הידיעה על החרמת ההתנחלויות בחברת Airbnb תפסה את שר התיירות יריב לוין באירוע ראשון מסוגו בישראל: כנס בינלאומי להשקעות במלונאות, שנערך בשבוע שעבר ביוזמת המשרד במלון הילטון בתל־אביב. הרעיון פשוט לכאורה: להפגיש בין משקיעים מחו"ל, אנשי עסקים פרטיים, חברות מסחריות, רשתות בתי מלון ויזמים בתחום המלונאות ובין בעלי נכסים וקרקעות בישראל, כדי לייצר מפגשים ועסקאות שיביאו להגדלת היצע חדרי המלון בישראל.
בכנס השתתפו נציגים מרשתות מאריוט, הילטון, אקור, ווינדהאם, רדיסון ועוד, וכן בכירי תעשיית המלונאות הישראלית. מבחינת רשתות בתי המלון הגדולות בעולם, ישראל נחשבת לשוק קטן יחסית. במשך שנים רבות הן נמנעו מהשקעה כאן, וכמה מנציגיהן הודו על הבמה במהלך הפאנל שזו הפעם הראשונה או השנייה שלהם בישראל. בשנים האחרונות, נדמה שמתחולל אט־אט שינוי.
זה קורה בין השאר בגלל הגידול בתיירות הנכנסת בישראל: מ־2 מיליוני תיירים ב־2010, לשיא של 3.6 מיליונים ב־2017. המגמה נמשכת גם בשנת 2018, שטרם הסתיימה וכבר צפויה לחצות את קו 4 המיליונים.
מדובר בתוספת הכנסות של כ־5.5 מיליארדי שקלים בשנה, אך אליה וקוץ בה. אחרי שנים שהענף דשדש לא נבנו בישראל בתי מלון חדשים, ואל מול הזינוק בביקוש נותר ההיצע כשהיה. זה הביא לכך שמחירו של חדר בבית מלון בישראל גבוה לעיתים עד כדי עשרות אחוזים מחדר בחו"ל.
תומאס עמנואל הוא מנהל חברת הייעוץ לעסקים STR מלונדון, שפתח את הכנס בהצגת נתונים על שוק התיירות בישראל. "אני חושב שמדובר בשוק בצמיחה, יש לו עוד המון פוטנציאל משום שיש לך פה הכול. גם אקלים טוב, גם חוף ים, גם נופים משתנים, אוכל טוב, וכמובן גם היסטוריה, תרבות ומורשת. הבעיה היא שזול להגיע לכאן בטיסה, אבל לא זול לשהות כאן. אני מקפיד להתאכסן במלונות ולא בדירות אירוח בסגנון Airbnb. אנחנו זוג עם שני ילדים, וזה אומר לפחות כמה מאות דולרים ללילה בחדר סטנדרטי".
במשרד התיירות מודעים לבעיית המחירים המאמירים, שנובעת הן מהיצע דל של חדרי מלון והן משכר העבודה הגבוה בישראל, ומנסים לפעול בכמה מישורים. "יש מחסור במלונות יוקרה, אבל גם ובעיקר במלונות שלושה כוכבים, מוטלים והוסטלים, שכמעט לא קיימים כאן", אמר השר לוין. "העברנו את חוק המלונות שיקצר תכנון ובנייה של מלונות, לצד הקמת ועדה ארצית של מיזמי בנייה למלונאות. אנחנו נותנים מענקים של עד שליש מעלות הבנייה, ובעיקר נותנים מענקים למי שמסב מבנים קיימים – כמו משרדים או תעשייה – לבתי מלון".
אחת הנקודות הכואבות שעלו בכנס היא עודף הרגולציה שיזמי מלונאות נתקלים בה. "כשקנינו את הבניין של מלון דן אילת, לא ידענו בכלל אם יאשרו לנו את שינוי הייעוד למלונאות", מספר עמי פדרמן, מראשי מלונות דן. "הרגולציה כבדה. יש לא מעט גופים שצריך לעבוד מולם, ולפעמים הם מתווכחים בינם לבין עצמם, אפילו בדברים פשוטים. לדוגמה, דלת חירום בכל קומה – גוף אחד יכול לדרוש שהיא תיפתח פנימה, ואז גוף אחר ידרוש שהיא תיפתח כלפי חוץ – והם מתווכחים. לו הייתי צריך להמליץ למשרד התיירות, הייתי מקים גוף שמתכלל את פעולות המערכות הללו ומולו עובדים".
