מבקש אני לנגוע כאן במקצת בעולמו של העל־טבעי. משוכנע אני שכמו בסוגיות אחרות, יחס האדם לעולם זה נקבע על ידי "הורמונים פילוסופיים" המאפיינים אותו. המייצגים הגדולים של "הורמונים" אלה בסוגייתנו, הם, לדעתי, הרמב"ם בצד הרציונליסטי, המתנגד לקיומה של מציאות שמעבר לטבע; ומנגד הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, הפתוח לקבל מציאות כזו. רבים מאיתנו היו מתארים מציאות זו כפרפסיכולוגיה, כלומר המסתורין ומה שמעבר לו.
מחלוקת ממשיכה
לכאורה הכול כבר שקע בעולמנו ואין אלו אלא עניינים של העבר, שבו היה העולם מלא רוחות ושדים, מאגיה וכישוף, אסטרולוגיה וניחוש. בעולמנו שבו שולט המדע העולם התרוקן הן מתופעות בנוסח הארי פוטר והן מאלו בנוסח סרטי האימה. הסוציולוג מַקְס וֶבֶר כינה תהליך זה במונח הגרמני entzauberung, שתורגם לאנגלית disenchantment. אני אוהב לכנות תהליך זה "גירוש הקסם" – על משקל "גירוש השדים". בנוסח אחר בוטא רעיון זה על ידי אחד מגדולי החסידות, במילים המהולות באירוניה:
הרבי מקאָצק אמר על הרמב"ם התמוה, שכתב שאין מצוי שדים, דקשה! בגמרא נמצאים כמה מעשיות משדים… והרב הקדוש מקאצק תירץ דבאמת עד שפסק הרמב"ם [הלכה] היו בנמצא שדים, רק אחר שפסק כן הרמב"ם פסקוּ הכי בשמים, וממילא עתה אין באמת בנמצא שדים.
לכאורה, פסק הדין יצא והכול הוכרע. אין יותר שדים, אין יותר קסם. אך בעצם, המחלוקת הקלאסית בין הרמב"ם לרמב"ן ממשיכה, אם כי בתיקונים הכרחיים. לא כולם מסכימים עם פסק הדין של הרמב"ם, ופסק דין אלטרנטיבי מצוי בתורתם של חסידי אשכנז, ענקי המוסר בימי הביניים. הם טענו שההתרחשויות בעולם המסתורין, הן בחינת "זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו". הפסוק הזה התפרש בצורות שונות, הקרובות זו לזו. אלא שחסידי אשכנז לימדו אותנו את הפתרון המלא להבנת הפסוק. הם תפסו שהמציאות שאנו חיים בה, בדומה לגישתו של הרמב"ן, היא בעצם מעין זיכרון קלוש, ניצוצות מעולם הפלאות של המקרא המלווה אותנו.
ואריאציה לכך נמצאת בתורתו של רבי זלמן סורוצקין, דמות מופלאה שעסקה בבנייה מחדש של החרדיות אחרי השואה. בפירושו "אזנים לתורה" (דברים יח, י־טו) הוא מבין את סכנת האובדן (ולכל הפחות, ההיחלשות) של המסתורין, אובדן המזין את העולם המטריאליסטי שהגיע לשיאו בקומוניזם הדורסני שאותו הוא ראה ושממנו הוא סבל.
רוחניות בעולם מטריאליסטי
ואכן, העולם של ימינו, לפחות בחלקו, שוב מחפש עולם מושגים של רוחניות, מסר מהפכני בעולם שנכנע למדע ולטכנולוגיה. כנגד החומרנות מתגלית שוב רוחניות, אם כי הרבה פעמים בחברתם המפוקפקת והמסוכנת של אמונות טפלות, דברי הבל ותועבה. לכך התייחסו יורשים בני זמננו של גישת הרמב"ם. בולטת ביניהם עמדתו החדה והעקבית של עמנואל לוינס באחת מקריאותיו התלמודיות: "חילון וביטול הכישוף". בכך הוא קרוב לישעיהו ליבוביץ' ולרי"ד סולובייצ'יק. כמוטו למאמרו בחר לוינס שורה ממקבת, מחזהו של שקספיר: "האדמה מבעבעת כמו המים". בועות נזידי המכשפות הן בועות הקסם והנחש שאין בתוכן כלום, ולמרות זאת הן מזיקות!
אולם גם בגישתם של מצמצמים אלו, קסמים רבים אחרים עדיין שרדו בעולמנו. אחד מהם, שהקסים את ישעיהו ליבוביץ', מסתתר בחיים עצמם, תופעה מוזרה שקיומה הינו מעבר למנגנון הביולוגי המהווה להם יסוד ובסיס. קסם אחר מסתתר ב"אני", התופעה המופלאה ביותר בקוסמוס, שלכאורה כבר גורשה על ידי בועה, מילת הלחש – "מחשב".
אולי בכל זאת קיימת הישארות הנפש שלאחר המוות, אולם לפני שנילחם על אמונה זו כבר חייבים אנו, כנגד מדענים ופילוסופים רבים, להילחם קשות אפילו על הישארות הנפש בחיים, מלחמה כנגד הבועה הטוענת שהאדם אינו אלא מחשב בלבד. איך היה ליבוביץ' אומר (בניסוח שלי): יש בתוכנו מחשב, אך גם בעל המחשב מצוי בתוכנו. זהו קסם ה"אני". ואולי יש עוד קסם נוסף, והוא מסתתר בספרי הקודש, במקרא. מקס ובר חקר גם את הבירוקרטיה, שבה ראה עמוד תווך חיוני של המדינה המודרנית. ואנו תמהים לפעמים, היום למשל, האם יש הנהגה מעבר לבירוקרטיה? גם בקוסמוס יש בירוקרטיה, זהו העולם ללא קסמים. בירוקרטיה של פקידים – חוקי הטבע הפועלים לפי אינסוף ספרי נוסחאות, מספרים ונתוני יסוד. אולם האם הצליח המדע לגרש את הקסם האחרון? את המלך היושב על כיסא רם ונשא? האמנם הצליחה מילת הלחש "אבולוציה" לגרש את החיים ללא חיים?
* * *
וכי תשאל, מדוע מסתייג אני מהניו אייג' ומבן גילו הפוסטמודרניזם, אומר לך. לכאורה הם נתנו מקום מחודש לאמונה בקיום רוחני שאותו המדע ניסה לגרש. הם נזכרו ב"זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאוֹתָיו", אך יחד עם זאת הם גם מחקו את איסור עבודה זרה המבעבעת בניאו־פגניות המצויה ביניהם, אותה קיבלו מנזידי המכשפים של העולם העתיק. היהדות חייבת להילחם מלחמה שבמידה מסוימת הינה בלתי אפשרית, מלחמה כפולה: מצד אחד מלחמתו של הרמב"ם כנגד האמונות הטפלות המסוכנות ומאידך מלחמתו של הרמב"ן, אם כי בתיקונים מסוימים, כנגד הגישות המטריאליסטיות המבטלות כל קיום רוחני. ובתווך, שומרים אנו על המצווה הקלאסית "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ־לֹהֶיך", ללא בועות מורעלות.
