אם הטיול השנתי או המסע לפולין היוו את נקודת השיא שלכם מבחינה חברתית וחווייתית בתיכון, לצעירים וצעירות רבים בארץ ישנן הזדמנויות לבקר במדינות שונות ברחבי העולם על חשבון זמן הלימודים, ואולי אף כתוספת לציון. אחרי שנים שבהן התיכונים החילוניים בישראל היטיבו לנצל הזדמנויות רבות כגון תחרויות או משלחות, בשנים האחרונות גם המוסדות הדתיים מבינים את הפוטנציאל. ועדיין, רוב מוסדות החינוך הדתיים נמצאים בנושא הזה הרחק מאחורי עמיתיהם החילוניים.
איתמר חסון הוא בן 26 בלבד, וכבר דוקטורנט לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב. הנתון המרשים הזה מובן קצת יותר כשמביאים בחשבון שהוא החל את המסלול האקדמי שלו כבר בתיכון. ואם לא די בכך, כתלמיד כיתה י"ב באמי"ת גוש דן ייצג חסון את ישראל באולימפיאדות הפיזיקה האסייתית והעולמית, וכיום הוא מדריך ומלווה את הנבחרת הישראלית לתחרויות השונות.
"אולימפיאדת הפיזיקה היא תחרות בינלאומית לתלמידי תיכון שמשתתפות בה משלחות מ־80 עד 100 מדינות מרחבי העולם, תלוי בשנה", הוא מסביר. "כל מדינה שולחת חמישה תלמידים, שעברו תהליך מיון פנים־ארצי. בישראל יש אולימפיאדה ארצית, והמובילים בה עולים לתחרויות העולמיות. חוץ מהתחרות העולמית יש גם תחרות אסייתית, שישראל משתתפת בה יחד עם מדינות נוספות כמו אוסטרליה, שלא בדיוק נמצאות באסיה. לתחרות הזו כל מדינה שולחת שמונה תלמידים".
חלק מתפקידם של המלווים מכל מדינה, מסביר חסון, הוא לעבור על השאלונים ולתרגם אותם לשפת התלמידים. "לפעמים צריך גם לעשות שיפוצים ותיקונים לשאלונים עצמם. אחר כך מכינים את המבחן הבא, שהוא מבחן מעבדה. בזמן שאנחנו מכינים את המבחנים, התלמידים מטיילים או לומדים". בשנה הבאה ישראל תארח את האולימפיאדה, וההכנות לאירוע כבר בעיצומן. חסון משתייך לקבוצה מצומצמת שמכינה ומנסחת את המבחנים השונים.
רף חיצוני גבוה
בשנת 2009 ייצג חסון את ישראל באולימפיאדה האסייתית בתאילנד וזכה בה במדליית כסף. באולימפיאדה הבינלאומית במקסיקו הוא זכה במדליית זהב. כמי שזכה בשתי המדליות הללו, הוא מחזיק בשיא ישראלי.
אף שכל מדינה שולחת כמה נציגים לתחרויות, כל אחד מהם נבחן באופן אישי ועצמאי ולא כנבחרת. "אין דירוג רשמי, אבל כיוון שאנשים מתעניינים איזו מדינה מצליחה יותר, הם עושים את הדירוג באופן לא רשמי. כל מדינה גם בודקת מדינות אחרות, לפי הציון או מספר המדליות". בדירוג הלא רשמי הזה, אומר חסון, ישראל נמצאת בממוצע במקום ה־15, המכובד יחסית: "יש שנים שהיינו במקום ה־20, או שנים כמו השנה שעברה שבה שברנו שיא והגענו למקום העשירי".
במבט לאחור, איך אתה רואה את החוויה של השתתפות בתחרות ומה היא תרמה לך?
"עבורי זו הייתה חוויה מאוד מלמדת. גם ברמה המקצועית, החומר הלימודי היה חווייתי ואתגרי. בסופו של דבר אלה התלמידים הכי טובים בעולם, שמתאמצים למצוא ואז לאמן אותם. האלמנט התחרותי הוא דומיננטי מאוד, בניגוד למה שקורה בבית הספר, שם זה פחות קיים. לתלמידים החזקים אין רף גבוה מספיק לשאוף אליו בבתי הספר, ופתאום יש רף חיצוני גבוה שגורם להם להיות טובים יותר. יש תלמידים שהשאיפה שלהם היא לקבל 100 בבגרות, ויש כאלה שזה לא מספיק להם והם צריכים רף גבוה יותר לשאוף אליו כדי להצטיין".
