במהלך האומנה יש ימים טובים יותר או פחות", אומרת מרים. "אבל כשרואים ילדה שלקחנו אותה אלינו הביתה בגיל תשע, אחרי שגדלה ברקע משפחתי מאוד מאוד קשה, והיום היא בת 34, אימא למופת, מנהלת בית נורמטיבי, חם ואוהב, אנחנו יודעים שהכול היה שווה. ליווינו אותה לחופה, והייתי לצידה בכל הלידות. מרחיב את הלב לראות להיכן היא צמחה. אני לא יכולה לומר שאין קשיים באומנה, אבל אני מאמינה שזו החובה שלנו, גם כמשפחה וגם כחברה, להעניק לשני".
מרים (שם בדוי, כמו שאר השמות בכתבה), 47, ובעלה יורם, 50, מאחד היישובים בשומרון, הם הורים לעשרה ילדים. לצידם עברו אצל המשפחה במהלך השנים כמה ילדי אומנה, בתיווך ובליווי של ארגון "אור שלום".
עוד בהיותה נערה פיעם במרים הרצון לסייע לילדים. בגיל צעיר התנדבה במועדונית לנוער בסיכון, שם נחשפה לילדים ממצב חברתי וכלכלי קשה. "פתאום הבנתי שיש מציאות אחרת מהבית החם והעוטף שבו גדלתי. מתוך הכאב הזה ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, לקחת ילדים עם קושי בחיים ולהיות עבורם בית חם".
כל אחד מילדי האומנה ששהו בביתם של מרים ויורם הגיע לשם עם סיפור מורכב משלו, ועם "תיק" של חוויות קשות שנשא על גבו. לקראת בואם של שני הילדים הראשונים, הם עברו תהליך של ריאיונות והכשרה. בנם הבכור היה אז בן שנתיים וחצי. "הם היו מקסימים ומדהימים, ואנחנו נשאבנו לעשייה והיינו בתשוקה להצליח ולתת, זו הייתה תקופה טובה. הייתה גם מורכבות התנהגותית מול הילד, אבל הצלחנו להתמודד עם זה יפה מאד".
אבל לא תמיד הדברים הלכו "חלק". כך למשל, המשפחה שימשה כמשפחת אומנה לאירוח לילדה שאימה חד־הורית ועובדת עד שעות מאוחרות. "התחלנו מאירוח שלה לאחר הצהריים, ובהמשך זה הפך לאומנה. היה לא קל, כי הילדה גרה באותו אזור מגורים שלנו, וכל יום אחרי בית הספר היא הייתה צריכה ללכת למשפחה אחרת במקום לחזור הביתה. זה קשה וכואב, אבל זו הייתה המציאות. היא הגיעה אלינו בגיל תשע ועשתה לי את המוות. היא גם אמרה את זה, 'אני אעשה לך את המוות עד שתזרקי אותי'. אבל כיום יש לנו קשר אמיץ מאוד. היא הלכה לשירות לאומי עם נוער בסיכון, מתוך מטרה לעזור לילדים כמוה".
איך הילדים הביולוגיים שלכם מגיבים לילדי האומנה?
"הם לא מכירים מציאות בלי ילדים לא ביולוגיים בבית. לא אגיד שפשוט להם, ותמיד יש מישהו שקשה לו יותר או פחות. אני משתפת אותם תמיד, מקבלת את אישורם בדרך זו או אחרת. זה מאתגר עבורם, אבל הם משתפים פעולה ומלאי מוטיבציה שזה יצליח. אני מפילה עליהם הרבה התמודדויות, ולפעמים אני שואלת את עצמי מאיפה הזכות או הרשות להכאיב או להקשות עליהם. הם צריכים לפנות לפעמים מקום בחדר או בארון, ולהתמודד על תשומת הלב של ההורים".
נשמע לא קל.
"נכון, אבל אני תמיד מתפללת לא להיכשל. אני מאמינה שמחובתנו לחלוק את מה שיש לנו עם אחרים. יש ימים שאני מתחפרת בתוך הפוך ומלקה את עצמי למה אני צריכה את זה ולמה הילדים צריכים את זה. אבל בסופו של דבר אני יודעת שזה נכון ושהנתינה הזאת הכרחית לי ולילדים שלי, וכמובן לילדים עצמם. באמת זכינו לכל טוב, וחשוב לנו להעניק הלאה".
