פרשת בראשית איננה סיפור אופטימי עבור האדם. הפרשה, שנפתחה בקביעה שהכול טוב מאוד, "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", מסתיימת בקביעה שהרע השתלט על העולם: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום". ואכן, לאורך פרשת בראשית קראנו על הידרדרותו המוסרית של האדם. רצח, חמס וזנות הפכו לחלק משגרת חייו. כמסקנה מכך מחליט אלוהים להשמיד את האנושות:
"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה".
החזרה על המילה "אדם" מדגישה שהוא החוטא לבדו, ועל כן עונש המחייה נוגע אליו. ואולם, המילים הממשיכות פסוקים אלה מרחיבות באופן מתמיה את נמען הענישה. לאחר שאלוהים אומר שהוא ימחה את האדם הוא מוסיף: "מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם". אם האדם חטא, במה חטאו בעלי החיים שעל גבי האדמה?
התמיהה לא מסתיימת כאן. אנו יודעים מן ההמשך כי מחיית האדם עתידה לבוא בצורה של מבול. והרי מבול איננו משמיד רק את בני האדם ואת בעלי החיים שעל האדמה אלא גם את עולם הצומח והאדמה בכלל. הרחבת ענישה זו בולטת בפסוקי הפתיחה של פרשת נח:
"ותשחת הארץ לפני האלוהים ותמלא הארץ חמס. וירא אלוהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלוהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ".
אם למעלה מי שעמד במוקד החטא ועונשו הוא האדם, פסוקים אלה מעמידים במרכזם את הארץ. שינוי זה הביא פרשנים להסביר שגם החיות השחיתו את דרכן יחד עם האדם ועל כן החליט אלוהים להענישן גם כן. אבל עדיין, חטאם של בעלי החיים איננו מסביר מדוע יש להשחית יחד איתם גם את הארץ (על פי מדרש חז"ל שלושה טפחים בעומק האדמה נמחו והיטשטשו). מדוע שיפגע המבול בכל הבריאה?
סימביוזה עם הטבע
תשובה לדבר ניתן ללמוד מדבריו של אלוהים לאחר המבול. לאחר שנח מעלה קרבן לפניו, מבטיח אלוהים (ח, כא־כב):
"לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו".
מן הבטחתו של אלוהים לאחר המבול ניתן להבין מה עלה בדעתו קודם המבול. אלוהים מבטיח שלא יוסיף לקלל עוד את האדמה ולא ישבית עוד את סדרי הטבע בגלל האדם. מציאות זו מוכרת לנו כיום, מן העולם שלאחר המבול. הטבע מתנהל כסדרו, על פי חוקים הקבועים לו. אין בו לא שינוי ולא תמורה. אין זה משנה כיצד האדם מתנהג ומה רמתו המוסרית. גם על אדמת אושוויץ הדשא המשיך לפרוח וללבלב. האדם יכול לרדת לעומקי תהומות המוסר, אך הטבע יהיה אדיש לכך.
שונה היה העולם לפני המבול. לאורך עשרת הדורות שמאדם ועד נח, האדם והטבע כולו חיו בסימביוזה. נפילתו המוסרית של האדם השליכה על מצב הטבע. הכול החל אצל אדם הראשון שלאחר חטאו קוללה האדמה בעבורו והפסיקה לתת כוחה לו. ההמשך היה אצל קין שהיה ארור מן האדמה. בדורו של נח אנו שומעים על בני האדם שמייחלים ליום שבו תוסר הקללה מן האדמה. הרוח, המוסר והטבע היו כרוכים אז יחד. את עקבות ההשחתה המוסרית ניתן היה לראות בעיניים ולחוש בעולם. בעלי החיים, הצמחייה ואפילו האדמה היו תמונת ראי למעמדו של האדם.
זו הסיבה שעם נפילת האדם הוענש הטבע כולו במבול. נזכור שעל פי סיפור הבריאה השני (בראשית ב') הטבע נברא עבור האדם. האדם נוצר מן האדמה עוד טרם היה דבר בעולם, ורק לאחר בריאתו נוצרו בעלי החיים וצמחה הצמחייה. העולם היה תלוי בו, ולכן עם נפילתו של האדם נפל הכול.
עולם שוויוני חדש
מציאות זו, שאיננה מוכרת לנו היום, היא הסיבה שבגינה בחר אלוהים להשמיד את האדם במבול דווקא. באמצעות המבול אלוהים לא רק העניש את האדם אלא ברא למעשה את העולם מחדש. אם ביום השני לבריאה הוא הפריד מים עליונים מתחתונים כדי לאפשר את קיומה של הארץ, במבול השיב אלוהים את המצב לאחור, עירב מים עליונים בתחתונים, השחית את כל פני האדמה וכך ברא מחדש את העולם עם חוקיות חדשה. מקבילות לשוניות שונות בין סיפור המבול ובין בריאת העולם מוכיחות שכך היה. המבול יצר עולם חדש, השונה מהעולם הקודם לו. הטבע לא יושפע יותר ממעשי האדם. חוקיותו תהיה קבועה.
בעולם החדש שנברא אין מעמדות ואין היררכיה. כשהאדמה התייבשה יצאו אליה כל בעלי החיים וגם משפחת נח כולה יחדיו. בבריאה זו לא קדם הגבר לאישה ולא האדם לבעלי חיים. כולם הגיעו אל העולם בשווה, ולכן לא יכול עוד ללקות יצור אחד על חטאי חברו – לא בן עבור אביו ולא אב עבור בן. לא חיה בעבור אדם ולא אדם בעבור חיה. לא האדמה בעבור האדם ולא האדם בעבור האדמה. הטבע השתחרר מתלותו באדם.
זו הסיבה העמוקה לכך שעל מצוות איננו שומעים אלא רק מימיו של נח – שבע מצוות בני נח ולאחריהן תרי"ג המצוות של תורת ישראל. בזמנים שבהם הטבע משקף את מעמדו המוסרי של האדם, אין כל צורך במצווה. הטוב והרע ניכרים בעולם הטבע, ממחישים לאדם באיזו דרך עליו לצעוד. רק בעידן שבו חוקיות הטבע סגורה ובלתי משתנה זקוק האדם להכוונה מגבוה לדרכו המוסרית. אין עוד אף גורם שימחיש לו את הסכנה שברע ואת הסיכוי שבטוב. רק תודעתו המוסרית היא שיכולה להכתיב לו את דרך הישר. האחריות מסורה בידיו בלבד.