כנער דתי, איך חווית את התחרויות שהשתתפת בהן?
"לצערי, יש בתחרויות האלה תלמידים מעטים יחסית ממוסדות דתיים. לתחרויות בינלאומיות מגיעים בודדים מתיכונים דתיים. בתחרויות הפנימיות, שבהן משתתפים כמה עשרות תלמידים, יש נציגות גדולה יותר אם כי פחות מישיבות ויותר מתיכונים דתיים כמו שלי, אמי"ת גוש דן".
מה הסיבה לכך, לדעתך?
"אני חושב שזה קשור לחשיפה של התלמידים. כדי שתלמיד יכיר בכלל את התחרות הזו, המורה שלו צריך לעודד אותו לגשת לשלב א', שם יש אלפי תלמידים שמתמודדים. אין פרסום רב מדי לתחרויות פיזיקה או מתמטיקה, ובעיתונות בישראל יש פרסום על תוצאות שליליות של ישראלים יותר מאשר על הצלחות. המורה שלי ראה בי מקרה ייחודי, אבל מורים רבים מפספסים את התלמידים המתאימים.
"בבתי ספר חילוניים יש יותר שאיפה למצוינות, ולכן הם גם שולחים תלמידים רבים יותר לתחרויות. בתי הספר הדתיים הם יותר באלמנט של יצירת מכנה משותף, שבא על חשבון המצוינות. אני מלווה את התחרויות כבר כמה שנים וכמעט לא נתקלתי בדתיים בתחרויות הבינלאומיות, גם לא במתמטיקה או בכימיה. הייצוג הדתי נמוך מהאחוז שלו באוכלוסייה הכללית בישראל".
איך התמודדת עם סוגיות כמו שמירת כשרות או הלם תרבות?
"גדלתי וחייתי בתל־אביב כל חיי, אז לא היה לי הלם תרבות מהסביבה החילונית. בשלבים המוקדמים, הפנים־ישראליים, הייתה התאמה של המערכת לתלמיד הדתי. הרי בישראל הכל מתרחש בימי חול, ואין בעיות כשרות. בחו"ל זה כבר שונה, ועדיין יש ניסיון רב להתחשב בתלמיד דתי ברמה הישראלית. אם צריך למשל טיסות שלא יהיו בשבת, וכמה שניתן מול המארגנים לארגן אוכל כשר. בחוויה האישית שלי בתאילנד, הכל עבד בצורה מאוד טובה. שלחתי למארגנים פרטים של בית חב"ד המקומי, והכל הסתדר כאילו מעצמו: קיבלתי משלוח של אוכל כשר, יין וחלה לשבת. התחרויות עצמן לא מתקיימות אף פעם בשבת, ורק לפעמים טקסים ודברים פחות חשובים. בתאילנד המלון היה קרוב למקום האירוע, אז הלכתי לשם ברגל במקום באוטובוס. הייתה התחשבות גדולה. במקסיקו היה יותר קשה כי המיקום היה מרוחק מהקהילה היהודית, אבל גם שם הסתדרתי".
להכיר את העולם היהודי
הלל בראלי (20) השתתפה במשלחת בחו"ל לפני כשנתיים, כתלמידת י"ב באולפנת שירת אמי"ת בשדרות. שנה לפני כן היא נבחרה, כפעילה חברתית צעירה בעיר מגוריה, להדליק משואה ביום העצמאות בהר הרצל. "כל שנה יוצאת לארה"ב משלחת של רשת אמי"ת כדי להשתתף באירועים של הרשת", היא מסבירה. "תלמידים מספרים את הסיפור האישי שלהם מול יהודים אמריקנים. באירוע שאני הייתי בו השתתפו כל מיני בוגרים ובוגרות. למשל מישהו שהיה מכור לסמים, חי בפנימייה של הרשת ובזכותה היום הוא נקי. אני סיפרתי את הסיפור שלי על על החיים בשדרות, על מבצע צוק איתן ועל המשואה שהדלקתי ביום העצמאות". המשלחת ביקרה בניו־יורק, בשיקגו ובפלורידה. "היינו שבועיים בארה"ב, הכרנו קהילות יהודיות, השתתפנו בדינר בשיקגו, ובדינר גדול ומרכזי של הרשת שהתקיים בניו יורק".
מה את יכולה לספר לנו על החוויה שלך?
