שבנו זה עתה מסיור שורשים בעיירת הולדתם של הוריי, העיירה קישוורדה שבצפון מזרח הונגריה. שורשיי נטועים עמוק בעיירה הזו, ושם הם כמעט נגדעו עם הירצחם של סביי וסבותיי על ידי הנאצים יימח שמם, לולא נותרו אבי ואמי בחיים.
אבי היה נצר אחרון למשפחתו אך הוא איננו עוד נצר אחרון. נסענו לשם עם ענפינו, ילדינו, נכדינו ונינתנו ששמה "נצר", כביטוי להיותה נצר לשורשים ארוכים. בדרכנו לקישוורדה חלפנו על פני כפרים ועיירות שבהם טמונים שורשיה העמוקים של נצר לדורותיהם. את השורש העמוק ביותר מצאנו בעיירה נודקלוי, שם על פי מסורת משפחתנו קבור צבי מרמורשטיין שנצר היא דור עשירי לו. בהגיענו לבית הקברות היהודי בנודקלוי, שרוב מצבותיו נעלמו ואינם, גילינו להפתעתנו שאנו ניצבים על קברו של רבי יצחק אייזיק טאוב הידוע כאדמו"ר מקאליב, ולבושתנו, שנעלמה מאיתנו הידיעה שנודקלוי איננה אלא קאליב.
הציבור הישראלי התוודע לחסידות קאליב דרך סיפורו של האדמו"ר שנפטר בראשית השבוע, רבי מנחם מנדל טאוב, שהגיע לישראל מארה"ב בשנות השישים הראשונות כשפניו חלקות ללא חתימת זקן. או אז נתגלה שעם פלישת הנאצים להונגריה בשנת 1944 נלקחו הוא וכל משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ. הוא איבד שם את כל משפחתו, עבר התעללות קשה, בתוכה טיפול כימי מעקר, וניצל רגע אחד לפני שעמד להיכנס למשרפות תוך שהוא קורא בבכי את קריאת שמע.
אני התוודעתי לאדמו"ר הראשון מקאליב עוד שנים לפני ששמעתי את שמו של האדמו"ר הנוכחי, והמפגש עם קברו הציף בי גל אדיר של רגשות. אמי הייתה מצויה היטב בתוך השירה ההונגרית ושירים הונגריים רבים היו שגורים בפיה, אך יותר מכולם הייתה מזמזמת את שירו של האדמו"ר מקאליב בשפה ההונגרית "סול או קוקוש מר" שתרגומו בעברית "קורא התרנגול", שיר רועים שהפך בפיו של האדמו"ר לשיר געגועים לציון. השיר הזה היה מושר על ידי יהודי הונגריה כשיר קודש ורכש לו מעמד שאינו נופל ממעמד ה"אני מאמין". הוא הושר כשיר תקווה גם במחנות הריכוז וההשמדה בתקופת השואה. כשסעדתי את אמי בחודשי חייה האחרונים היה זה השיר שהיה בו כדי להשיב מפעם לפעם את רוחה, וכשחברה יוצאת הונגריה הגיעה לבקרה פצחו שתיהן יחד בשיר הזה ולא נודע כי המוות נושף בעורפה.
טובל בקרני החמה
האדמו"ר רבי יצחק איזיק טאוב מקאליב נולד בעיירה סרנטש בצפון מזרח הונגריה בשנת 1751. אביו, ר' יחזקאל, היה סוחר אמיד וחוכר שדות וכרמים. קורות חייו בתקופת ילדותו ונערותו, דרכו אל החסידות ובעיקר נסיבות לידתם של שיריו לוטים בערפל, והם הציתו את דמיונם של חסידיו שלא פסקו אף לרגע לרקום עוד ועוד אגדות, לפתחן ולהרחיבן. האגדות הללו נתקבעו בתודעתם של יהודי הונגריה עד כי היו לאמת והאמת ההיסטורית המדויקת שוב אינה מעניינת איש.
האגדה הנפוצה ביותר מספרת על ר' ליב שרה'ס, דמות מסתורית בקרב ראשוני החסידים, שהיה נודד ממקום למקום להעלות ניצוצין קדישין, עבר פעם על פני הונגריה, התעכב בעיר סרנטש ופגש בילד כבן שמונה רועה אווזות באחוזת יעקב פיש. היה זה כמובן אייזיקל הקטן, זה שיהיה לימים האדמו"ר הראשון של קאליב. באותה עת התחנך הילד על ידי רבי אייזיק מפשבורסק, מלמד מגליציה שהוזמן לסרנטש. אייזיקל תואר כ"ילד יפה עיניים ויודע נגן", ור' לייב לא יכול היה להסיר עיניו ממנו. משהו בפניו ובהתנהגותו של הילד משך את תשומת לבו. בתוך כך קלטו אוזניו את שיחתו של הילד בינו לבין עצמו: "ריבונו של עולם במטותא מינך, אולי יש לך אווזות לרעותן, תנה אותן על ידי וארעה אותן בחנם בלי שכר". "ילד המדבר ככה אל א־לוהיו בוודאי הרבה מן התמימות דקדושה יש בו ובודאי שירה עילאית מפכה בלבו", חשב ר' לייב.
