יש המדמים את ההתבוללות של העם היהודי כיום לשואת יהודי אירופה. למרות שאין דעתי נוחה מכל סוג של השוואה עם השואה, הרי שכוונת המדמים היא ליצור מודעות לכך שכפי שהשואה גרמה להכחדה פיזית של העם היהודי, המצב הנוכחי של ההתבוללות גורם גם הוא לאיבוד יהודים רבים. ותהליך ההתבוללות הוא רחב היקף, מהיר ונמרץ, עד כדי כך שבכל דקה שעוברת יש יהודי אחד פחות בעולם. זה המצב הקיים ברוב רובן של הקהילות היהודיות בתפוצות. מעטות הן הקהילות שאין בהן נישואי תערובת.
הרי"ד סולוביצ'יק מסביר באחד ממאמריו את ההבדלים בין פזורות שונות בעם ישראל:
ברור לנו כי בעידן המודרני אנו ניצבים מול אתגר של טיפול ב"נידחים"… המוני יהודים ברחבי העולם נמצאים במצב של "נידחים", מנותקים ובודדים, בהיותם רחוקים מקשר של קיימא מכלל ישראל וממרכזי התורה… אין הכוונה דווקא ליהודי הגר במרחקים גיאוגרפיים. הכוונה… ליהודים שנדחו, שנתבוללו, שהתנכרו, שהתרחקו רחוק-רחוק מיהודים ויהדות. גם כלפי אלה הננו מובטחים ועומדים כי "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך"… יהודים אלה הם בעייתנו המרכזית…
אכן, האתגר האמיתי שלנו הוא הדאגה ליהודים המרוחקים מתורת ישראל ומעם ישראל. אלה המרוחקים נפשית מתורת ישראל, מיידישקייט ומיהדות, לא בהכרח מרגישים "אחינו" בית ישראל בתחושת השייכות שלהם לקולקטיב היהודי. זהו ממש פיקוח נפש. לא פיזי אלא רוחני.
"פיקוח נפש" הוא מושג הלכתי המבוסס על ערך החיים ומבקש לשמור על חיי האדם ולהצילו במידת הצורך גם במחיר של חילול שבת ואיסורים אחרים בתורה. אך מהם החיים? חיים אינם רק הקיום הפיזי של האדם אלא גם חייו הרוחניים. חיים אינם מושג ביולוגי או גנטי של חילוף חומרים בגוף האדם אלא גם דבר הכולל מחשבות, רגשות, אמונות, דעות וזהות. קיום חיי הגוף וחיי הרוח כאחד נדרש כדי לשמר את עתידו של האדם.
השאלה העומדת לאור זאת לפתחנו היא מה ניתן לעשות כדי לשמור על החיים היהודיים של האדם. האם מותר לעבור לשם כך על מצוות השבת? האם מותר להזמין אנשים לשיעור, תפילה או סעודה בשבת כאשר הם יגיעו ברכב? שאלות אלו אינן שאלות וירטואלית, אלא שאלות קיומיות שקהילות ורבנים בתפוצות נפגשים עמן יום יום ושעה שעה, בהתמודדות עם אותם יהודים ההולכים ומתרחקים לא רק מקיום מצוות, אלא גם מזהותם היהודית וממקורות ההשראה היהודיים.
לפי מה שהשעה צריכה
הרב שאול ישראלי השכיל לחדש את המושג של פיקוח נפש רוחני ביחס לקיום העם היהודי (תחומין ב, עמ' 27):
ויש לברר האם קיים מושג של פיקוח נפש גם במובן רוחני, היינו כשקיימת סכנה של אדם מישראל שיצא לתרבות רעה ויכשל בעבירות קלות וחמורות כאחד, ויש בידנו להצילו: האם גם בזה ייאמר שאין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש ויהיה ניתן לחלל שבת כדי להצילו?… כשמדובר על פקוח נפש ממש במובן רוחני, יש לראות זאת מגדרי פיקוח נפש הכללי שאין שום דבר העומד בפני פקוח נפש ומצווה להצילו בכל האמצעיים האפשריים.
גם במאמר אחר הרב ישראלי עוסק בשאלת העלאתם של יהודי רוסיה לישראל בשבת, ודן בעניין מצד היתר של חילול שבת כדי להצילם מטמיעה מוחלטת ומשום פיקוח נפש רוחני (חוות בנימין א, יד).
הנימוקים המוזכרים בהלכה לאפשר חילול שבת לצורך פיקוח נפש מבוססים בעיקר על שני שיקולים, הקבילים גם בפיקוח נפש רוחני (ראו יומא פה, א). הראשון הוא "וָחַי בָּהֶם – ולא שימות בהם", ולפיו ערך החיים הוא הערך המוביל והמועדף, והשני הוא "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", דהיינו עדיף לחלל שבת אחת כדי לשמור את חיי האדם וכך הוא ימשיך לשמור את השבתות בקביעות. משני השיקולים הללו קל להסיק שדין אחד יהיה לקיום הפיזי ולקיום הרוחני והזהותי של העם היהודי.
גם הרמב"ם היה מודע לצורך לקבל החלטות משמעותיות בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך" כדי להחזיר יהודים לאמונתם (הלכות ממרים ב, ד):
וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים, עושין לפי מה שצריכה השעה. כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו, כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו. כדרך שאמרו חכמים הראשונים: חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה.
הצלה מהמרה
הדיונים המובאים בפוסקים בקשר לאפשרות של חילול שבת לצורך פיקוח נפש רוחני עוסקים במצבים שונים של המרת דת בכפייה. כך פוסק למשל המחבר בשולחן ערוך: "מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה. ויצא אפילו חוץ לשלוש פרסאות ואי לא בעי, בית דין גוזרין עליו" (אורח חיים שו, יד).
בעל נחלת שבעה, רבי שמואל הלוי בן המאה ה-17, נשאל במי ששמע שבנו יצא להתאסלם, האם מותר לאב לחלל שבת כדי להחזירו לדת היהודית, והשיב שנראה לו שגם כאשר הבן פשע מותר לכתחילה לחלל שבת כדי להחזירו לדת ישראל:
ולי נראה דדחינן שבת מספק זה כמו גבי חולה, ואמרינן טעמא, מוטב שיחלל שבת אחת ואל יחלל שבתות הרבה, וכל הזריז הרי זה משובח, וכל השואל הרי זה שופך דמים, ואפילו רבים יכולים לחלל שבת בשביל אחד החולה כדי שיוכל לשמור שבתות הרבה, ואין אומרים וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך… ואין לומר דמיתה שאני, אם כן כל שכן הוא להציל נפשו מני שחת ממיתה נצחית לא כל שכן (שו"ת נחלת שבעה, פג).
הנה כי כן, לפי דעת בעל נחלת שבעה, כפי שמתירים לחלל שבת עבור חולה משום פיקוח נפש כך גם בפיקוח נפש רוחני, כגון הצלה מהמרת דת, יש מצווה לחלל שבת כדי להציל את נפשו.