ליאון אביגד, מבעלי רשת מלונות בראון, הסביר שכולם בעלי רצון טוב, אבל הדרך לשינוי ארוכה. "לקח לנו 9 שנים להקים את מלון פוליהאוס במרכז תל־אביב, שבו 40 חדרים. בערים הגדולות – כולם באמת מודעים לכך, מהשר ועד אחרון הרגולטורים. כולם רוצים לעזור. אבל האתגר הוא שהתקנות משתנות מדי שנה. היינו צריכים למשל להחליף את מערכות המצלמות במעגל סגור, רק משום שהתקן השתנה וחייב רזולוציה גבוהה יותר.
"שינוי ייעוד של אזור מסוים לתיירות לוקח שנתיים לפחות, וגם זה כשהכול הולך כשורה. לוקח עוד כשנה לקבל את האישור הרשמי, ורק אז אתה מתחיל תהליך של קבלת היתר בנייה. מה שבדרך כלל קורה במקומות כמו תל־אביב או ירושלים הוא שאחרי שאתה פותח את המלון, לוקח עוד זמן להשלים את כל הדרישות, ואתה מסתכן – אתה פותח מלון בלי לקבל היתר רישוי עסקים. צריך לקחת המון יועצים: יועצי משאבות, מיגון, תקשורת ועוד משהו כמו 14 יועצים, ורק אחרי תקופת הרצה אתה מקבל את ההיתר".
שר התיירות מודע לטענות הללו, ומבקש לחולל שינוי. "נכון, יש שורה של הוראות ותקנות שקיימות כאן ולא בשום מקום בעולם, כבר העברתי החלטת ממשלה על הפחתת רגולציה, ואנחנו נמצאים בתהליך של הפחתת רגולציה נוספת. הייתה למשל חובה להחזיק בכל קומה מרחב מוגן קומתי. זה הזוי, כי בעת מלחמה המקומות הראשונים שמתרוקנים הם בתי מלון. הצלחנו להביא לכך ששטחי מרתף וחדרי מדרגות יוכרו כמרחבים מוגנים, ואז אין צורך לבנות את המרחבים הללו במקומות חדשים, ובמלונות ישנים אפשר לעצב אותם כחדרים לכל דבר. או למשל כאשר יש במלון בריכה וספא, הגישה הייתה שכל אחד מהם הוא כמו עסק נפרד ולכן צריך מלתחות נפרדות, מה שדורש כפל עלויות. מה שאנחנו שואפים אליו זה סטנדרט אחיד. יש התקדמות, אך יש לא מעט דברים שצריך לעשות"
לעומת מדינות אחרות בעולם, שבהן כוחן של רשתות בתי המלון רב והרשויות אינן רואות בעין יפה את פעילותן של חברות כמו Airbnb, בישראל נחשב השר לוין לתומך גדול של הכלכלה השיתופית בתחום המלונאות. מבחינתו, מהלך החרמת ההתנחלויות שהחברה הכריזה עליו השבוע היה כואב. "אנחנו רוצים בישראל את דירות הנופש, מאחר שאין לנו מלונות שלושה כוכבים. בלי דירות הנופש לא יהיה לנו איפה לשים את התיירים שמגיעים ולא נוכל להגדיל עוד את התיירות הנכנסת, ונגיע למצב שבו המחירים של חדרי מלון רק יעלו עוד.
"מצד שני, אף מדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב שבו מחרימים אותה או חלק ממנה או חלק מהאזרחים שלה, ודאי לא בהחלטה גזענית שמכוונת רק כלפי יהודים. לכן אני עושה מאמץ, גם בפניות להנהלת החברה, להביא לביטול ההחלטה הזאת, ומנסה מול האוצר להטיל מיסוי כבד על פעילות חברות שמשתתפות ב־BDS, בהבנה שאם אתה רוצה להחרים אותי, תשלם על כך מחיר כבד. צריך לבדוק איך אפשר 'להפיל' את זה על חברות שמחרימות, ולא על כל הענף. אם נצליח לנקוט צעדים כאלה, ניצור תמריץ לעבור לפלטפורמות אחרות כמו 'בוקינג', וניתן לחברות המחרימות מכה כלכלית שתביא אותן לחזור בהן".
