←רבי יצחק, האמורא הארץ־ישראלי הגדול, ביטא את הופעתו של אברהם בהיסטוריה במשל (בראשית רבה לט, א):
"ויאמר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ… אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?! הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?! הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם.
את המשמעות הפשוטה של משל זה נוכל אולי להבין על ידי משל נוסף: אנו הולכים לבקר חברים ואין אנו בטוחים שנמצא אותם בביתם. דרך החלונות רואים אנו אורות דולקים ומסיקים שמישהו בבית. דבר דומה הרגיש אברהם. העולם הוא בירה – ארמון ענק ויפה. הסדר והחכמה המופלאים שבו הביאו אותו להסיק את מה שמתחייב – שיש אדון לבירה והוא מקור הפלאות שלהם עדים אנו בעולם. לרעיון בסיסי זה, האמונה בבורא העולם, מגיע אברהם אחרי דורות ששכחו והשכיחו, שפנו אל האלילות או אל הצד השני – הכפירה.
טביעת אצבעות בבריאה
זו הייתה דעתם של הפילוסופים היהודים בתקופה הקלאסית: התגלות הקב"ה באה בעקבות חיפוש האדם את האלוהים. כך מתאר זאת הרמב"ם בהלכות עבודה זרה (א, ג): "איתן זה [אברהם] התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה: הייתכן שהעולם לא יהיה לו מנהיג… ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם א־לוה אחד והוא מנהיג… ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו וידע שכל העולם טועים".
אכן, הרמב"ם וכן פילוסופים אחרים האמינו שהאדם יכול למצוא את טביעת אצבעותיו של הקב"ה בעולם אם הוא יחפש ביושר ובתמימות. אמנם הרמב"ם פיתח את רעיונותיו אלו לאור הידע החלקי, ובמידה רבה המוטעה, שהיה ברשות המדע של דורו, אולם מפליא הדבר שהעיקרון המרכזי שלו נשאר לא פחות רלוונטי גם היום. על פי המדע המודרני, המתמטיקה והפיזיקה של העולם שבו אנו חיים נמצאות בשיווי משקל מופלא ועדין ביותר, כך שמתאפשר לבעלי החיים להתפתח ולשרוד. שינויים קטנים מאוד בקבועים הפיזיקליים ובגורמים אחרים לא היו מאפשרים זאת. זה נקרא העיקרון האנתרופי, והוא לא פחות מאשר פלא!
ואכן, רעיון זה בוטא כבר על ידי הרמב"ם, בעזרת הכלים המדעיים ה"מיושנים" שהיו ברשותו: הוא טען שנתונים מסוימים שהכיר על פי מדע תקופתו מצביעים על כך שהעולם נברא. כך למשל הוא חשב שפרטי מסלולו של כדור הארץ, הנראים מקריים, קובעים את עונות השנה ומאפשרים את החיים על כדור הארץ.
בימינו היה הרמב"ם בוודאי מתעמת עם אלה שהיו טוענים: הגינה אינה מתוכננת, בעלי החיים יתאימו את עצמם לכל (או כמעט לכל) גינה, ויפתחו את התכונות שייראו כאילו הדברים תוכננו מראש. אמנם כן, מתאר אני לי שהפילוסופיה של הג'וקים מורה שבני האדם קיימים אך ורק כדי להכין להם זבל, ולפעמים מהרהר אני מי אמר שזה לא נכון. אמנם כן, האבולוציה היא עובדה חשובה, ולמרות זאת קודם לה העיקרון האנתרופי שלפיו הפיזיקה היא כזו המאפשרת את האבולוציה והחיים. ולאור זאת, אלו שאינם רוצים לקבל את הבריאה נדחקים לטענות לא טריוויאליות כמו זו שעולמנו הוא אחד מאין ספור עולמות שבמקרה הצליח. איש באמונתו ובקוצר־ראייתו יחיה. העולם אמנם מונהג על ידי מערכת חוקים פיזיקלית וביולוגית, אבל עצם הופעתה וקיומה של מערכת זאת היא פעולה של חכמה ורצון המצויים מעבר לטבע. אם נרצה זוהי פירושה של הברכה הקלאסית: "שהכל נהיה בדברו".
חיפוש בעולם המשמעות
זהו ממד אחד של חיפוש אחרי מנהיג הבירה. אלא שקיים ממד נוסף, שכדי להבינו אבקש מכם להתלוות אליי בניסוי מחשבתי מדע־בדיוני. נניח שמגיע לכדור הארץ יצור מפלנטה רחוקה, מדען מתקדם, שהביא איתו את שלושת עמודי התווך של המדע: אנציקלופדיה מושלמת, מחשב־על וגלאים מתוחכמים המסוגלים לקלוט ממרחקים את כל הנתונים הדרושים על אובייקט החקירה. נניח שחלליתו של מדען זה מגיעה לכאן ביום הזיכרון לחללי צה"ל והוא משקיף עלינו. מדען־העל מפעיל את מכשיריו, והנה נשמעת סירנה, המכוניות נעצרות, הולכי הרגל מפסיקים ללכת, כאילו הם חלק בתזמורת מתואמת מראש. איש החלל שואל תמה – מה זה ועל מה זה?
מחשב העל אוסף את הנתונים, ועונה: "המכונית נעצרה בגלל שהנהג לחץ על הבלמים, ואחר כך סגר את המעגל החשמלי המפעיל את מנוע הרכב". וזאת למה? המחשב יענה בהתבססו על משוואות חילופי האנרגיה. חלק מהאנרגיה שהייתה קודם מאוחסנת בגופו הפכה אנרגיה כימית, הפעילה אנרגיה חשמלית שהפכה לאנרגיה מכנית ועצרה את המכונית. ואם תרצה, מוסיף המחשב, אוכל לתת את תולדות השינויים האנרגטיים אחורנית ככל שתרצה. כל תשובותיו של המחשב נכונות, אך הן חסרות משמעות. כי ההסבר נמצא בקומה שמעל לנוסחאות הפיזיקליות. יש מציאות מעבר לפיזיקה ולביולוגיה הנמצאת בעולם המשמעות, האידיאות והסמלים והיא יכולה להצביע על מנהיג לבירה.
אולם בעולם החסידות פירשו את המשל אחרת. בעל ה"שפת אמת", בשם זקנו ר' יצחק מאיר, מפרש את הביטוי "דולקת" מלשון "כִּי דָלַקְתָּ אַחרָי" (בראשית לא, לו), דהיינו רדפת אחריי. הרעיון בנוי על האינטואיציה שהאדם, במרוץ חייו ובשאיפתו המתמדת, מחפש את האלוהים אף אם הוא אינו מודע לכך. לפי גישה זו, האמונה בבורא לא מגיעה מעיון בפיזיקה אלא בקיומיות האנושית.
כנגד גישה זו קיימת גישה נוספת, מבית מדרשם של המתנגדים. עבור הנצי"ב ("העמק דבר" על בראשית יא, ה) "דולקת" פירושה פשוט מלשון שרפה. אברהם בחן את המתרחש סביבו, והנה ראה שהעולם מלא שרפות שאין מכבים אותן. "ותמה על זה, וכי בירה זו אין לה בעלים?". מתוך מועקה זאת התגלה אליו הקב"ה: "הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם". הקב"ה העמיד את אברהם על אחריותם של בני האדם, הנובעת מחירותם. הוא גם קרא לו להאמין שלמרות ה"שרפות", מי שמשקיף על שלביה הגדולים של ההיסטוריה לומד שיש בה תוכנית נסתרת שסופה גאולה.
