דוריס כבר מיואשת. הדימומים החזקים משתקים את התפקוד היומיומי שלה. היא מנהלת חברה גדולה עם עשרות עובדים, ואין לה את הפריבילגיה להיות מושבתת. היא שואלת איך אוכל לעזור לה. היא מתכוונת לעזרה רפואית אבל לא פחות- לסיוע בתחום ההלכתי.
גיל המעבר מתבטא בכך שהמחזוריות הנשית נפסקת באופן סופי. נשים רבות עוד ממשיכות לקבל מחזור מדי כמה חדשים ואף חצי שנה לאחר ההפסקה, לאחר שנדמה להן שזה נגמר. זאת הסיבה שאנחנו ממתינים שנה ואז מצבעים פרופיל הורמונלי ורק אז מחליטים שמדובר על גיל המעבר. בתקופת הפרה-מנופאוזה, סביב גיל המעבר, נשים עלולות לחוות דימום וסתי שמרגיש להן שונה מהרגיל: זה יכול להיות דימום וסתי מוגבר, דימום וסתי ממושך, דימום שלא בזמן הצפוי או שילוב ביניהם. אחת מכל שלוש או ארבע נשים סובלת מכך בשנים הקודמות לגיל המעבר.
כשאנחנו ניגשים להבין את התמונה, אנחנו בודקים את מערכת הרבייה כולה- אחת סיבות לדימומים היא למשל גורם רחמי. שרירנים שהם גידולים שפירים של רקמת השריר של הרחם, מאד נפוצים בגיל הזה. הם עלולים להופיע בשכבת הרירית, בשכבת השריר או בשכבה החיצונית לרחם. הם מפריעים לכיווץ הרחם ומגבירים את כמות הדמם והופעה של כתמים בין ווסתיים.
ישנם פוליפים, גידולים של פנים חלל הרחם, שעלולים אף הם לגרום לדימומים. את הדברים האלו נוכל לאבחן בבדיקת אולטרסאונד והיסטרוסקופיה- הכנסת סיב אופטי דק לרחם והסתכלות על הרירית. כמו כן, קיימים מצבים של אנדומטריוזיס שמחמיר עם הגיל- פה רירית הרחם פולשת לדופן של שריר הרחם ובכך גורמת לדימומים ולכאב. כמובן שצריך לקחת בחשבון שבגיל טרום גיל המעבר רוב הנשים עדיין משתמשות דווקא בהתקן תוך רחמי כאמצעי מניעה, ואף הוא עלול לגרום לדימומים או לדמם חזר. סיבות נוספות עשויות להיות- אטרופיה של רירית הרחם והנרתיק – דלדול של רקמת הנרתיק והרחם כתוצאה מחסר באסטרוגן ובמקרים נדירים יתכן שמדובר בממצא חשוד ברחם בצוואר הרחם או בשחלה. אך הסיבה השכיחה ביותר לדימום בין ווסתי טרום גיל המעבר הוא חוסר מאזן הורמונלי- בדיוק כמו שקורה בתחילת ההתבגרות- הגוף והנפש נמצאים בטלטלה ושינוי והגוף מגיב בהתאם. דמדומי השחלה דומים מאד לאיתותי השחלה הראשונים.
אז איך ניגשים לבעיה?
בשלב ראשון נעשה בירור כדי לזהות האם מקור הדימום הוא ברחם, בנרתיק או בצוואר הרחם. יתכן שמדובר בכלל על דימום מטחורים או ממערכת השתן. גם את זה יש לשלול. האבחון יעזור לנו לקבוע את תהליך הבירור הרפואי ואת הטיפול שיינתן.
מלבד הדימום המוגבר עשויים להופיע גם חלק מהתסמינים הבאים: כאבי בטן או כאבי מחזור, כאבים בחיי אישות, עייפות חריגה וקוצר נשימה שמעידים על אנמיה חריפה. בנוסף, תתכן חולשה קיצונית, דכדוך וקושי בביצוע פעילות גופנית פשוטה ויומיומית כמו עליה במדרגות.
הדימום הבין ווסתי גורם לא אחת גם לקושי הלכתי ונשים רבות פונות לרופאי נשים לחפש פתרונות שיעצרו את הדימומים. חשוב להבין שבשלב של הפרה-מנופאוזה אנחנו נמנעים מלתת טיפול הורמונלי ומנסים למצוא פתרון אחר. זה כולל גם פניה לפוסק בשאלה האם אכן הדימום אוסר את האישה. פעמים רבות האישה מחמירה עם עצמה, כאשר בעצם אין כל בעיה הלכתית. התורה לא מעוניינת לסכן את האישה. זה כלל חשוב ביותר. ותמיד יש פתרון, רק צריך לחפש אותו.
