לאחרונה חזרתי מביקור בקהילות אירופה: ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד וגרמניה. נדהמתי לגלות בצער רב ששני דורות אחרי השואה, האנטישמיות הפכה להיות חלק משגרת חייהם של היהודים באירופה. יהודים רבים חווים פגיעות בגוף ובנפש ובעיקר מפחדים להפגין בפרהסיה את זהותם ויהדותם.
במאמר זה לא באתי להסביר מהי אנטישמיות אלא כיצד היא משפיעה על הזהות היהודית ועל הקיום היהודי העתידי. אין זה סוד כי האנטישמיות מתפשטת למרחב הציבורי, מייצרת מחדש סטריאוטיפים שליליים על יהודים ואף מטביעה אותם בחברה. אבל החידוש הוא שהאנטישמיות לא נשארת רק במילים וברשתות החברתיות אלא הופכת לאלימות של ממש כלפי היהודים בשווקים וברחובות. הכוחות השונים הפועלים באירופה, תנועות הימין הקיצוני, התנועה האנטי־ישראלית השמאלנית, האסלאם הרדיקלי והקתוליות הקלאסית משאירים את חותמם, והאנטישמיות פורחת. על פי ידידי, פרופ' דלה־פרגולה, טרם נערך מחקר לגבי התגובה של הציבור היהודי לחרדה מפני האנטישמיות.
רק לאחרונה הצהיר פליקס קליין, הממונה על המאבק באנטישמיות בגרמניה מטעם הממשלה, כי הוא "אינו יכול להמליץ ליהודים לחבוש כיפה בכל מקום בגרמניה". הדברים נאמרו ככל הנראה מתוך דאגה אמיתית למצבם של היהודים במדינה ומתוך חשש שאנשי ימין קיצוני או מוסלמים יתקפו את היהודים החובשים כיפה. בעבר נשמעו דברים דומים מפי ראש הוועד המרכזי של גרמניה, יוזף שוסטר, שהמליץ ליהודים במדינה לא לחבוש כיפה בציבור.
תחושה של פחד
בסקר שנערך לאחרונה על ידי ההסתדרות הציונית העולמית, התברר שמחצית מיהודי אירופה מסתירים את יהדותם. 51 אחוז מהנשאלים השיבו כי אינם מרגישים בטוחים להסתובב עם סממנים יהודים כמו כיפה ומגן דוד (לעומת 22 בצפון אמריקה). כלומר, אחד מכל שני יהודים באירופה ואחד מכל ארבעה יהודים בעולם חש צורך להסתיר את יהדותו ולהימנע מן הסמלים היהודים הבסיסיים ביותר. מסקנת הסקר היא שיהודים מפחדים לגלות את זהותם היהודית ברבים.
כמו כן במחקר שנערך על ידי FRA – European Union Agency for fundamental rights התברר שרוב היהודים באירופה (73%) שומעים ביטויים של עוינות כלפי יהודים ברחוב ובמקומות ציבוריים. האמירות האנטישמיות הנפוצות ביותר הן "ישראלים מתנהגים כמו נאצים כלפי הפלשתינים" (51%), "ליהודים יש יותר מדי כוח" (43%), ו"יהודים מנצלים את הסבל בשואה לצורכיהם האישיים" (35%).
בשנת 2018, תשעה מתוך עשרה יהודים באירופה (89%) הרגישו שהאנטישמיות בארצם גדלה במהלך חמש השנים האחרונות, ויותר משמונה מתוך עשרה יהודים (85%) חשו שהאנטישמיות היא בעיה רצינית. הנסקרים נוטים לציין את האנטישמיות כבעיה החברתית והפוליטית הגדולה ביותר במקום מגוריהם. יותר מאחד מארבעה (28%) חווה הטרדה אנטישמית לפחות פעם אחת במהלך התקופה הזו. אלו שלובשים או מציגים בפרהסיה סימנים שיכולים להגדיר אותם כיהודים סובלים יותר מהטרדות אנטישמיות (37%) מאשר אלו שאינם (21%).
לפי הסקר, האנטישמיות איננה משפיעה רק על הרגש והפחד. כ־34% נמנעים מלהגיע לאירועים או אתרים יהודיים, כיוון שאינם מרגישים בטוחים כיהודים כשהם בקהילה היהודית או בדרכם אליה. כמובן שהדבר כולל הליכה לבית הכנסת ולאירועים קהילתיים. כמעט חצי (47%) מכלל הנסקרים חוששים להיפגע בעתיד הקרוב מהטרדה אנטישמית, מילולית או אחרת, ויותר משליש מהם (40%) חוששים מפגיעה פיזית.
ממצאי הסקר מראים שיהודים רבים באיחוד האירופי אינם יכולים לחיות חיים ללא דאגה לביטחונם האישי ולביטחון בני משפחותיהם וחוששים להוות מטרה להטרדה או תקיפה אנטישמית. זו גם הסיבה שלא מעט יהודים חושבים על הגירה מאירופה למדינות אחרות.
להסתיר את היהדות
השאלה החשובה ביותר היא כיצד ישפיע גל האנטישמיות החדש על הזהות היהודית? האם יהודים יצעדו ברחובות ברלין ובריסל כאשר כיפה לראשם וגאוותם איתנה או שמא תיווצר שוב יהדות "אנוסית" שבה יהודים יחיו את יהדותם בביתם פנימה ללא סממנים יהודיים בחוצות?
