ב־2014, השנה שבה נערכו הבחירות הקודמות לפרלמנט האירופי, משבר ההגירה לאירופה טרם החל. רק באפריל 2015, עם מקרי הטביעה הצפופים של שש ספינות ועליהן יותר מאלפיים פליטים סמוך לחופי אירופה, החלו להשתמש ביבשת במונח שכיום כבר נמצא על סדר יומם של אירופים רבים. ב־2014 הברקזיט היה רק בשלב העיבור הראשוני שלו – החלטת הציבור הבריטי לעזוב את האיחוד האירופה התקבלה רק ב־2016.
נושאים אירופיים בוערים נוספים התחוללו בחמש השנים האחרונות – המהומות למען עצמאות בקטלוניה, מחאת האפודים הצהובים בצרפת, פיגועים המבוצעים בידי מוסלמים, עליית הימין העמוק במדינות מזרח אירופה ועוד – כך שאיך שלא מסתכלים על זה, הרכב הפרלמנט האירופי המכהן כיום כבר אינו רלוונטי לאירופה המביטה בעצמה במראה באמצע 2019. לכן, לשינויים החברתיים והפוליטיים הללו ביבשת תהיה באופן כמעט ודאי השפעה על תוצאות הבחירות שהחלו אתמול ויימשכו עד יום ראשון ב־28 מדינות האיחוד האירופי: בבריטניה ובהולנד הלכו האזרחים להצביע אתמול, היום יהיו אלה אזרחי אירלנד וצ'כיה, בשבת תבחרנה מלטה וסלובקיה את נציגיהן, וביום ראשון הקרוב ישלימו את המלאכה שאר 22 המדינות החברות באיחוד.
הפרלמנט האירופי הוא הבית התחתון של האיחוד האירופי. הוא מונה 751 חברים ומושבו הרשמי בשטרסבורג שבצרפת, הגם שחבריו נמצאים רוב הזמן בבריסל הבלגית, בירת האיחוד. יחד עם מועצת האיחוד האירופי, הבית העליון, הפרלמנט הוא חלק מהרשות המחוקקת של האיחוד. מעליהם נמצאת הנציבות האירופית, שהיא הרשות המבצעת. במשך שנים רבות נחשב הפרלמנט האירופי לא חשוב במיוחד, אלא שהדבר השתנה עם השנים. במסגרת סמכויותיו בגיבוש והעברה של חוקים היה הפרלמנט שותף רק בקדנציה האחרונה שלו ביותר מאלף חוקים באינספור נושאים, וביניהם הגירה.
נכון שישנם נושאים שבהם אין בסמכותו לדון – כמו מדיניות מיסוי, חינוך, בריאות או שיכון וכמובן מדיניות חוץ, אבל השפעתם של חברי הפרלמנט על חיי האירופים נוגעת בסופו של דבר באלמנטים רבים מחיי היומיום שלהם.
למרות זאת, בבחירות הקודמות ב־2014 נרשם שפל היסטורי בשיעור ההצבעה לפרלמנט והוא הגיע לכ־43 אחוזים. מדובר בהמשך מגמת הצניחה בשיעורי ההצבעה, שב־1979 עמדו על 62 אחוזים, עשור לאחר מכן ירדו ל־58 אחוזים, והתרסקו עשור אחר כך ל־49 אחוזים.
מי יירש את בריטניה?
הליך הבחירות קובע כי בכל מדינה מצביעים האזרחים למפלגות מקומיות, ונציגיהן בוחרים לאחר מכן את המפלגה הגושית הגדולה שאליה יצטרפו בפרלמנט. בכל מדינה נוהל הצבעה שונה מעט, אך בסופו של דבר מתגבשות בשטרסבורג כמה מפלגות המייצגות את המנעד הפוליטי מימין לשמאל.
