מחקר אפידמיולוגי שבוצע בשוודיה ופורסם לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry העלה נתונים מפתיעים המצביעים על קישור בין היפוכונדריה – הפרעת חרדה ממחלות – לעלייה ניכרת בסיכון למוות מוקדם. המחקר בחן את התמותה בקרב אוכלוסיית חולי היפוכונדריה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ומצא שאנשים שמאובחנים עם ההפרעה הזו נמצאים בסיכון גבוה ב-84 אחוז למות ממחלות שונות, בעיקר כאלו הקשורות למערכת הלב והדם, מחלות ריאה והתאבדות.
דיוויד מטאיקס-קולס, מוביל המחקר ופרופסור לנוירוביולוגיה ופסיכיאטריה במכון קרולינסקה בסטוקהולם, התייחס לממצאים כ"פרדוקסליים" בשיחה עם "וושינגטון פוסט". לדבריו, "הם דואגים כל כך הרבה לבריאות שלהם וחוששים ממוות, וזה מוביל לסיכון המוגבר למוות מוקדם".
המחקר נערך על בסיס נתונים מאגרי האוכלוסין והבריאות השוודיים משנים 1997 עד 2020, וכלל את הנתונים של 4,129 אנשים המאובחנים כחולי היפוכונדריה, בהשוואה לקבוצת בקרה של אנשים ללא הפרעה זו, אך בעלי אותה שנת לידה, מין ומקום מגורים. במחקר נלקחו בחשבון גם גורמים דמוגרפיים כגון סטטוס נישואין, רמת ההשכלה והכנסת המשפחה.
במהלך תקופת המעקב, במשך כתשעה חודשים, 268 חולי היפוכונדריה ו-1,761 אנשים ללא הפרעה זו נפטרו. המחקר מצא כי חולי ההיפוכונדריה מתו בממוצע חמש שנים צעירים מאלו שלא סבלו מהפרעה זו.
מעבר לנתוני התמותה, המחקר גילה גם כי היפוכונדריה משפיעה על איכות החיים; אנשים ללא הפרעה זו היו בדרך כלל בעלי השכלה גבוהה יותר, נישואין והכנסה גבוהה יותר מחולי ההיפוכונדריה.
מטאיקס-קולס ציין כי ההיפוכונדריה היא הפרעה שלא תמיד מתגלה כראוי, ולכן סביר להניח שסיכוני התמותה עשויים להיות גבוהים עוד יותר בהתחשב במקרים שלא אובחנו: "יש נטייה להקטין את דאגותיהם בנוגע לבריאותם כאילו הם ממציאים אותן".
מטאיקס-קולס פירט את מספר השערות לגבי הממצאים: חיים קצרים יותר בקרב חולי ההיפוכונדריה עשויים להיות תוצאה של לחץ כרוני, אשר עלול גם להביא אותם לשימוש באלכוהול ובסמים. עוד ציין כי חלק מהחולים עשויים להימנע מביקורים ברופאים מחשש לאבחון של מחלה חמורה.
מטאיקס-קולס ציין את חשיבותה של טיפול נכון ויעיל בחולי היפוכונדריה, המתבצע באמצעות טיפול התנהגותי-קוגניטיבי ותרופות נוגדות דיכאון. "יש לנו טיפולים טובים", אמר, "ורוב האנשים לא מקבלים אותם".
