בשלהי החורף, לא פעם בתוך מטחי הגשמים האחרונים, מפציעים להם ימי הפורים. פורים הוא אמנם סמל לניצחון, חג ההצלה ממוות לחיים, אך עדיין מדובר היה אז על נס חלקי וגאולה מצומצמת – "עדיין עבדי אחשוורוש אנחנו", מציינים חז"ל (מגילה יד ע"ב). ומיד לאחר הפורים, שלושים יום קודם החג כבר דורשים בהלכות חג הפסח, כמו קשה להיוותר בפורים האקסטרימי ואנו מבקשים גאולה אחרת, שלמה – "הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה" (ערכין י ע"ב). היציאה ממצרים מסמלת ניצחון, שחרור מלא, ולא הישארות במצב הקודם, כבפורים.
פרויקט זיכרון אחד מהסדר:
אביגדור קהלני – יוצאי מצרים בפתח סוריה
זיוה מקונן דגו – חג הקורבן בכרמיאל
גרשון הכהן – שאגות עם חיילי גולני
דוד דרסלי אבטה – יצאתי לחירות. בלי כאילו
שני החגים הללו חושפים בפנינו שני מודלים גאוליים: המודל החסר והמודל המלא. במודל החסר והפורימי האדם אינו נגאל ממקומו, והוא עודנו שבוי בכלאו ומוטל באפלה, אך שמחתו היא משום שהוא יודע שהוא אינו לבד. שמצבו נוגע לאחר, שהוא משמעותי למישהו, גם אם אין לכך כעת כל נגזרת מעשית. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי" (תהילים כג, ד) – עודני בגיא צלמוות, אבל זה כבר גיא צלמוות אחר כי אתה עמדי. לכן עדיפה ביום זה השתייה על־פני הריאליה, והביסום על פני הבטה ישרה וחדה במציאות. שכן זהו טיבה של השמחה הפורימית: יום אחד בשנה של הרפיה מהידיעה הברורה המלווה את קיומנו, שכחת המצב והישאבות אל מציאות אחרת, אל אוטופיה חסרת שיפוטיות.
לעומת זאת, במודל המלא והאביבי האדם והעם שהיה שקוע במ"ט שערי טומאה וייאוש, חוסר אמון עצמי וכאב – יוצאים מכך, לגמרי. גם בפסח אנו שותים יין רב, אפילו לעני שבישראל אין פוחתים מארבע כוסות, אך אין זו שתייה של שכחה אלא להפך – של זיכרון ותודעת המשכיות. הזיכרון מתפקד כבר עם היציאה ממצרים כרכיב המרכזי של ימי הפסח: "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות טז, י). לא העובדות הן שהופכות את סיפור היציאה ממצרים לסיפור היסוד של העם העברי, אלא הזיכרון שלהן, מסירתן מדור לדור בתנועת המשכיות אדירה.
בשל כך אנו מזכירים את יציאת מצרים בתפילת השחר ובתפילת הערב, ודווקא את נס הפסח ולא את נס הפורים, שכן בכך אנו מבקשים לעורר בתוך השבור את השלם והאוטופי, ובתוך היום־יום מרובֵּה השכחה את הזיכרון.
***
כאן, בפרויקט הפסח שלנו ביקשנו משישה כותבים וכותבות לשתף אותנו בזיכרונות מיציאתם האישית לחירות ובליל סדר ייחודי המלווה אותם שנה אחר שנה. הצירוף שלהם יחד מעניק תלכיד של עם שלם הממשיך לצאת זה אלפי שנים לחירות־עולם.
חג שמח