אירופה של 2014 בחרה בפרלמנט אירופי מאוזן ויציב, שבו למפלגת הימין־מרכז – "מפלגת העם האירופי" (EPP) – ישנם 217 חברים, ולמפלגת השמאל־מרכז – "הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים" (S&D) – יש 189 נציגים. שתי מפלגות אלה יחדיו חצו את הרוב הדרוש להקמת קואליציה (350 חברים), ובכך הבטיחו קדנציה שבה ישנה "ממשלת אחדות" של מתונים, רחוקה מהתזזית המאפיינת את הקיצונים משני הצדדים. לקואליציה המתונה הזו הצטרפה גם מפלגת המרכז ALDE על 68 נציגיה.
אלא שאירופה משתנה לנגד עינינו, והסקרים מוכיחים כי מה שהיה לא צפוי להיות מה שיהיה. הנתון הראשון והבולט שעולה מסקרים אלה הוא ששתי המפלגות המתונות כנראה לא יזכו לרוב המוחלט שיאפשר להן להקים קואליציה לבדן. שקלול המשאלים ברחבי מדינות האיחוד מעניק ל־EPP 171 נציגים בפרלמנט החדש, ול־S&D 151 – יחד יהיו להן 322 נציגים, פחות מה־350 הדרושים. לא שצפויה באירופה הפיכה ימנית או שמאלית רדיקלית החל מתחילת השבוע הבא; התחזיות צופות למפלגת המרכז ALDE קרוב למאה נציגים, ושלוש המפלגות הנ"ל יוכלו כפי המסתמן להמשיך ולקיים פרלמנט מתון. אלא שהנתונים המעניינים באמת נמצאים במפלגות הקצה, משני הצדדים. מימין, המפלגה הפופוליסטית והבדלנית EFDD צפויה לזנק מ־45 מושבים לכ־60. מימין לה נמצאת מפלגת "אומות החירות האירופיות" (ENF) המאגדת מפלגות ימין רדיקלי ולאומני ביבשת, שכוחה בפרלמנט צפוי לנתר מ־37 נציגים ל־55. מדובר בהגדלה משמעותית של נציגות לימין הקיצוני באירופה, כפי שמשתקף גם בתוצאות בחירות אחרות ביבשת בשנים האחרונות.
גם בשמאל האירופי ישנה תסיסה שבאה לידי ביטוי בסקרים: מפלגת הירוקים המתונה יחסית צפויה לקבל מכה ולאבד כמה מושבים מה־52 שבהם היא מחזיקה כיום, אבל מפלגה ירוקה רדיקלית בשם EFA צפויה דווקא להגדיל את כוחה. בסך הכול, השמאל הקיצוני צפוי לאבד כחמישה אחוזים מכוחו בפרלמנט כיום. אם מחשבים את כל קולות הימין לעומת הקולות בשמאל, הרי שהימין על גווניו מחזיק כיום ב־373 מושבים בשטרסבורג, השמאל ב־292, והשאר הם מושבים עצמאיים או בלתי מזוהים. הסקרים מורים על ירידה בכוחם של שני הגושים המובהקים לטובת מפלגות חדשות ובלתי צפויות, אולם הירידה בכוחו של השמאל משמעותית יותר: 42 מושבים פחות, לעומת 31 מושבים פחות בלבד לימין.
751 המושבים בפרלמנט האירופי מוקצים לכל מדינה לפי גודל אוכלוסייתה. לגרמניה 96 נציגים, לצרפת 74, ולבריטניה ואיטליה 73 נציגים כל אחת. קפריסין, אסטוניה, מלטה ולוקסמבורג הקטנות מסתפקות בשישה נציגים למדינה. בריטניה הייתה אמורה שלא להשתתף בבחירות אלה עקב הברקזיט, אבל העיכוב ביישומו מחייב אותה להשתתף בהן. במקרה של פרישה בריטית מהאיחוד, יחולקו חלק מ־73 המושבים שיתפנו למדינות הטוענות כי הן סובלות מייצוג חסר בפרלמנט, ורוב הכיסאות יישארו פנויים למדינות העתידות להיכנס לאיחוד בעתיד, אם וכאשר. ברשימה העתידית נמצאות חמש מדינות שמועמדותן אושרה: מקדוניה הצפונית, סרביה, אלבניה, מונטנגרו וטורקיה, ושתי מדינות שהגישו בקשה למועמדות: בוסניה־הרצגובינה ואוקראינה.
