חברת טסלה, יצרנית המכוניות החשמליות החדשנית, שורפת עשרות מיליוני דולרים כל שבוע, עד כדי כך שהאנליסטים מנבאים לה קריסה מוחלטת. אבל אילון מאסק, מנכ"ל ומייסד טסלה, ממשיך להאמין בחברה, מזרים לה מאות מיליוני דולרים ודוחף אותה קדימה. ברבעון האחרון נראה שמאסק צודק והחברה התחילה להרוויח. במקביל הקים מאסק את "ספייס אקס", חברה פרטית העוסקת בשיגור לוויינים לחלל ומתחרה בנאס"א. בעצם היא כבר לא מתחרה, נאס"א הפסידה: העולם שולח לווינים לחלל בעזרת ספייס אקס.
ההבדל המרכזי בין ספייס אקס לטסלה הוא במבחן התוצאה, בינתיים. המשותף הוא החלום, הסיכון והמאמץ האדיר להיות טוב יותר, יעיל יותר וחדשני יותר, ולבסוף למכור יותר. המשותף הוא הרוח היזמית.
אילון מאסק היה יכול להיות דמות בספריו של ישראל קירזנר. הרב ישראל מאיר קירזנר למד בבית מדרשו של הרב יצחק הוטנר, מחבר ספרי "פחד יצחק". במקביל הוא למד כלכלה באוניברסיטת ניו־יורק אצל הכלכלן המשפיע לודוויג פון־מיזס. בבית המדרש הוא היה תלמיד מצטיין והשתתף בעריכת ספרי רבו. בזירה הכלכלית הוא היה מוצלח לא פחות, ובשנת 2014 אף היה מועמד לפרס נובל לכלכלה.
בספרו "תחרות ויזמות" ניסה קירזנר להסביר את המקור לצמיחה ובעצם לכל הפעילות הכלכלית. לשיטתו, היזם – מי שחולם, מסתכן, מצליח ולפעמים גם נופל – הוא המנוע האמיתי של הכלכלה. פעם דיברו על החקלאי, הסוחר, הפועל ואפילו הממשלה – קירזנר שם את היזם במרכז. מישהו צריך לרצות לחדש, מישהו צריך להאמין בחלום, מישהו צריך לדחוף אותו ולהיות בטוח שיש לו לקוחות, ולפעמים צריך גם מישהו שנופל.
אילון מאסק, רמי לוי, בעל המכולת בשכונה שלכם – כולם יזמים. הם מניעים את הכלכלה והופכים אותה לגוף דינמי שמצליח להמציא מוצרים, המייצרים ביקושים חדשים כל הזמן. חשיבותם של היזמים היא דווקא בריבוי שלהם, בתחרות ביניהם על ליבו וכיסו של הלקוח, ובגיוון שהם יוצרים. מבחינה זו, הנדל"ן הישראלי למגורים אינו שונה משום שוק אחר.
לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בין יולי 2017 ליולי 2018 נרשמה ירידה של כ־20 אחוזים בהתחלות בנייה. למרות זאת, פרויקט "מחיר למשתכן" יכניס בשנה הקרובה לשוק בין 60 ל־70 אלף יחידות דיור. המשמעות של הצלבת שני הנתונים הללו היא ש"מחיר למשתכן" מהווה הלאמה בפועל של שוק הדיור בישראל, והוצאה של רוב היזמים הפרטיים מן השוק.
היזם, כפי שמסביר קירזנר, הוא אדם שמחפש פתרונות לבעיות של הלקוחות שלו. חברות הנדל"ן הבונות היום במסגרת מחיר למשתכן אינן צריכות להילחם על הלקוח ולא למצוא לו פתרונות. הן מקבלות לקוחות שבויים. הבריחה של יזמים מהשוק אינה נראית לעין מכיוון שהללו עדיין מציבים שלטים על פרויקטים, אולם בפועל מדובר בקבלנים שעובדים עבור המדינה. הם משמשים כקבלן ביצוע וכמקור מימון, כאשר התערבות המדינה מצמצמת מאוד את הסיכון ואת היוזמה.
את המחיר ישלמו הלקוחות שאינם זכאים לבחור את הדירה, לשפר או להשפיע על המוצר, שכנראה יהיה בינוני ולא אטרקטיבי. מצד שני, יציאת היזמים מהשוק גורמת לכך שפרויקט מחיר למשתכן אינו מגדיל באמת את ההיצע: אם בשנים 17־2016 התחילו להיבנות 55 אלף יחידות דיור, בעיקר על ידי יזמים פרטיים, בשנת 2018 יתחילו כנראה להיבנות רק כ־40 אלף יחידות דיור – וגם הן בעיקר על ידי הממשלה.
אולם זו לא כל התמונה. כדי לאפשר תנאים נוחים ליזמות, בעיקר בתחום כמו נדל"ן שבו התהליכים ארוכים, דרושה יציבות בשוק. ניתן לראות זאת בבירור כאשר מסתכלים על הקיפאון ששרר בשוק הדיור בסוף 2014, כאשר שר האוצר דאז יאיר לפיד השיק את תוכנית מע"מ אפס. ההתערבות הממשלתית יצרה חוסר ודאות, ואנשים דחו את רכישת הדירה. פרויקט מחיר למשתכן, ששר האוצר הבא בוודאי יבטל אותו, גורם ליזמים לא להתחיל לבנות בקרקעות שבבעלותם – גם אם כבר יש בידם היתרי בנייה – מכיוון שהם אינם יודעים מי הלקוחות. הם ימתינו עד שהתערבות הממשלה תיפסק, ואז יכניסו את מרכולתם לשוק.
בנאום שנשאה בארה"ב ציטטה שרת המשפטים איילת שקד את יהודה עמיחי: "כשם שהזמן איננו בתוך השעונים כך האהבה איננה בתוך הגופים. הגופים רק מראים את האהבה". הניסיון לשנות את מחירי הנדל"ן על ידי התערבות ממשלתית, דומה לניסיון להשפיע על הזמן על ידי הזזת מחוגי השעון. שוק הנדל"ן מורכב דיו, והוא זקוק לשחרור מכבלי הממשלה ולא להתערבותם. תנו ליזמי הנדל"ן להתאים עצמם ללקוחות ולשכנע אותם. הגורם היחיד לשינוי מחירים הוא הפער שבין ההיצע והביקוש. תנו ליזמים לנצח – כן, ולחלקם תנו להפסיד – ובכך תאפשרו ללקוחות לנצח.
הכותב הוא מנכ"ל קרן תקווה בישראל
