"הר הבית הוא טבור העולם. בית המקדש היה מרכז כל העולם הדתי. המקום הזה עומד במרכז הכמיהה שלנו לארץ. אינני עולה להר הבית, לא מתוך עיקרון או בעיה הלכתית, חס ושלום, אלא מסיבות שמרניות. אני חש חיל ורעדה מעצם הרעיון לעלות אל ההר. קיימים שם מקומות שבוודאי מותרים בכניסה מבחינה הלכתית, אבל העלייה להר קשה לי. מה אני יכול לעשות?
"לפני כמה שנים הייתי שותף בשיח חשאי עם כמה אנשי דת מהרשות הפלסטינית. הכול התנהל על מי מנוחות עד שהגענו לעניין הר הבית. כשמישהו רק הזכיר את הביטוי הזה, אותם אנשי דת הגיבו: 'למה זה קשור לירושלים? זה לא בירושלים'. שאלנו אותם: 'אם כך איפה זה?', והם ענו: 'איננו יודעים, אבל זה לא בירושלים'. מובן שהם התנגדו לביטוי 'הר הבית' מפני שהבית הוא בית המקדש.
קיימת הכחשה של הקשרו היהודי של המקום, וזה מטיל עלינו אחריות יתר לדבר על הר הבית. אחת הטרגדיות היא שמדברים כל הזמן על הכותל ולא על הר הבית. הכותל שולי לעומת הר הבית. יש לו אמנם מקום מיוחד במורשת שלנו מפני שהוא שריד שהיה נגיש כל השנים והתפללו בו והוא התקדש בעצם התפילות, אבל מה שחשוב איננו הכותל אלא מה שמאחוריו.
"יש לדבר כל הזמן על הר הבית. 'הר הבית שלנו' – זה צריך להיות הסגנון. זה שלנו, כי זה יהיה מקום המקדש. מה צריכים להיות הצעדים הפוליטיים כדי להסתדר שם עד לביאת המשיח? את זה צריך להשאיר לפוליטיקאים, זה לא השטח שלי, אבל לא ייתכן שקיימת הכחשה של המקום כמקודש לעם היהודי, ועל כך יש להילחם".
מה דעתך על כך שכיום יהודים שמתפללים בהר נעצרים?
"זה כואב לי מאוד. זו התנהלות שלא הייתה מקובלת בשום מדינה אחרת, למנוע מאדם להתפלל במקום הקדוש לו. קיים כאן יחס של איפה ואיפה לרעת היהודים, שמתרחש רק אצלנו. לצד זאת, קיימת גם רגישות פוליטית. הרי כפי שהאתר הזה קדוש ומרכזי לנו, הוא קדוש ומרכזי גם למוסלמים. המקום הזה עלול להצית מלחמה נוראה, ולכן יש לטפל בו בעדינות. יש להכריז שהוא שייך לנו, אבל זה עדיין לא אומר שנוכל מיד להיכנס לשם ולעשות כל שברצוננו. אני בוודאי רוצה לשנות את ההסדרים במקום, אבל קיים גם שיקול המחיר הכרוך בשינוי ההסדרים".
ההתנהלות של המדינה בפרשת גלאי המתכות הייתה תקינה בעיניך?
"זו שאלה ביטחונית. איני יודע. מדינת ישראל מנסה ללכת בין הטיפות בעניין הר הבית. כל מעמד הר הבית מוזר מאוד. קיימת שם שליטה מעורבת שנובעת מכך שכל אחד מושך בחבל לכיוונו. לדעתי אפשר למשוך בחבל מעט יותר לכיווננו, אבל זאת במידה מסוימת ובאופן איטי, בזהירות ובאחריות רבה, כי זה מאוד לא פשוט.
"איני מגבה את הממשלה בעניין ההר ואני גם לא מתנגד להתנהלותה בו. אני פשוט לא מומחה בעניין הזה. החושים שלי אומרים לי שאפשר להתקדם קצת יותר בהיבט הזה, אבל כאמור, זו לא המומחיות שלי".
כשישו צפה מהר הזיתים אל עבר הבית הקדוש הוא חזה ש"לא תישאר כאן אבן על אבן". אחר כך נכנס למקדש, הפך את שולחנות החלפנים וגירש את מוכרי היונים, הצאן והבקר. בברית החדשה המקדש הוא מקום של שחיתות, ולכן דינו להיחרב. נדמה שהמסר הזה חלחל היטב, והשפעותיו ניכרות אפילו בחוגים יהודיים אדוקים נעדרי קשר לנצרות
הירונימוס מבית־לחם (342־420 לספירה) כתב לידידו פאולינוס מלונה: "מלכות השמיים נפתחת מבריטניה יותר ממה שהיא נפתחת בירושלים". הרני משוכנעת ששלילת ירושלים הגשמית שרירה וקיימת בנצרות עד עצם היום הזה: "התיירות הצליינית הנכנסת ארצה איננה יותר משברי אחוזים מכלל הנוצרים בעולם. מ־265 אפיפיורים, ארבעה בלבד הגיעו ארצה. אין סיבה תיאולוגית לבוא הנה"
"אחת הטרגדיות היא שמדברים כל הזמן על הכותל ולא על הר הבית. הכותל שולי ביחס להר. מה שחשוב איננו הכותל אלא מה שמאחוריו. יש לדבר כל הזמן על הר הבית. 'הר הבית שלנו' – זה צריך להיות הסגנון. לא ייתכן שקיימת הכחשה של המקום כאתר המקודש לעם היהודי, ועל כך יש להילחם"
