עד כמה העולם גלובלי, וישראל היא רק חלק אחד מתוך פאזל כלכלי ענק? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה בימים האחרונים נתונים ראשונים שהציגו את היקף החברות הישראליות שבעליהן בכלל לא חי בישראל.
לפי הנתונים, בשנת 2015 פעלו בישראל 3,129 חברות ישראליות בשליטה זרה, בהן גם חברות שכולנו מכירים כמו אסם ותנובה, וייז ומובילאי, כתר פלסטיק ומכתשים אגן. החברות הללו העסיקו 270 אלף עובדים, והתמורה לעובדים השכירים הסתכמה ב־7.14 מיליארד דולר. מדובר ב־15% מהתמורה ששולמה במגזר העסקי בישראל, ובסכום המגלם שכר שנתי ממוצע של כ־93 אלף שקל בממוצע לשכיר. בד בבד, התפוקה של אותן חברות ישראליות הנמצאות בשליטה זרה הסתכמה ב־2.52 מיליארד דולר בשנת 2015, 13% מהתפוקה במגזר העסקי בישראל.
ואיפה יושבים הבעלים של אותן חברות, שככל הנראה רבים מהם יהודים טובים שפותחים פה חברות גם מטעמי ציונות? שלא במפתיע, המדינה המובילה היא ארה"ב (39%), השנייה היא דווקא הולנד (20%) ואחריהן גרמניה (6%) ובריטניה (5%).
התחבורה הציבורית בישראל עדיין מקרטעת, הפתרונות היצירתיים של משרד התחבורה מייצרים בטווח הקצר בעיקר כאוס ובלבול, ולכולם ברור שייקח זמן, המון זמן, עד היום שבו נשמח לוותר על הרכב הפרטי וניסע במהירות ובנוחות באוטובוס או ברכבת. ועם כל זאת, אולי הפקקים הנוראיים בחוץ כבר עושים את ההבדל ומשכנעים ישראלים רבים לוותר על הרכב הפרטי, או לכל הפחות לדחות רכישת רכב חדש.
הבשורה הקטנה הגיעה מרשות המיסים, שדיווחה כי "נתוני המגמה מצביעים על ירידה בייבוא כלי רכב נוסעים לישראל". בנובמבר נרשמה ירידה של 6% בייבוא רכבים פרטיים – 13,977 מכוניות, לעומת 14,888 מכוניות חדשות שהגיעו לארץ בנובמבר 2018.
ב־11 החודשים הראשונים של 2019 יובאו לפה 227,176 מכוניות פרטיות, מספר עצום שהצטרף לכבישים העמוסים ממילא, אבל עדיין מדובר בנתון המציג ירידה של 6% מול התקופה המקבילה אשתקד, אז יובאו לארץ 242,416 מכוניות פרטיות חדשות. אז נכון, עדיין מוקדם להכריז על מגמה חדשה ומובהקת, אבל בהחלט מדובר בנתון שכדאי לחשוב עליו לפחות בפקק הבא.