שאלו ר' לייב: בן מי אתה? ענה: בן האלמנה רייזיל. ר' לייב לא התמהמה והלך אל בית האלמנה וביקש ממנה כי תיתן לו את הילד והוא יחנכו לתורה ולמעשים טובים. והוא הוביל את אייזיקל הקטן אל ר' שמלקה הורוויץ מניקלשבורג, שממנה יצאו הרבה ממורי החסידות, תוך ציון ש"זו נשמה גבוהה וקדושה מעולם השירה". ר' שמלקה התרשם עמוקות מהילד ואמר: "אייזיקל אינו זקוק לטבילה, נשמתו כאילו שרויה תמיד בבארה של מרים, ובוקר וערב טובלת את עצמה בקרני הזריחה של החמה ובלהבות שקיעתה". לאחר שהות ממושכת בניקלשבורג עבר אייזיקל ללמוד תורה אצל רבי אלימלך מליזנסק.
בשנת 1781, בהיותו בן שלושים, החל לכהן כרבה של העיירה נודקלוי הלוא היא קאליב. בקאליב ייסד את חסידות קאליב ובכך היה לאדמו"ר הראשון בהונגריה, לאדמו"ר שהכניס את החסידות להונגריה. במשך 40 שנה הנהיג את קהילת קאליב עד פטירתו בגיל 70 בשנת 1821.
היער קטן והשושנה קרובה
למקום המיוחד שקנה לו האדמו"ר מקאליב בליבותיהם של יהודי הונגריה לדורותיהם הגיע בזכות שירי הגעגועים לציון בשפה ההונגרית שלא היו אלא שירי רועים שקלט בילדותו בשדות וביערות שבהם רעה ובהם תעה. השירים הללו היו שירי אהבה לנערות, והאדמו"ר מקאליב הוסיף להם בתים ההופכים את השירים לשירי אהבה וגעגועים לציון, שירי תקווה לסיום הגלות ולתחילת הגאולה. ואפשר גם שדווקא עובדת שירתו של הרבי בשפה ההונגרית היא שזיכתה אותו באהבת העם, באהבת ההמון, שכן יהדות הונגריה חייתה באינטגרציה עם העם ההונגרי, ובניגוד לארצות מזרח אירופה היא דיברה בהונגרית ולא ביידיש. הנה שיר הרועים:
יער יער מה גדול אתה / שושנה שושנה מה רחוקה את / אילו היה היער קטן / הייתה השושנה קרובה אז / אילו מן היער הוציאוני / היינו שנינו יחד אז. // הר הר מה גבוה אתה / כלה כלה מה רחוקה את / הר הר היעלם מהר / ואני אל כלתי אתקרב.
השיר ששר הרועה היה שיר לנערתו־כלתו הרחוקה ממנו, אבל למשמע הלחן הנוגה והכאב שבמילים התעטף אייזיקל בתחושת הכאב שבגלות והתקווה לגאולה, הבין כי השיר המושר בפי הרועה איננו אלא הקליפה שבתוכה מסתתר תוכנו האמיתי של השיר, שיר געגועים לשכינה, והוסיף לו את הבית השני שאיננו אלא פרשנותו לבית הראשון:
גלות גלות מה גדולה את / שכינה שכינה מה רחוקה את / אילו הייתה הגלות קטנה / הייתה השכינה קרובה אז / אילו מן הגלות הוציאוני / היינו שנינו קרובים אז.
אבל השיר שנשתרש בקרב המוני העם היהודי בהונגריה, שהושר בכל בית ובית, היה השיר "קורא התרנגול" שידוע יותר בשמו ההונגרי "סול או קוקוש מר":
קורא התרנגול / הנה הבוקר אור / ביער ירוק בשדה רחוק / מטיילת לה ציפור / מה יפית ציפור / הוי מה יפית ציפור / צהובת רגל זהובת מקור / מחכה לי הציפור. / חכי חכי ציפור / הוי חכי ציפור / אם לך יעדני א־ל / איתך אגיל בדרור / קורא התרנגול / הנה הבוקר אור / ייבנה המקדש / עיר ציון תמלא / הוי מתי יגאל דור? / ושם נשיר שיר חדש / וברננה נעלה / הוי הגיע כבר התור.
ואף כי היה השיר הזה שיר של חסידי קאליב הוא התפשט ברחבי יהדות הונגריה כאש בשדה קוצים, הוא חצה את גבולות כל הזרמים, ואף אל האופרה ההונגרית הגיע. לדורות של חסידי קאליב שגדלו בארה"ב ובישראל אין כל קשר לשפה ההונגרית אך הם ממשיכים לשיר בדבקות את השיר הזה, בשפה ההונגרית, ומקהלות ילדים מבצעות את השיר באירועים ובמסיבות.
דמותו של הרועה, הרבי מקאליב הראשון, שבתה את ליבו של מתתיהו שלם, מאבות הזמר העברי, רועה הצאן מרמת יוחנן. בארכיון הנוקדים שיצר ואצר קיימת עדות להתכתבות ענפה שניהל שלם עם חיים פינצ'וק המתייחסת לשיריו של האדמו"ר מקאליב. באחד המסמכים כתב שלם בכתב ידו את השיר "הר הר מה גבוה אתה…", ובתחתית השיר כתב: "ומי שמציל את הניגון מידי הקליפה שבסיטרא אחרא רחמנא ליצלן ומחזירו לשורש הקדושה הוא הרבי מקאליב".