"זו היתה הפעם הראשונה שלי בארה"ב. טסתי עם אנשים מבוגרים ממני, וזו הייתה ממש חוויה להכיר את יהדות ארה"ב ולהבין איך הם חיים שם. היה לי מעניין לראות עד כמה הם חלק מארה"ב מצד אחד, ועד כמה הם קשורים לישראל מצד שני. החשיפה ליהדות התפוצות היתה לכולנו משמעותית מאוד. לפגוש אנשים, בעיקר נשים, שרוצים לתת מעצמם לרשת אמי"ת. נשים יהודיות שמתנדבות לרשת, וחלקן אף כתבו בצוואה שלהן לתת לה את הירושה. היה לי מוזר שאנשים עובדים כל החיים, ואת הכסף הם לא משאירים למשפחה אלא לאנשים מישראל שהם לא מכירים. בשבילי זה היה מאוד מיוחד".
חברותיה של בראלי פרגנו לה מאוד: "עשו לי סרטון מכל האולפנא, ליוו אותי לשדה התעופה ותלו לי שלטים בחדר כשחזרתי. הן היו ממש חמודות. קיבלתי גם יומן מכל בנות האולפנא עם הקדשות, שיהיה לי מה לקרוא בטיסה".
לדעתך חשוב לשלוח תלמידים לחו"ל במהלך הלימודים?
"אני חושבת שכן, זה הופך את הלימודים ליותר משמעותיים. להבין מה זה העולם היהודי הרחב, להבין שאני חלק מרשת חינוך ולא רק באולפנא שלי. נחשפתי לסיפור של מורה ברשת שהיתה תלמידה בבית הילד, ואיך צמחה משם. היא סיפרה שההורים שלה לא יכלו לגדל אותה, אז הרשת מימנה לה אפילו את טיפולי השיניים וכל המעטפת הרחבה. אמרתי לעצמי שגם אני רוצה לעבוד בעתיד במוסד של אמי"ת".
הניגון המחבר
אם עד כה הזכרנו תוכניות המתאימות לתלמידים בודדים, ישיבת בני עקיבא 'כינור דוד' שביישוב עטרת בבנימין, הוציאה כבר כמה משלחות לחו"ל. הישיבה, המתמקדת בלימודי מוזיקה ברמה גבוהה לצד לימודים לבגרות, ביקרה שלוש פעמים בחו"ל בצורה מאורגנת – פעמיים בארה"ב ופעם בדרום אפריקה.
כמו בראלי, גם תלמידי כינור דוד הגיעו לארה"ב במסגרת אירוע גיוס כספים, של מרכז ישיבות בני עקיבא בארה"ב, אך הם הפכו זאת גם לביקור חינוכי־תחרותי. הרב מוטי הרשקופ, ראש הישיבה, מספר: "התלמידים אצלנו מארגנים בכל שנה קונצרטים, הופעות והקלטות. הם לומדים ברמה גבוהה אך מצטיינים גם במוזיקה ומקימים הרכבים מוזיקליים".
המסע הראשון של הישיבה היה לפני כשלוש שנים, למנהטן: "היינו בקשר עם הקהילה היהודית במנהטן כי הוזמנו לדינר של הרשת. קיימנו שם קונצרטים, ניגנו בבית אבות יהודי וגם בקהילה. בשבת התארחנו בבית הכנסת, והכרנו את המשפחות. השיא היה השתתפות בתחרות שהתקיימה במסגרת פסטיבל יצירה יהודית למוזיקה מכל העולם, שנערך במנהטן. זכינו במקום הראשון עם יצירה שכתבנו ושחיברה בין תהילים וג'אז. זה היה מדהים".
לפני כשנה ביקרו תלמידי כינור דוד שוב בארה"ב, הפעם בניו־ג'רזי, במטרה להתארח בקהילות, לנגן, ללמוד ולהכיר. "אחת האמהות חיברה אותנו לקהילה יהודית בניו־ג'רזי. הופענו והתארחנו בשני בתי ספר יהודיים, אורתודוקסי וקונסרבטיבי. למדנו בחברותות עם התלמידים שם, והעברנו שיעורים. התלמידים שלנו סיפרו על הגיבושים שהם הולכים אליהם לקראת הגיוס לצה"ל, ואני העברתי שיעורי תורה. גם בקונצרטים היה מלל ושיח בענייני חנוכה, ניסים ועוד. בשבת התארחנו בקהילה, ובמוצאי שבת הופענו מול כולם עם ההרכב שלנו. מאז אנחנו בקשר מצוין איתם. יש קבוצת וואטסאפ משותפת, ומשפחה אחת עלתה לארץ וכולנו הגענו לפגוש אותם".
