ארגוני החקלאים ומגדלי האננס בישראל זועמים על התבטאותו של מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו, כי לא יהסס לפגוע בחקלאים במטרה להוריד את מחירי הפרי האקזוטי בישראל.
בשבוע שעבר ברב שיח מקצועי שערכו במשרד, דנו בדרכים להגביר את הייבוא של האננס ובכך להוריד את מחירו שמאמיר בישראל לכ-45 שקלים, בעוד באירופה ניתן לרכוש את הפרי היוקרתי בכשישה שקלים בלבד. "אנחנו מבינים שהמחיר של האננס בישראל הוא מטורף. לפי החוק, מנהל השירות להגנת הצומח במשרד קובע את המדיניות. אם יתברר שאין מזיק דומיננטי משמעותי שיכול להביא להרס חד־משמעי, לא אשמע למגדלים הישראלים", אמר בן אליהו וקומם עליו את החקלאים.
"זו אמירה פופוליסטית שמטרתה למצוא חן בעיני הציבור ולא לעזור לחקלאים. חקלאות צריכה להתקיים לא רק בגלל המוצר עצמו אלא בגלל עוד כמה ערכים חשובים ואת זה כבר הפוליטיקאים לא מבינים עוד", אמר איציק כהן, מנכ"ל ארגון מגדלי הפירות בישראל. לדבריו, מאז פרסום הדברים ב'מקור ראשון' הוא קיבל פניות רבות מחקלאים זועמים ופגועים שמאמינים כי תפקיד המשרד הממשלתי הוא להגן ולחזק אותם ולא לבחון כיצד אפשר לפגוע בהם.
כהן טוען כי בעוד המשרד מוביל מהלכים מחויבי מציאות כמו הגברת ייבוא ירקות ופירות כמענה לחוסר, הרי שבפתיחת שוק האננס לייבוא יביאו במשרד החקלאות לחיסול מטה לחמם של חקלאים: "לא מדובר כאן במוצר יסוד כמו עגבניה או מלפפון שחייב להיות נגיש לכל. אם תבדוק כמה עולה לייצר אננס בשעה שמכל שיח יוצא רק פרי אחד תמצא שהמחירים בישראל הם ריאליים לעלות הגידול. אפשר למצוא היום כל דבר זול בכל העולם, השאלה מה זה עושה לחקלאות שלנו בישראל והאם המדינה רואה עתיד בהבטחת הביטחון התזונתי שלנו".
דיאנה קריין, ממשק קריין שבבית יצחק, נחשפה לדברים המקוממים בעיניה. מבחינתה ההתבטאות של מנכ"ל המשרד והתנהלות משרדו בשנים האחרונות הן כדברי הספד לעתיד החקלאות בישראל: "אני מתפללת שהילדים שלי לא ייכנסו לחקלאות ואני מתפללת שבעלי ייצא מענף החקלאות – אני כבר בדרך החוצה", היא אומרת בכאב.
"אין בזה כסף אלא רק חובות וכאב ראש ומחלות ואני התייאשתי מענף החקלאות בארץ. במשרד החקלאות ושאר משרדי הממשלה גמרו והרגו אותנו כבר לפני שנים וכל החברים שלי, גם אלו שלא מגדלים אננס, מתמודדים עם קיצוצים במכסת עובדים זרים וכולם מקטינים את העסקים שלהם או פושטים רגל. בממשלה כולם פופוליסטיים שרואים באדמות שלנו הזדמנות נדל"ן ולעשות דמוניזציה לחקלאים שהם גנבי קרקעות וגנבי מים".
משק קריין הוא משק משפחתי גדול שגידל אננס על פני 60 דונם של מטעים, אך בשנים האחרונות קיצץ את היקף הגידול לכ-30 דונם בלבד. היקף גידול האננס בישראל קטן יחסית, ועומד בסה"כ על כ־1,200 דונם המניבים 2,500־2,000 טון אננס בלבד בכל שנה: "הייצור בארץ של האננס ובכלל העיסוק בחקלאות הוא מאוד יקר", אומרת קריין ומסבירה: "עלות העסקת פועלים ברפובליקה הדומניקנית או תאילנד למשל, שם מגדלים אננס, עומדת על 60 סנט ליום וכאן לפחות 60 דולר ליום עבודה. תוסיף את עלויות המים הגבוהות ודמי העתק שהמדינה לוקחת כאן על החממות, הפועלים וכל דבר – המשמעות היא שאם יפתחו את השוק לייבוא אנחנו נקרוס סופית".
חקלאים מסבירים כי בעבר שוק גידול האננס בישראל היה מצומצם משמעותית והיו רק כמה עשרות חקלאים בודדים בענף. לפני כעשור, בשעה שחקלאים רבים נכשלו בגידול עגבניות ופלפלים שהפכו ללא רווחיים, במשרד החקלאות דחפו את החקלאים לגדל אננס כי מדובר בפרי שמחירו גבוה. "הם דחפו את כל החקלאים לגידול אננס והשקענו מיליונים בגידול. פשוט לא ניתן לתפוס כיצד אחרי שהתמודדנו עם כל המחלות ומול הגניבות החקלאיות העצומות, שאפילו המדינה לא מנסה להתמודד איתן, ואחרי שבמשרד החקלאות דחפו אותנו לגדל אננס, כעת הם רוצים לחסל אותנו באמצעות ייבוא", אומר חקלאי נוסף שביקש שלא לפרסם את שמו.
איציק כהן מוסיף ומסכם בכך שחקלאות זה לא רק מוצר בשוק, אלא עולם ערכי ובטחוני ותעסוקתי שעל המדינה לעשות הכל כדי לשמר אותו ולהבטיח את עתידו. בפועל, לדבריו נראה כי המציאות הזאת רחוקה מלהתממש: "מדינת ישראל צריכה להחליט איזה חקלאות היא רוצה שתהיה במדינה. חקלאות זה לא רק מחיר לצרכן. יש ערכים חשובים נוספים מעבר לייצור המזון עצמו. יש היבטים ביטחוניים, היבטים של שמירה על קרקע הלאום, ביטחון המזון בשעת חירום או חרם על ישראל, מקורות פרנסה לתושבי הגבולות בפריפריה, היבטים של חינוך לציונות ועוד".
כהן טוען כי בניגוד לתעשייה הישראלית בפריפריה, שעברה מזמן למדינות השכנות לנו ולסין, הרי שלחקלאות אין תחליף: "זה לא מפעל שאפשר לסגור ולהעביר למדינה אחרת. זה יוביל לאסון. תבין שחשוב למדינה שאני אגור ברמות נפתלי, יותר מאשר שזה חשוב לי. אני הייתי יכול להסתדר יופי בתל אביב. המדינה צריכה אותנו בגבולות וזו הפרנסה שלנו ולא ייתכן שיבקשו לפגוע בחקלאים בצעדים האלו".
