הסיפור של במבה החל בכלל בכישלון. ב־1964 החליטו ב"אסם" להשיק חטיף על בסיס בוטנים בטעם גבינה. המוצר נחל כישלון חרוץ, ורגע לפני שהמפעל הקטן שייצר אותו נסגר, מישהו בחברת המזון זרק רעיון: "בואו נצפה אותו בחמאת בוטנים". השאר היסטוריה. ב־1965 עוד שווקה הבמבה בחמישה טעמים – בוטנים, תירס, גריל, קימל וגבינה – אבל במהרה נזנחו הטעמים הנוספים והחטיף המלוח והמוכר בגרסת ציפוי חמאת הבוטנים הפך לחטיף הנמכר בישראל, עד היום.
השבוע חנכה אסם בנוכחות אישי ציבור ועיתונאים את מפעל הבמבה החדש בקריית־גת, הצמוד לשני מפעלים נוספים של החברה – "בונז'ור" ו"סלטי צבר". כוכב האירוע הבלתי מעורער היה כמובן "התינוק של במבה", דמות מצוירת שהפכה לאייקון ישראלי מאז שנות התשעים. אבי בן־אסייג, מנכ"ל אסם, סיפר שכושר הייצור במפעל החדש יכפיל בסופו של דבר את כמות שקיות הבמבה המיוצרות בכל יום מכ־700 אלף במפעל הישן בחולון לכ־1.5 מיליון במפעל החדש. לאן ילכו כל כך הרבה שקיות במבה? רשת הקמעונאות הענקית "וולמארט" חתמה על הסכם עם אסם, בישר בן־אסייג: המוצר יחל להופיע בקרוב על המדפים באלפי סניפי הרשת ברחבי אמריקה והעולם. הוא הוסיף שהסכמים דומים עם רשתות נוספות עומדים להיחתם בקרוב, אך העדיף שלא להרחיב.
בין הנואמים בטקס היה גם שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, שביציאתו מהמפעל נתקל במפגינים קולניים מתחום המלט, שמחו על הכנסת תחרות מחו"ל לענף. גם ראש עיריית קריית־גת, אבירם דהרי, נאם בטקס, והדגיש את הפיכתה של העיר למוקד תעשייה ותעסוקה מרכזי באזור. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אמנם אישר את הגעתו, אך ברגע האחרון ביטל את בואו על רקע כניסתו למערכת הפוליטית.
לאחר הנאומים, הברכות וסרט מושקע שתיאר את ההיסטוריה של הבמבה, השתתפו הנוכחים בסיור מודרך במפעל. כל אב לילדים צעירים ודאי מכיר את הסרטון המצויר "הבית של במבה", המתאר במשך כעשר דקות את תהליך ייצור החטיף. מאז העלאתו לשרתי יוטיוב לפני כחמש שנים צבר הסרטון למעלה מ־18 מיליון צפיות, ובצדק: הוא עשוי נהדר, ומעביר את תחושת הטבעיות והבריאות שפרנסי אסם מנסים להדביק לחטיף שלהם. לפני כשנתיים זכתה התחושה הזאת לחותמת כשרות של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב, שהמליץ לחשוף תינוקות בעלי נטייה לאלרגיה למוצרי בוטנים כחלק מטיפול מונע. המכון האמריקני ציין במפורש את הבמבה הישראלית כמוצר לדוגמה המועיל לחשיפה כזו.
אבל סרטונים לחוד ומציאות לחוד: הסיור היה מאכזב למדי. המפעל מלא מכונות גדולות ודודי נירוסטה ענקיים, וגם פה ושם עובדים, שבעיקר משגיחים על הנעשה בשעמום ומחכים לתקלה שיוכלו לתקן. כל התהליך נעשה ללא מגע יד אדם, ואחרי חצי דקה של התמקדות בסרט הנע מבינים את העיקרון. אחרי כמה מכונות – היי, הנה המכונה של הבמבה האדומה! – תם הסיור, ומגיעים בחזרה לאותה נקודה שיצאנו ממנה. מזל שלא הבאתי את הילדים, כי לא בטוח שהם היו סולחים על כך לתינוק של במבה.