מהי מטרת הנסיעות האלה בעיניך?
"הנסיעה לניו־ג'רזי הייתה מכוונת נטו לקשר עם הקהילה היהודית. עשינו הכנה לתלמידים, והסברנו שהמטרה היא ליצור קשר עם כמה שיותר אנשים. היה ביקור מאוד מרומם ומחזק. אנחנו רוצים לחזור לארה"ב השנה או בשנה הבאה. יש לנו כבר הזמנות מקהילות שונות ברחבי העולם. בניתי את הנסיעה לפי הכיתה שיש בה תלמידים עם יכולת ייצוגית, רמת נגינה גבוהה ויכולת תקשורת. יש פה סטארטאפ נחמד: מגיעים חבר'ה מישראל ועושים קונצרט לקהילה, עם מוזיקה ותוכן מארץ ישראל. זה משהו שיוצר קשר נהדר".
איך הנסיעה משפיעה על התלמידים?
"במשוב שעשינו גילינו שהחוויות במהלך הנסיעה ואחריה היו מאוד מעצימות. פתאום ישנה הבנה שיש יהדות בתפוצות, שיש להם קהילות, בתי כנסת, קידושים, בתי עלמין. מציאות חיים חזקה שפחות מוכרת לתלמידים. לישראלי קשה להכיל את הקונפליקט הזה. הרי אנחנו תמיד אומרים להם 'תעלו', אבל כשמגיעים לשם רואים אנשים שאוהבים את ארץ ישראל ואומרים תפילה לשלום המדינה בבית הכנסת, אבל במקביל חיים שם ואבות אבותיהם קבורים שם. זה נתן לחבר'ה משהו מאוד חזק".
אחד המוסדות שתלמידי כינוד דוד ביקרו בהם הוא תיכון קושנר, הקרוי על שם משפחתו של ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "ראינו שם מוסד ענק, מגיל גן עד כיתה י"ב. כך הקהילה היהודית שומרת ומגינה על עצמה מתופעת ההתבוללות".
בעיני הרב הרשקופ, ביקורים כאלה מבססים את הזהות של התלמידים דווקא באמצעות המבט החיצוני: "אנחנו חיים ולומדים בגבעה בעטרת, מוזיקאים בתוך עצמנו, ופתאום רואים דרך העיניים שלהם את עצמנו ואת הייחודיות שלנו מבלי שידענו שאנחנו כאלה. עד אז לא ראינו את עצמנו כמיוחדים או חשובים, כאלה שיש לנו מה להביא. זו רפלקסיה על החיים".
אולי צריך ליצור תוכניות מסע כאלה ליהדות ארה"ב, במקום או בנוסף למשלחות לפולין. שם עוסקים בעבר, כאן בהווה.
"זה משהו אחר לגמרי. במאקרו ברור שהדברים קשורים, אבל בחוויה של החבר'ה בכיתה י"א או י"ב זה עוד לא לגמרי קשור. יהדות ארה"ב הרי נוצרה ברובה בעקבות יהודים שהתגלגלו מאירופה לשם, אבל בשלב הזה של חייהם לא בטוח שהתלמידים יצליחו לעשות את ההקשר העמוק הזה".
בין בריסל לטאלין
תחרות נוספת ומעניינת שבה משתתפים גם תיכונים דתיים היא של "יזמים צעירים". מדובר בארגון גג בינלאומי החושף בני נוער בגיל תיכון לעולם העסקים והיזמות. התלמידים מתנסים בהקמת מיזם עסקי קבוצתי והפעלתו במשך שנת לימודים אחת, בליווי מורים ומנחים מתנדבים מהקהילה העסקית ומהאקדמיה. בשלב הבא מתקיימות תחרויות מחוזיות וארציות ובסופן נבחרת הקבוצה הטובה מכולן, שנוסעת לתחרות בינלאומית ומציגה את המוצר שלה.
לפני שנתיים יצאה לתחרות הבינלאומית קבוצה מחטיבת הביניים אמי"ת מודיעין. צחי גרין, מנהל החטיבה (השנה בשבתון), מספר: "קבוצת תלמידי כיתה ט' שלנו פיתחה מוצר בשם 'פיק־מיק'. זוהי מפה לפיקניק העשויה מחומר כמו אלבד, עם גומי מסביב, שנפרש על שולחנות קק"ל בשטח. אתה מהדק את הגומי על השולחן, ועל המפה יש משחקי חשיבה וחברה, חידונים ועוד – כך שבזמן שמכינים את האוכל, הילדים יכולים לשחק. בסיום הארוחה המפה הופכת לשקית זבל, וכך אפשר לפנות בקלות את הפסולת. המוצר הזה נמכר היום באתרים של קק"ל ובחניוני רשות הטבע והגנים".
