מקובל להיכנס ל"כוננות השמנה" לקראת ליל הסדר, משום מה נדמה לנו שהארוחה המסורתית אינה עולה בקנה אחד עם בריאות ודיאטה. אבל בהתבוננות נוספת – סעודת ליל הסדר היא שיעור תזונתי מאלף בעיצוב הסדר וההרכב של ארוחה נכונה, במיוחד עם השילוב של החברותא, ההקשר, התוכן, המסורת והמעורבות חברתית.
את ליל הסדר אנו מתחילים עם ההגדה והטקס שלפני האוכל. בלילה זה, מחמת חגיגיותו ועניינו, אנחנו פחות מתנפלים ויותר שולטים באכילה, בניגוד לחטא הקדמון בגן עדן – שבו הפיתוי גבר על הציווי.
צלחת הסדר מזמנת לנו סמליות והקשר היסטורי-חברתי של המזונות שמרכיבים את הסדר: מרור – על שום שמיררו את חיינו במצרים; חרוסת – לזכר עבודת הפרך בטיט של בני ישראל במצרים בעת בניית 'ערי המסכנות'; זרוע – זכר לקרבן פסח, ולכך שיצאנו ממצרים בזרוע נטויה ובמורא גדול, ועוד. כך אנו הופכים את המזון בסדר הפסח למילון חוויות והקשרים, שמורידים את תשומת הלב ממעגל ההתניה של מזון – תיאבון – אכילת יתר והשמנה.
את המגיד מתחילים ב"הא לחמא עניא" – מציינים ומקדשים את לחם העוני שאכלו אבותינו כשיצאו ממצרים, שבזיכרון הלאומי הפך לחגיגי וסמלי. יש כאן תוכן – אכילה מודעת, ולא סתם התרפקות נוסטלגית על "סיר הבשר, הבצלים והשומים". עם האמירה "כל דיכפין ייתי ויאכל, וכל דיצריך ייתי ויפסח", עולה המשאלה לסדר עולמי חדש, שבו מציבים במרכז את מצוות "פרוס לרעב לחמך" – ובפסח תחלוק איתו את מצתך – ומברכים על ההזדמנות להתחלק עם האחר במה שיש לנו.
"והגדת לבנך" ולשאר הסובבים – את כל זה, ועוד יותר – בהסברים, בציטוטי החכמים, ואפילו המחשות והדמיה. זו מהות ההגדה.
שולחן עורך
ומה לגבי הארוחה עצמה? התכנים וסדר ההגדה מאפשרים לתיאבון להירגע, ולכן עדיף לאכול לפי הכללים שמכתיבה ההגדה, ולא לפי הרעב.
מנה ראשונה – מרק עם קניידלך – זול, חם, משביע ומרגיע, ואם רק מוסיפים מים וקמח מצה, הוא יכול להספיק לכמות סועדים משתנה.
ארוחה חגיגית אינה מחייבת ריבוי קלוריות מכבידות ומעייפות, כשומן ופחמימות. לכן עדיף להרבות בחלבונים צמחיים, שאינם עתירי שומן ותורמים לשובע, ולמעט בעופות, דגים ובשרים (שקשים לעיכול ולשינה בלילה). אחרי כל זה, גם הקינוח כבר פחות מאיים – כי שבענו והותרנו, התרגשנו ורוממה רוחנו, ולכן גדלה השמחה וההנאה היחסית לגודל המנה, וגם מנה קטנה תיחשב כגדולה ומספיקה.
גם בשתיית היין האדום יש היגיון: כבר ספר תהילים אומר "ין ישמח לבב אנוש". היין טוב לרוממות הרוח (שמשכיחה את הרעב), ומשפר את פרופיל השומנים בדם. הצבע האדום (רזברטרול), המעיד על מקור היין מענבים אדומים, מונע נזקי חמצון ומפחית תהליכי דלקת וקרישיות הדם.
ומה השיעור לחיים? שכדאי ללמוד מחוכמת אבותינו את היתרונות של ארוחה עם תוכן ומשמעות, הכוללת מפגש משפחתי-חברי בין אנשים קרובים ורחוקים; וגם את ההיגיון שבתזונה המסורתית – הרכב וסדר נכון של טעימות ומנות, תורמים גם לשובע מהיר יותר וגם להגנה בריאותית. במקום לפחד מארוחות חג, אנו יכולים לדבוק בטקס ובמשמעות, וליישם את החברותא והזמנת האחר – לא רק כדי לצאת צדיק, אלא כדי לצאת חכם ובריא.
חג שמח!
