו את קיומה של הפגישה עם ביאליק בזיכרונותיהם, תיעוד שיש בו גם כדי להעשיר במידע על המפגש ועל מה שהתרחש בו ולאחריו.
ר' ניסן גורדון פרסם מאמר בעיתון יהודי־אמריקאי ובו תיאר את זיכרונותיו של הרב פנחס טייץ, שהיה מבאי ביתו של הרוגצ'ובי. הוא כותב כיצד בשנות העשרים הגיע ביאליק לדווינסק לצורך ענייניו, ובתור בחור ישיבה בוולוז'ין לשעבר הוא לא ויתר על ההזדמנות להיפגש עם הרוגצ'ובי.
כשהוא נכנס אליו לחדר לימודו, ביאליק שאל אותו מה היה הבגד היהודי הלאומי בימי התנאים והאמוראים, ועוד קודם בזמן הבית. לא עבר הרף עין, והרגצ'ובי מנה 36 סוגי בגדים, מיוחדים לגברים ומיוחדים לנשים.
ביאליק לא שילם
העיתונאי והסופר נח זבולוני, שהתגורר בדווינסק והיה מבאי ביתו של הרוגצ'ובי, פרסם גם הוא בזיכרונותיו את אותה פגישה וציין כי הרוגצ'ובי העניק לביאליק כמתנה את ספרו המפורסם "צפנת פענח".
בשהותי בדוינסק כאמור הייתי מבאי ביתו של הרוגצ'ובר מדי יום ביומו במשך שנה. הרוגצ'ובר סיפר לי על ביקורו של המשורר חיים נחמן ביאליק בדוינסק. המשורר והרוגצ'ובי קיימו ביניהם שיחה על דא ועל הא… הרוגצ'ובר נתן לביאליק את ספרו "צפנת פענח". המשורר הודה על המתנה ונפרד ממנו.
למחרת הביע הרוגצ'ובר תרעומת בפני בני ביתו על ביאליק על שלקח ספר ולא נתן תמורה עבורו, באמרו: הלכה היא "דבר תורה מעות קונות"… לא חשוב, הוסיף רבה של דוינסק, כמה שייתן, אבל דברי תורה אינם הפקר… כשנודע הדבר לביאליק מיהר אליו והתנצל בפניו.
בסיקור בעיתון "דואר היום" יוחסה לרוגצ'ובי התבטאות כי ביאליק הנו "למדן", אך עובדה זו הוכחשה באופן נמרץ על ידי הרוגצ'ובי, ובמענה לאחד ששאל אותו על כך, השיב:
אני לא אמרתי עליו שום גדר של שבח, וכל שכן חס וחלילה תואר למדן, חס וחלילה לא תהא כזאת בישראל. רק היה אצלי עם איזו מהמונם… מדבר פטומי מילין בעלמא, ואני חס וחלילה לא מהם ולא מהמונם ולא נח בהם.
איך שלא יהיה, מסתבר כי פגישה זו הייתה משמעותית, לכל הפחות מבחינה ציבורית, עד כדי שהסעירה את הדמיון גם שנים רבות לאחר מכן, באופן שגרם ל"תוספות" ו"שידרוגים". תקוותי שכעת יואר רגע זה מההיסטוריה באור הנכון והראוי לו.