קונפליקט הנאמנות
הסיפור של משפחת כהן מהמרכז דומה אך שונה. שרה (51) ויוסי (53), משמשים זה שמונה שנים הורי אומנה למאיה, כיום בת 12. הם משפחה דתית, הורים לשלושה בנים. לאורך השנים הם חשבו על נושא האומנה, אך ככל שילדיהם גדלו והם הבינו שאוטוטו הם נשארים בבית לבדם, הם החליטו לממש את החלום. מה גם שעם שלושה בנים בבית, הם מאוד רצו בת.
"ראיתי תוכנית בטלוויזיה על אומנה ומשם זה התגלגל", מספרת שרה. "אחרי שקיבלנו את ההחלטה העקרונית, נכנסנו לתהליך שלקח שנה במסגרת 'אור שלום'. נערכו לנו בדיקות מעמיקות כדי לבחון את המשפחה ואת המסוגלות שלנו כהורים לתהליך". ואז בערב פסח הגיעה מאיה, שהייתה אז בת ארבע. את החג היא כבר חגגה עם משפחת כהן המורחבת.
שרה: "התאהבנו בה, היא ילדה עם קסם, שובת לב. מהרגע הראשון היא הסתכלה על יוסי וקראה לו אבא". כדי להקל על תהליך הקליטה למשפחת אומנה מקבלת המשפחה "חופשת לידה" ממקומות העבודה. "זה מאוד עזר לנו בתהליך ההיכרות והקליטה".
ילדי המשפחה, שכבר היו בוגרים באותו שלב, היו חלק מלא מהתהליך. "הם היו לצידנו ותמכו, והם מתייחסים למאיה כאחות לכל דבר. היא הנסיכה של הבית".
המשפחה זוכה לליווי צמוד מטעם "אור שלום". עובדת סוציאלית מלווה את המשפחה, ומאיה זוכה לטיפול רגשי, זאת כמובן לצד ההכשרה שעברו ההורים.
איך הסביבה שלכם הגיבה לתהליך?
"בתחילת הדרך היו מי שניסו להניע אותנו ואמרו 'מה אתם עושים לעצמכם', אבל הרגשנו שהמטרה שלנו בחיים היא נתינה. רצינו גם להוות דוגמה לילדים שלנו בתחום הזה – לא רק לדבר על נתינה אלא ליישם אותה בפועל".
אחד הקשיים המרכזיים בתהליך הוא סביב "קונפליקט הנאמנות" מול ההורים הביולוגיים. "הורי אומנה הם חלק ממשולש שכולל את הילד, הוריו הביולוגיים, והם", מסביר יוסי. "היו שנים לא קלות בנוגע לתחושות של מאיה כלפי המשפחה שלנו. הייתה לה תקווה לחזור לגדול במשפחה הביולוגית שלה, ולקח לה זמן עד שהיא הבינה שזה לא יקרה בשלב הזה".
שרה: "המסר שלנו להורים שמתלבטים אם לעשות את התהליך הזה הוא שאל תחשבו שאתם לוקחים ילד לאומנה ומשנים את העולם. זה תהליך, יש קשיים, אבל האהבה, הסיפוק, הנתינה ממלאים ומשמחים. אתם משנים את חייו של ילד אחד, וזה הרבה מאוד. אנחנו מודים על מאיה ועל מה שהיא עשתה למשפחה שלנו".
"אור שלום" הוא ארגון ללא מטרות רווח, המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה ומטופלים במסגרות חוץ־ביתיות עקב חוסר תפקוד הורי. כבר יותר מארבעים שנה, "אור שלום" שם לו למטרה להעניק לילדים אלו את כל מה שנמנע מהם – הגנה מיידית, בית חם, יד מחבקת, משפחה עוטפת וכל מה שילד זקוק לו לצורך התפתחות תקינה וסיכוי אמיתי להווה ולעתיד טובים יותר. הארגון ליווה במהלך השנים למעלה מ־56,000 ילדים.
ב־22.11.2021 יתקיים אירוע הגאלה השנתי של "אור שלום", באולם האירועים ״שבע״ בתל־אביב. האירוע יוקדש השנה ל־650 משפחות האומנה ולעבודת הקודש שהם עושים בהתנדבות יום יום. לרכישת כרטיסים חפשו בפייסבוק "אור שלום".
שוקלים אומנה? התקשרו *8936,
או פנו באמצעות האתר: https://orr-shalom.org.il/
*ארגון אור שלום עובד בשיתוף מלא עם משרד הרווחה והביטחון החברתי
האמור בכתבה כולל תוכן ומידע מסחרי/שיווקי, ומערכת מקור ראשון אינה אחראית למהימנותו. פרסום התכנים והמידע המסחרי בכתבה אינו מהווה המלצה או הצעה מצד מערכת מקור ראשון לרכוש ו/או להשתמש בשירותים או המוצרים בכתבה.
