בלעם נושא ארבעה נאומים כמענה להתעקשותו של בלק שיקלל את ישראל. בכל פעם בלעם מברך את ישראל במקום לקללו, ובכל פעם בלק משקף לבלעם זווית אחרת של ישראל, מתוך כוונה שבלעם ייחשף לאיום של ישראל ויקלל אותם. לאחר כל נאום ברכה על ישראל כעסו של בלק גדול יותר, והוא גוער בבלעם. בלעם, מצידו, חוזר בכל פעם על מה שאמר לבלק עוד לפני שהגיע, שאין הוא יכול אלא לומר את מה שאלוהים אומר לו להגיד.
מה, אם כן, חשב בלק? הרי עוד לפני שבלעם הגיע הוא ידע מראש שבלעם אמר שאינו יכול לסטות מדברי ה'. שאלה זו מקבלת משנה תוקף בעקבות הנאום הראשון, אז נוכח לדעת בוודאות שדעתו של ה' היא שלא לקלל את ישראל, אלא דווקא לברכו.
אולם בעיקר קשה להבין את בלעם. הרי ה' כבר אמר לו מראש, בלילה הראשון (כב, יב), "לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא". מה, אם כן, חשב בלעם כאשר היה להוט ללכת אל בלק לקלל את ישראל לאחר שידע שה' אינו חפץ בקללה של ישראל?
לשנות דעת עליון
התשובה לשאלות אלו טמונה בהבנה שבלעם הוא בראש ובראשונה קוסם. כך הוא מכונה ביהושע (יג, כב): "וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב". אכן, בפרשתנו נאמר לפני הנאום השלישי: "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו" (כד, א), ומכאן שלפני הנאום הראשון והשני הפעיל בלעם נחשים על מנת לקלל את ישראל.
הנחש והקסם שייכים לאותה הזירה. הם מופיעים גם בנאום השני (כג, כג): "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". מהם הנחש והקסם? פעולות אלה שייכות לתחום הכישוף. תכליתם לדעת את העתיד ובאמצעות מניפולציות לאלץ את אלוהים לשנות את העתיד או להשפיע עליו. פעולות אלו היו נפוצות מאוד במזרח הקדום ונאסרו בתורה (דברים יח, י־יב). כאשר ישראל עסקו בכך, הוכיחו אותם הנביאים על כך (ישעיהו ב, ו; נז, ג; כז, ט).
בלק סבר שבלעם יכול לשנות את גורלו של ישראל על ידי קללה. גם אם אלוהים אינו חפץ בכך, הוא האמין שביכולתו של בלעם הקוסם לשנות את דעתו של אלוהים. בשל כך בלק פונה אליו. מובן מעתה מדוע כאשר בלעם אומר לו מראש שהוא יכול להגיד רק מה שאלוהים שם בפיו עדיין בלק רוצה בשירותו, ומדוע בכל פעם שבלעם מברך את ישראל הוא ממשיך לנסות. התפיסה הבסיסית היא שיש משהו שבלעם יכול לעשות על מנת לשנות את דעתו של אלוהים, ויש בכוחו להשפיע עליו.
זוהי גם דעתו של בלעם. בלעם לכתחילה יודע שאלוהים לא מוכן לקלל את ישראל כי הוא ברוך, אולם בלעם סבור שאולי תהיה לו אפשרות לשנות את דעת הא־ל. לשם כך בלעם אומר לבלק להקריב קרבנות לאלוהים, מתוך כוונה שבכך יתרצה האלוהים לעשות את רצונו. אולם העיקר הוא בפעולות הנחש והקסם שמפעיל בלעם על מנת לשנות את דעת אלוהים. את זאת הוא עושה לפני הנאום הראשון והשני, עד שהוא מבין שאין לו אפשרות לשנות את דעת אלוהים. לפני הנאום השלישי הוא לא משתמש עוד בנחשים. כך נבין את כעסו של בלק על בלעם; הוא סבר שיש בכוחו לעשות יותר, וזו אחריותו של בלעם שנשכר על ידו לשנות את דעת אלוהים.
אלטרנטיבה ישראלית
התורה מעמידה כאלטרנטיבה לכישוף את הנבואה, שפועלת באמצעות ה' בלבד וברצונו, וללא כל אפשרות להשפיע עליו השפעה מאגית. במקום מניפולציות, העם למד שהוא יכול לפנות אל הנביא (דברים יח, יד־יח):
כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלוֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלוֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלוֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ.
במהלך ארבעת הנאומים של בלעם מתגלה תהליך הדרגתי שבו הוא מבין את מוגבלותו, ועובר מאישיות של קוסם שבא להשפיע על אלוהים לנביא ה' שמנבא את רצון ה'. בסופו של דבר בלעם, כדרך הנביאים, מתמסר לרצונו של אלוהים, ומנבא ביוזמתו, מבלי כל ניסון לשנות את דעת אלוהים. בלק ובלעם למדו בדרך הארוכה והקשה: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל".
אבל המסר העיקרי הוא לישראל. כעת, כאשר ישראל נכנסים לארץ ועתידים לחיות חיים נורמליים ככל העמים, ניצבת הסכנה שהם יאמצו תפיסות שהיו מקובלות סביבם. כאן הם לומדים שלמרות שיחיו חיים טבעיים ככל העמים – המערכת הרוחנית שלהם תמשיך ותהיה שונה וייחודית. בישראל אין קוסמים. יש נביאים. בישראל לא משפיעים על אלוהים, אלא מושפעים מדברי הנביא המוסר את רצון ה'.
זהו האתגר של העם לאורך שנותיו, איך לחיות כעם בין העמים, שחי חיים נורמליים, ובכל זאת להיות שונים וייחודיים, ולדעת את מה שבלעם תפס ביחס לישראל: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
