ישראלי בן 35 שהיגר לגרמניה חתום על הציטוט הבא: "בתי בת 18 חודשים, וכעת לראשונה אני מחפש קשרים נוספים עם ישראלים, בעיקר כדי שיהיו לה הזדמנויות נוספות ללמוד עברית. אני חילוני ולא מעוניין בפעילות פוליטית למען ישראל. לכן הפוקוס שלי הוא לחלוטין חברתי־תרבותי, ואני לא מחפש פעילויות שיחזקו את הזהות היהודית שלי, בניגוד לזו הישראלית".
הישראלי הזה השתתף לאחרונה בסקר עומק ראשון מסוגו הבוחן את הקהילה הישראלית באירופה, המונה לפי הערכות 100 אלף איש, ואת הקשר שלה לקהילות היהודיות המקומיות.
תוצאות הסקר, שערך לפני כמה חודשים ב־27 מדינות באירופה מכון המחקר של ארגון הג'וינט JDC-ICCD, בשיתוף "מכון קהילות" של הקהילה באמסטרדם, מעידות על נתק עצום בין ישראלים החיים באירופה לקהילות היהודיות, הנמצאות לעיתים במרחק מטרים ממקום מגוריהם. רק 45 אחוזים מהישראלים באירופה משתתפים מדי פעם באירועים של הקהילה היהודית, אך לרוב אינם חברים פעילים בה.
למשל, רק 14 אחוזים מילדי הישראלים באירופה לומדים בבתי ספר יהודיים, שיעור נמוך בהרבה מהמצב ברוב הקהילות היהודיות באירופה. רוב ניכר, 86 אחוזים, לומדים בבתי ספר ציבוריים או פרטיים שאינם יהודיים. רוב ילדי הישראלים באירופה גם אינם משתתפים בפעילות חינוך כלשהי, יהודית או ישראלית: 55 אחוזים לא שולחים את ילדיהם לפעילויות של הקהילה הישראלית, ואילו 58 אחוזים אינם שולחים את הילדים לפעילות יהודית כלשהי. רק 27 אחוזים שולחים את ילדיהם לפעילות חינוכית של הקהילה הישראלית, ו־22 אחוזים לפעילות חינוכית יהודית.
כאשר נשאלו אותם 58 אחוזים מהנשאלים מדוע אינם 
משתתפים באירועי הקהילה היהודית, רובם המוחלט, 62 אחוזים, הסבירו שהפעילות "דתית מדי, ואני חילוני". 42 אחוזים מהם השיבו שאינם מרגישים צורך להשתייך לקהילה היהודית, 33 אחוזים השיבו שמעולם לא קיבלו הזמנה מצד הקהילה, ו־22 אחוז הסבירו כי לא הייתה להם הזדמנות ליצור קשר. אחוזים ספורים הסבירו שלא קיבלו אותם על רקע הלכתי (3 אחוזים) או התנהגו אליהם בצורה לא נאותה (11 אחוזים).
קשר של עוינות
מתברר שאת הפעילות היהודית הזנוחה מחליפות רשתות קהילתיות ישראליות (ארגונים רשמיים ולא רשמיים), הפועלות ב־24 מדינות לפחות באירופה. "רשתות אלה מיועדות לרוב לישראלים עם ילדים אשר חיים במדינות אלה כמה וכמה שנים", נכתב בדו"ח. "הרשתות מנוצלות בעיקר כמרכזים חברתיים לדוברי עברית ולמשפחותיהם, אשר לעיתים רבות יש בהם לא יהודים או לא ישראלים.
ההשתתפות באירועים כאלה נובעת בעיקר מהרצון שהילדים יוכלו לדבר בשפה העברית, ללמוד על תרבות ישראלית או לפתח זהות יהודית-חילונית והרגשת שייכות".
ובאשר לשפת המולדת: 55 אחוזים מהישראלים שהשתקעו באירופה מדברים עברית בבית, מול 45 אחוזים אשר אין להם בן או בת זוג דובר עברית, ועל כן מדברים אנגלית או את השפה המקומית.
כפי שניתן להבין מהנתונים, רוב הישראלים באירופה אינם דתיים בהגדרה: 73 אחוזים מגדירים עצמם כחילונים, 59 אחוזים כישראלים, 38 אחוזים כיהודים, 13 אחוז כליברלים, 12 אחוז כמסורתיים ואחוזים בודדים הם אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים או ציוניים דתיים.
בסקר השתתפו 890 ישראלים המתגוררים כאמור ב־27 מדינות אירופיות, רובם מגרמניה, הולנד ובריטניה. רוב המשיבים נשואים (80 אחוזים) ובשנות ה־30 וה־40 לחייהם, בעלי תואר אקדמי, וחיים מחוץ לישראל עשר שנים בממוצע.
שיעורי השתתפותם באירועים כמו סעודות ראש השנה או ליל הסדר נעים בסביבות 30 אחוזים בלבד. דו"ח המחקר מדגיש כי "ההשתתפות באירועים לא מגדירה אותם כחברים בקהילה היהודית, אלא הם בוחרים מתי כן להשתתף ומתי לא. הם מעין לקוחות הצורכים שירות, אך לא חברים רשמיים בקהילה". 43 אחוזים מהמשיבים הסבירו כי אין קשר ממשי בין הקהילה היהודית לבינם, ואחוזים גבוהים אף השיבו כי יש "קשר של עוינות בין שני הצדדים".
לא מתחברים
מרסלו דימנשטיין מ־ JDC-ICCDמספר שתוצאות הסקר לא יפתיעו ישראלים החיים באירופה, אך בעבור הציבור היהודי באירופה ובישראל מדובר בממצאים מורכבים, שספק אם הכירו. "תמיד ידענו שהישראלים באירופה לא מתחברים לקהילות היהודיות, אך לא ידענו לכמת זאת במספרים", אמר אתמול דימנשטיין בשיחה מברצלונה, שם הוא מתגורר. "קרוב לחצי מהם משתתפים בצורה כזו או אחרת בפעילות יהודית, שזה יכול להיות הליכה לבית חב"ד או השתתפות במסיבת יום העצמאות, אבל זה עדיין משהו".
לדבריו, "המודל של הישראלים הוא צריכה בשירותי הקהילה היהודית על פי צורך, לא על בסיס שבועי. אנחנו רואים התנהגות כזו גם בקרב הקהל הצעיר". נקודה מעניינת נוספת היא ש"כחצי מהישראלים נשואים לבני או בנות זוג שאינם ישראלים, בין יהודים בין לא, ולמרות זאת הם רוצים שילדיהם ידברו עברית ושיהיה להם חיבור לתרבות הישראלית".
ההמלצות של אנשי המכון הם בעיקר לראשי הקהילות היהודיות: "לפעמים הם מתעלמים מרשתות ישראליות אלה, וזו טעות. הם חושבים שיש המון ישראלים הפזורים ברחבי העיר, אך האמת היא שיש רשתות רשמיות וצריך להתייחס אליהן כקהילה מגובשת. ראשי הקהילות חייבים לנסות ולבנות קשרים עם הרשתות ולהבין את השינויים המתחוללים בעולם – ולא לצפות שכבעבר, הקהילות יהיו ארגון הגג המקומי. להבין שייתכן שיהיו כמה ארגונים".
