לפני כמעט עשור וחצי כתב עורך מקור ראשון חגי סגל ש"יו"ש בלי זמביש זה כמו תל־אביב בלי דיזנגוף, חיפה בלי אבא חושי ונתניה בלי עובד בן־עמי", העולם הספיק להתהפך אלף פעמים אבל המילים עדיין מדויקות. כמזכ"ל אמנה וחבר בכיר במועצת יש"ע, זאב (זמביש) חבר מנצח כבר עשרות שנים על ההתפתחות וההתרחבות של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. זמביש נחשב לוותיק ולבכיר בפעילי תנועת אמנה ועל פיו יישק דבר, בוודאי בסוגיות מורכבות.
החל מ־1989 ועד היום זמביש משמש מזכ"ל תנועת אמנה. תחת ידו, בעזרת הזרועות השונות של אמנה ובזכות קשריו הענפים בכל מערכות השלטון, הוקמו עשרות יישובים ואלפי מתיישבים בנו את ביתם. תנועת ההתיישבות ממציאה עצמה מחדש ומוצאת דרכים להתמודד עם האתגרים הבאים לפתחה. לדוגמה, בשנים האחרונות, כדי להתמודד עם ההשתלטות הפלסטינית על אדמות מדינה, החל זמביש לקדם הקמה של חוות חקלאיות. התפיסה המנחה היא שהיכן שתעבור המחרשה יעבור הגבול – הנחה שבשרטוטי תוכנית המאה של טראמפ הוכיחה את עצמה היטב.
"קיבלנו על עצמנו לבנות את ארץ ישראל יחד עִם עַם ישראל, אנחנו בונים יחד עם הנציגים הרשמיים של המדינה, לא נגד"
במשך שנים הוא משמש גם כמוציא ומביא במשאים ומתנים מול הרשויות במאבקים על שכונות ויישובים שגזרת פינוי עומדת מעל ראשם. הגישה שלו נחשבת ממלכתית ופרגמטית, ולרוב הוא חותר להגיע לפשרה הכוללת פינוי בהסכמה מנקודת ההתיישבות השנויה במחלוקת, בתמורה לקבלת היתרי בנייה במקום אחר.
דרכו זוכה לעיתים קרובות לביקורת בתוך מעוזי ההתיישבות, כאשר רבים חושבים שאין להסכים לשום פינוי משום מקום ולא משנה מה התמורה. סימן שאלה גדול ריחף מעל גישתו לאחר הגירוש מגוש קטיף, שבו הוכח שגם בנייה של שנים ניתן להחריב בקלות. אחד מרגעי הרתיחה במחלוקת הביא לכך שנערים שהתנגדו למתווה שקידם זמביש בעת פינוי שכונת האולפנה בבית־אל ניקבו את צמיגי רכבו. בתגובה לאירוע ערכה מועצת יש"ע כנס להרגעת הרוחות, שם נשא זמביש נאום קצר ובו הדגיש כי על אף המחלוקות הוא דבק בדרכו הממלכתית, "קיבלנו על עצמנו לבנות את ארץ ישראל יחד עִם עַם ישראל, והנציגות שלו היא מדינת ישראל. אנחנו בונים יחד עם הנציגים הרשמיים של מדינת ישראל, לא נגד. באותה הדרך נמשיך לעלות, ופנצ'רים לא יעצרו אותנו במעלה ההר".