בעבר היינו עדים לכך שיהודים שינו את אורח חייהם והיהדות נעלמה מרשות הרבים והפכה למשהו אינטימי ברשות היחיד. בתקופת האינקוויזיציה בספרד ולאחר מכן בפורטוגל וכן בגרמניה בתקופת האמנציפציה וההשכלה, וכך גם בתקופת חוקי הגזע באיטליה, יהודים הפסיקו אפילו למול את בניהם. בתקופת ההשכלה הטביעו את המושג "היה אדם בצאתך ויהודי באהלך" (למרות שחזון זה מקורו בבית מדרשו של משה מנדלסון, מראשי ההשכלה בגרמניה, הרי שהניסוח המדויק שלו מופיע בשיר "הקיצה עמי" של יהודה ליב גורדון, משנת 1866).
"יהודים רבים באיחוד האירופי אינם יכולים לחיות חיים ללא דאגה לביטחונם האישי ולביטחון בני משפחותיהם וחוששים להוות מטרה להטרדה או תקיפה אנטישמית"
התמודדות זו של חיים יהודיים מתוך הסתרה איננה חדשה. רבי ישראל איסֶרלן (1460־1390), בעל שו"ת תרומת הדשן אשר נולד ברגנסבורג בגרמניה אבל עקב רדיפות ברח לאיטליה ומשם לאוסטריה, נשאל כבר במאה ה־15 האם יש איסור ממשי בכך שיהודי יסתיר את יהדותו (סימן קצו):
"יש מקומות שגוזרין רשעי האומות שלא יעבור בן ברית בהן, ואשר ימצא דתו לתופשו על נפשו, רשאי בן ברית להשתנות להתדמות בבגדיו לנוכרי, ללכת בגלוי ראש כמו הנכרים כדי שלא יכירוהו או לאו?
…תשובה: עת לעשות לה' הפרו תורתך, אף על פי שאמרה תורה לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, אם צרו אויבים על העיר או אם הולכין בדרך אם יראו שהן נשים ישכבון תלכנה במלבושי אנשים, ואף בחרב כדי שיהיו סבורים שהן אנשים. וכן אם אין עמהם אלא עשרה אנשים תחגורנה חרב כדי שיהיו סבורים שהן מן אנשים וייראו מפניהם… וכן הבחורים שאין להם זקן ילבשו בגדי נשים להנצל או לבוש נכרי להטעות אויבים… והא דאסור לשנות אפילו ערקתא דמסאנא היינו דווקא כשמכירים בו שהוא יהודי ורוצים לכופו שישנה מדתו מנהג יהודים, חייב למסור את עצמו שלא יחלל השם, אבל כשעושה את עצמו כנכרי כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי ליכא חילול ולא מידי".
הרב איסרלן מתיר אפוא ליהודי להסתיר את יהדותו כל זמן שאין חשש לחילול ה' אם הגויים יגלו שהוא עושה זאת. הוא איננו חושש מהתוצאות שעשויות להתפתח ממעשה זה אצל האדם או בחברה הישראלית.
סכנה לשלמות הקהילה
לצערי, יש כיום חשש שאנו חוזרים לתקופת האנוסים. יהודים רבים בעולם חוזרים להיות "אנוסים מדעת" ומנסים להסתיר את יהדותם. הם מורידים את המזוזות מפתחי הבית, אינם חובשים כיפה, אינם פוקדים את בתי הכנסת והקהילות ולא תמיד מספרים לבניהם שהם יהודים כדי "לשמור" עליהם. הפחד הוא בדרך כלל גורם משתק בחיי היחיד והקולקטיב, ועלול ליצור זהות מבולבלת ומבוקעת. חיים יהודים מתוך פחד יכולים להביא לכך שיהודים יחליטו לעזוב את דתם וזהותם מכול וכול כדי לחיות חיים "נורמליים" בחברה הסובבת. לצד אמירות אמיצות כי יהודים לעולם לא ייכנעו ולא ישפילו מבט אל מול האנטישמיות, לא ניתן להתעלם מממד הפחד הקיים אצל היחידים ומשפיע משמעותית על הקהילה היהודית כולה.
היהדות מתאפיינת בהיותה דת של אמונות ודעות בלב פנימה אבל גם של מעשים הנעשים במרחב הציבורי. ההעברה של קיום המצוות החיצוני לתוככי הבית יכולה לשנות את אורח החיים ואת הזהות היהודית הקלאסית. ברור שיהודים המחויבים לקיום מצוות ישתדלו לשמור על יהדותם באופן שלם, אולם מה יהיה גורלם של יהודי פריפריה, אלו שיותר רחוקים ממסורת ישראל? האם הם יוותרו גם על הסממנים המינימליים המצויים בחייהם היהודים?
הדפוס הנורמלי של החיים היהודים הוא שילוב בין היהדות לבין מעגלי תרבות וזהות אחרים הקיימים בחברה הסובבת. המצב של קיום יהודי מתוך פחד וצורך להסתיר את היהדות בכלל ואת הזהות היהודית בפרט יביא לכך שתיווצר דיכוטומיה בין החיים במרחב הציבורי לבין היהדות, פיצול והפרדה שתוצאותיהם מי יֵדע. גם המודל של "דת פנימית" ונסתרת שהיה מצוי בימי האנוסים איננו מודל בריא לאדם מודרני המבקש לחיות ולשלב בין עולמות שונים.
אינני נביא זעם אבל ברצוני לעורר למחשבה ודיון בנושא רגיש זה שעשוי להשפיע על עתידו של העם היהודי. אסור לנו לחזור לתקופת האנוסים ולוותר על הגאווה היהודית ועל חיים יהודיים חופשיים ברחובות בירה שכן הדבר יביא לזהות יהודית נסתרת ולתוספת התבוללות המסוכנת כל כך לעתידו של העם היהודי.