במסגרת תחרות יזמים צעירים בישראל הגיעו התלמידים ממודיעין עם ה'פיק־מיק' שפיתחו למקום הראשון. בהמשך הם ייצגו את המדינה בתחרות הבינלאומית שהתקיימה בבריסל, והגיעו למקום השני. "אנחנו משתדלים ללכת עד הסוף. זה כבוד גדול", אומר גרין.
לתלמידים דתיים מסובך יותר להשתתף בתחרויות כאלה, בגלל נושאים כמו שמירת שבת וכשרות?
"הרבה יותר מסובך. במקרה הזה התחרות התקיימה באמצע השבוע אז היה נוח יחסית, אבל הסיפור של הכשרות היה מסובך מאוד. אף אחד לא דואג לך, וצריך להתחבר עם בית חב"ד במקום. בבריסל זה עוד היה פשוט יחסית. כשהיינו בטאלין בירת אסטוניה עם המשלחת של הרובוטיקה במאי האחרון, היה סיוט מבחינת האוכל הכשר".
כיתות ח' בבית הספר אמי"ת מודיעין משתתפים מדי שנה בתחרויות "לגו רובוטיקה" במסגרת FLL
(First Lego League). התחרות עוסקת בעבודות חקר הקשורות לרובוטים קטנים. "עסקנו בדגם של כיתה חדשנית. עשינו דגם של מרחבי למידה, והחקר עסק בנושא. כדי להגיע למוצר המוגמר היינו צריכים ללמוד על פדגוגיה, אדריכלות ותחומים נוספים. היה לנו אמנם מטען חורג, אבל הבאנו איתנו דגם נחמד של כיתה חדשנית שפיתחנו יחד. בשנת 2015 יצאנו לתחרות בישראל והגענו למקום שני, מה שזיכה אותנו בכרטיס טיסה לתחרות העולמית ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. שם סיפור הכשרות היה יחסית פשוט. זכינו במקום השני, ואחרי התחרות נשארנו שם כמה ימים ועשינו שבת בקהילה היהודית".
מהו הערך המוסף בעיניך של משלחות כאלה?
"זו חוויה ייחודית מאוד שהם לא חווים בבית הספר. זו טיסה ארוכה עם הרבה מתח וגיבוש. הם עושים היכרות עם הקהילה היהודית, ובנוסף גם טיילנו בספארי".
גרין מספר כי המשלחת מעצימה את התלמידים, במיוחד כאשר ישנם הישגים תחרותיים. "אחרי שחזרנו מבריסל נפגשנו עם שר החינוך נפתלי בנט. היה מפגש מעניין, כי הוא בעצמו יזם. כשחזרנו מדרום אפריקה נפגשנו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו עם כל הגביעים, זו היתה חוויה מיוחדת".
המסעות הללו, אומר גרין, הם גם הזדמנות ליצור קשר עמוק בין מורים לתלמידים: "הקשרים שלי עם חבר'ה שחינכתי ושנסעתי איתם ליוהנסבורג, חזקים ואיתנים עד היום. המשלחות לחו"ל הופכות את בית הספר למקום פחות פורמלי, מקום שמייצר למידה לחיים".
גרין מסכים כי אין מספיק מוסדות דתיים בתחרויות השונות. "ברמה הארצית יש מעט מאוד קבוצות דתיות ב'יזמים צעירים', אולי עוד אחת או שתיים חוץ מאיתנו. ברובוטיקה זה יותר רווח, אבל גם שם תראה דתיים בתחרויות האזוריות, והרבה פחות בתחרויות הבינלאומיות. בשנה שעברה נסעו איתנו לאסטוניה מהישיבה התיכונית 'לפיד' במודיעין, אבל לא הכרתי לפני זה עוד מוסדות שהגיעו לרמות האלה".
ועדיין, ישנן חוויות שתלמידיו של גרין יצטרכו כנראה לוותר עליהן: "הכסף הגדול נמצא בתוכנית הרובוטיקה העולמית לתיכונים. התחרות הזו מתרחשת מדי שנה ביוסטון, ותמיד בשבת. אז ברוך השם לא יצא לנו להתקבל לתחרות הזו, ואני לא יודע אם זה יקרה אי פעם". 
