בדרך כלל רגילים אנו לדון בשאלה מיהו יהודי. לדעתי יש לדון גם בשאלה של מהו העם היהודי. עלינו לעסוק לא רק בשאלת היחיד היהודי אלא בשאלת הקולקטיב. העם היהודי הוא גם רעיון וגם מציאות – הוא קיים במישור המטפיזי ובמישור הדמוגרפי. ניתן להגדיר את העם היהודי על פי פסוקים בתורה וכתבי הוגים וניתן להציג אותו כפי שהוא היום, בראשית המאה ה־21. מיהו אפוא העם היהודי האמיתי? האם זה המתואר כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש" או העם היהודי שהוא צילום מצב של הקיום היהודי העכשווי מסביב לעולם? או שמא יש שני מודלים של עם יהודי?
נדמה שכל הגורמים המרכיבים את התשבץ של העם היהודי כיום הם הטרוגניים ומשתנים, מבחינה אתנית, תרבותית, זהותית, דתית, גנטית והיסטורית. הקולקטיב היהודי מגוון ויש בו הבדלים רבים, עד שנדמה שאין יהודי אחד דומה לחברו, לא בדעותיו ואפילו לא בצבעו. אם נצא לרחובה של עיר במדינת ישראל ובתפוצות ישראל ונעבור מעיר לעיר וממדינה למדינה לא נמצא מודל אחד של יהודי אלא פסיפס מרתק של זהויות, אמונות ודעות, צבעים ומנהגים. העם היהודי הריאלי הוא עם אשר משולבים בו יהודים השונים זה מזה. גישה מעניינת טוענת שההבדלים בעם היהודי נוצרו בעקבות הפיזור בגלויות השונות במשך ההיסטוריה הארוכה, כפי שכתב הרב קוק: "ריבוי הצביונים השונים, שמתחלקים בעמים רבים, כלולים בישראל ביחד… מתוך כך הם עלולים יותר לפירודים ולמחלוקות פנימיים".
ההנחה שלכל היהודים בעולם יש מקור גנטי משותף שנשמר בהצלחה במשך אלפי שנים מאז תקופת האבות המקראית היא ככל הנראה לא נכונה. הגנטיקה היהודית היא בינלאומית, ולמעשה ניתן לומר שלא קיימת גנטיקה יהודית. לא מעט אירועים לאורך ההיסטוריה של העם היהודי, עם השפעות דמוגרפיות מרחיקות לכת, פגעו בהמשכיות הגנטית בין הדורות מאברהם אבינו עד היום, מגלות אשור של ממלכת ישראל וגלות בבל ורומי ועד גירוש יהודי ספרד ושואת יהדות אירופה ועוד ועוד. יהודים חיו תמיד כמיעוט בסביבת הרוב, ומעשי אונס, נישואי תערובת וגיורים השאירו את חותמם גם על הגנטיקה היהודית. לאורך ההיסטוריה היו בעם היהודי תהליכים של יציאה וכניסה, הגירה כלפי חוץ והגירה כלפי פנים.
מעגלי השתייכות
בהתאם להגדרה שטבע פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה, מהדמוגרפים הבולטים של העם היהודי בימינו, אפשר לתאר את התמונה הכוללת של העם היהודי על פי מעגלי השתייכות וזיקה לזהות יהודית. מעגלים אלו מורכבים מטווח רחב של זיקות משתנות – החל מ"יהודי ליבה" שהקשר שלהם ליהדות הוא מודע ואינטנסיבי, ועד ל"יהודי פריפריה" שזיקתם ליהדות קלושה ועמומה, ואף עומדת בסיכון של שכחה והתבוללות. יהודים אלו לא פוקדים את בתי הכנסת אפילו ביום כיפור ובדרך כלל גם לא שולחים את ילדיהם לחינוך יהודי. המעגל החיצוני הוא של יהודים "לא משויכים", דהיינו יהודים שהם יהודים בינם לבין עצמם ולא שותפים בחיים של הקולקטיב היהודי. בארה"ב יהודים אלו מהווים יותר מ־50 אחוז מכלל היהודים.
מעגל נוסף שהצטרף רק לאחרונה לתמונת המצב של העם היהודי הוא "יהודים בהגדרה עצמית", שלמרות שלא נולדו לאם יהודייה או לא התגיירו כלל מרגישים יהודים על פי הרגש וההגדרה האישית שלהם. כמובן, ניתן להוסיף למעגלים אלו עוד מיליוני אנשים שהם יהודים על פי מוצאם בלבד ולא על פי זהותם והם נכנסים לקטגוריה של "זכאי חוק השבות" אשר יכולים להפוך לבעלי אזרחות ישראלית בכל רגע נתון (לפי המחקרים האחרונים, מתברר שיש בעולם כ־9 מיליון זכאי חוק השבות, בנוסף ל־14.7 מיליון יהודים).
