אמר המלך: שאול אשאל אותך, החכם, על הקושיה המפורסמת אשר ילד שואל, והחכם – נבוך, והמשכיל בעת ההיא יידום: האמנם א־לוהים, הכול־יכול, יכול לברוא אבן כבדה עד כדי כך שהוא עצמו לא יכול להרים אותה? כל תשובה שתיתן פירושה שאין הא־לוהים כל־יכול. האם אין שאלה זו פוגעת אנושות באמונתך אתה?
אמר החכם: הבה נברר זאת. אך חגור חרב שכלך על מותניך, גיבור, וחזור על השאלה, שהרי אין אני רואה כלל את חומרתה.
אמר המלך: והלוא זה עתה הצעתי אותה לפניך?
אמר החכם: ובכל זאת, שאל.
אמר המלך: האם א־לוהים יכול לברוא אבן כבדה עד כדי כך שהוא עצמו לא יכול להרים אותה?
אמר החכם: לא!
אמר המלך: או אז איננו כול־יכול.
אמר החכם: אין זה מגונה לשלול מהקב"ה יצירת אבסורדים. אי היכולת לעשות אותם איננה פוגעת בכול־יכולתו של הא־להים. א־להים אינו מתבייש להיות רציונלי. התבונה היא אחת ממידותיו של הקב"ה.
אמר המלך: זאת תשובתך לשאלה? זאת השקפתך על הא־לוהים?
אמר החכם: טרם סיימתי המלך! שאל שוב.
אמר המלך: לו יהי כדבריך. האם א־לוהים יכול לברוא אבן כבדה עד כדי כך שהוא עצמו לא יכול להרים אותה?
אמר החכם: כן!
אמר המלך: שינית דעתך? האם זה יועיל לך, החכם? אם אמנם הוא יצר אבן כזאת, אין הוא יכול להרים אותה, וממילא אין הוא כול־יכול.
אמר החכם: מי קבע זאת? הוא יכול להרים אותה!
אמר המלך: והרי ענית ואמרת שהוא יכול לעשות אבן שאין הוא יכול להרים אותה?
אמר החכם: אמנם כן. הוא יכול לברוא אבן שאין הוא יכול להרים אותה, ויכול גם להרים אותה.
אמר המלך: והלוא באת לידי אבסורד?!
אמר החכם: אמנם כן, א־לוהים יכול גם ליצור אבסורדים, הסתירה אינה מחסום לכול־יכולתו.
אמר המלך: אתמהה! הבאתי לפניך פרדוקס, שאלה שאי אתה יכול לענות עליה לא כן ולא לא, ואתה עונה גם כן וגם לא!
אמר החכם: אכן, מלך הכוזר, גילית עתה את הבעיה האמיתית המסתתרת בשאלה ה"ילדותית" הזאת. המאמין אתה שהקב"ה מצוי מעבר לעקרונות ההיגיון? מעבר "לחוק"? שתי דרכים אפשריות לפניך. הראשונה, דרך ה"לא", מובילה לעולם הרציונליסטים, שבו אין משולשים בעלי ארבעה קדקודים ולא עיגולים מרובעים, בו מבטא ההיגיון את חכמתו של הקב"ה, ולפיכך אין זאת פגיעה כלל בכבודו ובכול יכולתו לטעון שהוא "כפוף" לעקרונות ההיגיון. אך יש לפניך גם דרך שנייה, דרך ה"כן". אם תלך בה, תמצא את עצמך בקוסמוס שהוא מעבר לחוקי תבונתך. הקב"ה אינו נבהל מאילוצי חוק הסתירה, ואולי יצר אי־שם עולמות עם משולשים בעלי חמש זוויות, ואבנים מוזרות כאוות רצונך.
אמר המלך: מדבריך נובע שהאמונה בניסים פירושה הרס התבונה?
אמר החכם: לא ולא! הנס הקלאסי הוא "פיסיקלי". קריעת ים סוף למשל מבטאת יכולת שהיא מעבר למגבלות הנקבעות על ידי החוקיות השלטת בעולם. כדי להאמין בקיומם אין אנו חייבים לגייס סתירות ואבסורדים. בורא הטבע קבע חוקיות זאת, והוא ריבון עליה, ברצותו מקיימה, ברצותו מבטלה לשעה. אך בפרדוקס האבן הבעיה שונה לחלוטין. למה הדבר דומה? לרב־אמן המשחק כנגד מלאך במשחק הנרדשיר שבמסכת כתובות, או כפי שרש"י מכנה אותו אשקוקי (עתידים צאצאינו לקרוא אותו "שחמט"). במהלך ה־54 מגלה הוא לתדהמתו ששני הרצים של יריבו נמצאים במשבצות בעלות אותו צבע. "זה לא ייתכן!", הוא צועק. הוא עובר על רשימת המהלכים, שנרשמה כחוק, והנה "מסתבר" שכל מהלך חוקי בהחלט, ולמרות זאת – במהלך ה־54 שני הרצים נפגשים באותו צבע. זהו נס "לוגי"!
אמר המלך: לדעתך מסוגל מלאך לשחק שחמט מעין זה?
אמר החכם: זוהי בדיוק המחלוקת. בדרך הראשונה, דרך ה"לא", לא תופתע בשחמט. לעומת זאת, הדרך השנייה מובילה אל מעבר לסתירה, אל סופו של השחמט וקיצה של הפילוסופיה. התבונה היא כלי העבודה היחידי שברשותך, הוא האיזמל שבו אתה מנתח בעיות. אם קיבלת את אפשרות האבסורד, איבד איזמל זה את להבו, ואתה את שפתך. אם רצונך להבין זאת, ובאת אל הכוהן אשר יהיה בימים ההם, הכוהן הגדול מאחיו, שיכתוב באחד משמונה קבציו שבני האדם חיים בעולם הצמצום, היוצר את ההיגיון. עולמנו הוא מעין שמורת טבע שבה שליטים חוקי ההיגיון האוניברסליים. אולי כדאי לדייק, החוקים ה"אוני־ברסליים". מעבר לצמצום, מצוי האינסוף שם משתוללים חוקים "פלורי־ברסליים". הפרדוקסים הם משמר הגבול המפריד בין העולם לנעלם, או אולי הצל שהנעלם מטיל על העולם. ואולי המשך המחקר של הפיסיקה ילמד אותנו שגם בה מסתתרים פרדוקסים, המאפשרים את האפשרות של החיים האנושיים ואת הנס הבלתי מובן של החירות האנושית, עד כמה שהיא קיימת, והיא קיימת!
אמר המלך: אם הכול אפשרי ואבסורדי, אזי גם הכול מותר?
אמר החכם: הס! יהודי אינו מדבר כך! עדיין אתה חייב לשמוע את הקול היורד אליך מן השמים. וזכור, הקב"ה מקיים מצוות, המוסר הוא מידה משותפת לך ולקב"ה. איך אמר הפילוסוף היהודי הגדול: "התבונה של הקב"ה אינה התבונה שלנו, אבל המוסר של האדם הוא גם המוסר של הקב"ה".
אמר המלך: הכול אבסורד? הכול רציונלי? אולי – אלו ואלו?
אמר החכם: אין אני מציע לך דרך. עליך המלאכה לגמור. רק אתה יכול להמר ולבחור את תשובתך. אם תרצה, תוכל להישאר בצריך־עיון. אך אנא, בעולמך היה רציונלי! כל מה שמעבר, הוא המונופולין של מי שאמר והיה העולם.