למעגלים השונים של העם היהודי מצטרפים גם מעגלים של "נידחי ישראל" ומתייהדים, המבקשים להצטרף לעם היהודי. אלו מרכיבים מעגל נוסף של זהות והשתייכות יהודית. מעגל זה מתאר תופעה מתחדשת של שיבת נידחי ישראל והצטרפותם של מבקשי יהדות וקבוצות עם סיפור יהודי לחיק העם היהודי.
גם את הקבוצות של נידחי ישראל והמתייהדים ניתן לתאר בקטגוריות שונות. קבוצות מסוימות הן בקטגוריה של שבטי ישראל האבודים, כמו ביתא ישראל באתיופיה ובני מנשה בהודו. אחרים הם צאצאי יהודים עם סיפור ומסורת יהודיים, כמו בני האנוסים בספרד, בפורטוגל ובדרום איטליה. אחרים הם קבוצות עם "סיפור יהודי" העובר בשבט מדור לדור, ומקשר אותם לעם היהודי, למרות שקשה להוכיח רצף היסטורי ברור, כגון שבט הלמבה בזימבבואה, שבט האיבו בניגריה וקבוצות במדגסקר. קהילות אלו היו מנותקות מהיהדות הנורמטיבית אבל יש להן חזקה יהודית או זיקה לעם ישראל בעקבות מסורות העוברות מדור לדור בדבר זהות אתנית יהודית, אורח חיים יהודי וסיפורים יהודיים ולאחרונה גם זיקה בעקבות בדיקות גנטיות. לקבוצות אלו מצטרפים מבקשי יהדות ומתייהדים שאינם בעלי היסטוריה או ביולוגיה יהודית, אבל הם החליטו להצטרף לאמונת ישראל ולעם ישראל מתוך אמונה תנ"כית וחיפוש האמת, כגון הסובוטניקים ברוסיה, שבט אביודייה באוגנדה, בני משה בפרו וקהילות רבות במרכז אמריקה.
עמיות יהודית
ניתן לסכם ולומר שהעם היהודי מונה 14,700,000 יהודיים המופיעים ברשימות של הדמוגרפים היהודים. אלא שנתון זה הוא מספרי ביסודו ואינו מבחין בהבדלים הפנימיים הקיימים בתוך אוכלוסיית יעד זו. יש מרחק גדול בין הפן הכמותי של האוכלוסייה היהודית לבין הפן של הזהות היהודית. המשברים השונים שחווה העם היהודי הם שיצרו את המצב הזה – המעבר מקהילה יהודית מגינה לקהילה האזרחית הכללית ולעולם הגלובלי, הלגיטימיות של החילון, שאלת הזהות היהודית שאינה דבר מובן מאליו כיום ונישואי התערובת.
ריבוי ההבדלים בתוך העם היהודי יצר לאחרונה מושג מחודש בשם "עמיות יהודית". מטרת המושג להצביע על המשותף והדומה בעם היהודי מעל ההבדלים הרבים הקיימים. העמיות היהודית היא ניסיון להבין את הפרספקטיבה של העם היהודי, את הצבעים השונים בעמנו, את הקשת והענן והסימפוניה הנוצרים מתוך כיבוד המסורת והדו שיח הנצחי איתה, מתוך כבוד והקשבה. עמיות יהודית מציינת את מכלול היהודים על אמונותיהם ואורח חייהם, בין קרובים ובין רחוקים, ובעיקר מנסה ליצור מפגשים בין מעגלי העם היהודי כדי לבנות ביחד את עתידו של העם היהודי מתוך שמירה על עברו. עמיות יהודית היא תחושה של שייכות לעם היהודי, היא מבטאת את כל יחסי הגומלין שמתקיימים בין יהודים ממעגלים שונים, בארץ ובתפוצות. היא מחזקת את הסולידריות מתוך הכרה בעושר הגוונים בעולם היהודי.
כיצד אם כן יש להבין את חידת הקיום של עם ישראל? הדילמה במקומה עומדת. מה מחבר בין יהודים? מה הופך אותנו לעם אחד? לעיתים יש סיבות חיצוניות המשפיעות על העם היהודי ולעיתים סיבות פנימיות. עם מפולג בדעותיו ובזהותו השומר על זיקה הדדית ואחדות הוא לא ספק עם פלאי. בין אם נסביר את קיומו של העם היהודי בסיבות תאולוגיות, בין אם נסביר את קיומו כמציאות אימננטית של יצר הקיום של העם, בין אם זה היבט הלאומיות היוצר שייכות בין יהודים בעולם ובין אם אלו עקרונות הגורל והייעוד – העם היהודי מסרב להיעלם ולאבד את הקיום היהודי בהיסטוריה הריאלית.
